רק לבקש
 

 

רבי בערל, היה חסיד נלהב של האדמו"ר מצ'רנוביל. רק שלושת רבעי יום הפרידו בין מקום מגוריו לצ'רנוביל, אולם בליבו חש כל העת רצון עז לחסות בצל הרבי. לעיתים, היה בערל אורז את צרורו, נוטל עימו מספר מטבעות מועט, אותם אסף בעמל ויזע פרוטה לפרוטה, וצועד בשמחה אל הרבי.

את צרור המטבעות היה מגש ברטט אל הרבי, והרבי היה מקבל את מתנתו במאור פנים ובערל היה האדם המאושר עלי אדמות.

ויהי היום, שמועה משמחת נפוצה בעיירה. הרבי מגיע לבקר בעיירה! ליבו של בערל עלץ בקרבו. בכליון עיניים המתין לרגע בו יוכל לראות את רבו. בערל היה משוכנע, שיזכה לארח את הרבי בביתו הדל. הוא אפילו סידר חדר מיוחד לרבי, וצחצח את הבית כראוי, וקנה מעדנים במעט הכסף שהיה לו.

כשהגיעה הכרכרה אל פתח העיירה, המתין בערל בין ההמון. אך בטרם זכה לראות את הרבי, מיהר לקראתו השמש של הרבי בריצה בהולה. "הרבי ביקש למסור לך, שבאם הנך רוצה לראות את פניו, עליך לשלם אלפיים רובלים. לא פחות. עד אז, אינך זכאי לראות את הרבי, לא בין הקהל ולא ביחידות".

בערל הזדעזע לשמע הפקודה. אלפיים רובלים??? זהו סכום עצום!!! בערל ידע שאין לו שום סיכוי בעולם להצליח לגיים את הכסף. בערל סב על עקביו וחזר לביתו, כשדמעות של צער חונקות את גרונו. עז היה רצונו לראות את הרבי. וכעת, הרבי כל כך קרוב, אך כל כך רחוק...

באותה שעה, בריינדל אשתו, בישלה במטבח מיני מעדנים, בשר ודגים ועוגות משובחות לכבוד הרבי. תוך כדי בחישה בקדרות, הבחינה בדמותו של בעלה, צועדת לעבר הבית בצעדים איטיים ובשפיפות קומה. בריינדל התפלאה. היא ציפתה לראותו מאושר וזורח כשהפמליה והרבי בראשם, צועדים לעבר הבית. אך בקושי רב, הצליח בערל להוציא את המילם מפיו: "אינני יכול לראות את הרבי... הרבי אסר עלי... רק... רק אם אביא אלפיים רובלים, אוכל להתקבל ולחזות בפניו".

כף העץ הגדולה נשמטה מידיה של בריינדל את תוך סיר המרק הרותח. "מה???? אלפיים רובלים??? בטוח אתה ששמעת נכון?"

בערל הנהן בראשו. "בטוח. ללא ספק. במו אוזני שמעתי את דברי השמש".

בערל ישב ליד שולחן העץ, הליט ידיו בין ראשו וגעה בבכי מר. במוחו, ערך חישוב מדוקדק, שגם אם ימכור את כל אשר לו – הבית וכל תכולתו, לא יצליח להגיע אפילו למחצית מן הסכום. זעקה פרצה מעומק ליבו: "ריבונו של עולם! רצוני לראות את הרבי! אנא, שלח לי אלפיים רובלים! אינני יודע איך, אך הרבה דרכים לך, ריבונו של עולם. אנא, אלפיים רובלים!"

חלפה תקופה לא ארוכה וימי מלחמה התרגשו על רוסיה. במהלך המלחמה, היו החיילים עוברים ממקום למקום, ולעיתים חנו גם בישובים. כשהיו עוצרים במקומות ישוב, הצטוו התושבים לארח את החיילם ללינה.

גם לעיירתו של בערל הגיע גדוד של חיילים, אף ביתו של בערל לא נפקד. שלושה חיילים הגיעו לישון בביתו, כדי לאגור כוחות להמשך הלחימה. אחד מהחיילים אחז בבואו בקופסת פלדה גדולה וכבדה. את התיבה הניח מתחת למיטה ונרדם. כעבור שעות ספורות, נשמעה צפירה הקוראת לכל החיילים לצאת אל הדרך. חיש מהר התארגנו החיילם ויצאו בחפזון, כשהם מותירים בטעות את קופסת הפלדה מתחת למיטה. אור ירח קלוש ליוה את הגדוד בצאתו מן הישוב.

עם שחר, שבו החיילים בבהלה אל העיירה. קולות זעקה נשמעו ממפקד הפלוגה: "מיצאו את קופת הכסף!! מהר!! רוצה אני את תיבת הכסף בחזרה!!"

החיילים נבעתו מקולו הרועם, אך לא הצליחו בשום אופן למצוא את האבידה. משראה המפקד שהכסף איננו, התיאש והורה לחייליו לעזוב את המקום.

רק כעבור שבועיים, הבחין בערל כי תיבת הפלדה מונחת בביתו. בערל חשש שמא ייודע הדבר והוא יקבל על כך עונש חמור, על כן שמר את הדבר בסוד ולא נגע באוצר. רק כעבור חודש ימים, כשנשכח הסיפור מליבות התושבים, העז לשבור את מנעול התיבה. אוצר אגדי התגלה לנגד עיניו. ערימות של שטרות נחו בצורה מסודרת ומטבעות רבים נצצו למולו.

בערל צבט עצמו כלא מאמין. כן, לא היה זה דמיון ולא תעתוע. מציאות. מציאות של ממש! בערל נהיה עשיר! באותו רגע החליט לנצור את הדבר בליבו ולא לספר אותו לאיש. גם לא לבריינדל. רק הרבי צריך לדעת מכך!

כעת, כשסכום הכסף הדרוש היה בידו, יכול בערל סוף סוף לגשת אל הרבי. עוד באותו יום, נטל בערל את צרורו הישן ובתוכו הכניס את סכום הכסף העצום. איש לא שיער מה טמון בשקו הדל של עובר האורח הפשוט, הצועד לעבר צ'רנוביל.

משהגיע לחדרו של הרבי, הניח את שטרות הכסף בעיניים נוצצות על שולחן הרבי. שמחה גדולה מלאה את ליבו על האפשרות לשוב ולראות את פני הרבי. בערל סיפר בהרחבה על כל ההתרחשויות, אך ניכר היה על פני הרבי, שהכל גלוי וידוע.

הרבי הרהר קמעה ואז אמר: "בערל, זמן רב שנגזר עליך בשמים להיות עשיר מופלג. אולם רצה ה' שתבקש. רק תבקש להיות עשיר ומיד תקבל זאת. ידעתי, שבערל מלעולם לא יחשוב לבקש עשירות. מה לבערל ולכאלה בקשות? לכן, סיבבתי את הדברים כך שתהיה חייב להתחנן בפני ה' שישלח לך הרבה כסף".

בערל חייך באושר. כעת בקשתו התמוהה של הרבי הייתה ברורה. ואכן, בערל הפך ברבות הימים לנגיד ר' בערל רפפורט. גם הדורות הבאים אחריו זכו לעשירות מופלגה, והתפרסמו בנתינת צדקה בהרחבה.