בריאת העולם
הבריאה נועדה להתקיים ששת אלפים שנה, שהם כנגד ימי בראשית: יום לאלף שנים. דבר זה רמוז בספר תהילים בפסוק: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, כי יעבור". כלומר: "יומו" של אלוקים הוא אלף שנה.
אומר ה"אור החיים" הקדוש: כשם ש-ששת ימי הבריאה הם שש יממות המורכבות מלילה ויום, כמו שכתוב: "ויהי ערב ויהי בקר" (א',ה') – כך גם יומו של אלוקים.
חמש מאות השנים הראשונות הן בבחינת לילה, וחמש מאות השנים השניות הן בבחינת יום. לפי חשבון זה יוצא שמשנת החמשת אלפים וחמש מאות (ה'ת"ק) לבריאת העולם מתחיל להאיר ה"בקר" של האלף השישי. ומכיון שהגלות נמשלה ללילה והגאולה ליום, הרי כשמאיר הבוקר של האלף השישי – הגיעה זמנה של הארת הגאולה. זהו בוקר הגאולה.
עתה נמצאים אנו כבר לאחר שנת תש"ע: יותר מחמשת אלפים שבע מאות ושבעים שנה לאחר בריאת העולם. אנו עומדים לאחר חצות היום של האלף השישי.
ואם על שנת ה'ת"ק כותב ה"אור החיים" שזהו בוקר הגאולה, הרי שכעת, לאחר חצות היום, ודאי שעלינו לראות כבר בהתגלות אור הגאולה האמיתית והשלימה.
