הסוחר שביקש קפה שחור
יריד גדול נערך בעיר המחוז, ואליו נקבצו אנשים מכל קצוות הארץ: סוחרים הציגו לראווה את מרכולתם והלקוחות הרבים שגדשו את שטח היריד, עברו מדוכן לדוכן, מחפשים מציאות בזיל הזול. הכל סאן, געש ושקק חיים.
ובעוד באי היריד עסוקים מי במכירה ומי בקניה, התקבצה לה חבורת סוחרים יהודים באחד הפונדקים הסמוכים. הסבו הסוחרים אל השולחן ושוחחו בענייני מסחר, כשמטרה אחת נצבת בפני כולם – כיצד להשיג ממון רב יותר עבור סחורתם!
עודם מדברים ואל שולחנם ניגש המלצר. "התרצו לשתות דבר מה?"
"כן", השיבו פה אחד שישה מבני החבורה, "קפה בחלב".
"ולי", הוסיף הסוחר השביעי, שישב בצד, "הבא נא קפה ללא חלב".
עד מהרה הוגשו ספלי המשקה לשולחן. התענגו ששת הסוחרים על המשקה החם, ופנו בשאלה מלגלגת את השביעי שבחבורה. "האם ערב לחיכך הקפה השחור שבספלך? מדוע לא רצית קפה בחלב, והרי קפה בחלב טעים יותר מהמשקה העלוב שלך!"
השפיל הסוחר את עיניו אל ספלו והשיב: "חושש אני שמא ערבבו בחלב חלב של בהמה טמאה. והרי הורו לנו חכמינו זכרונם לברכה, כי חלב שגוי חלב ללא נוכחות יהודי – אסור לשתות".
תשובתו של האיש עוררה פרצי צחוק. "חה חה חה! מחלב טריפה אתה חושש?! כלום לא ראית את עשרות הפרות הניצבות בחוץ? לשם מה קיימות הפרות הללו – כמובן, כדי לספק חלב! ואתה חושש מחלב בהמה טמאה..."
שמע הסוחר את דבריהם ולא השיב מאומה. שתיקתו הכעיסה את הסוחרים, והם לא הרפו מן הנושא אלא המשיכו לצחוק וללעוג לו על שסירב לשתות חלב.
דבריהם הקולניים של הסוחרים הגיעו לאוזני המלצר. ובשומעו כי המילה "חלב" חוזרת ונשנית ללא הרף, נכנס לחדר בפנים צוהלות ופנה לחבורה: "אמרו נא, הערב לכם הקפה?"
"מדוע תשאל?" התפלאו המסובים.
"היום" הסביר המלצר בקורת רוח, "היום היה החלב מיוחד במינו, לחלב הפרות הוספנו מעט חלב נאקה, זהו חלב יקר מאוד, המעניק למשקה טעם נפלא".
לא הבין המלצר מדוע נפלו פניהם של הסוחרים למשמע דבריו. הם מאוד הצטערו על שנכשלו בחלב טמא.
"אכן", פנו ואמרו לסוחר השביעי, לאחר שביקשו את סליחתו על שלעגו לו, "מן השמים שמרו עליך לבל תכשל".
ומי היה אותו סוחר? – היה זה רבי שמחה בונים מפשיסחא, שבצעירותו, בטרם התפרסם כתלמיד חכם, שלח ידו במסחר.