אילנו של רבי יונתן
סמוך לבית של רבי יונתן הדיין, בשכנותו, גר רומאי אחד, אשר גם שדהו גבל בשדהו של רבי יונתן. אילן גבוה ורחב צמרת התנשא בשדהו של רבי יונתן. גדל האילן וגבה, וענפיו נמשכו גם אל תוך שדה הרומאי. אך אותו רומאי מעולם לא בא בתלונה אל רבי יונתן, שאילנו מצל על חלק משדהו.
באחד הימים הופיעו שני יהודים שכנים אל בית דינו של רבי יונתן למשפט: אחד מהם תבע את השני לקוץ את ענפי אילניו הנטועים אל חצרו.
אמר רבי יונתן לשני בעלי הדין: "שמעתי את טענותיכם, ועתה לכו לבתיכם ושובו הלום מחר בבוקר. או אז אתן את פסק הדין".
הלכו להם בעלי הדין. הלך גם הרומאי לדרכו, והתכוון לשוב למחרת. לעת ערב קרא רבי יונתן לבעל מלאכה ואמר: "צא נא מיד לשדה שלי, וקצוץ מן האילן הגדול הצומח שם את כל הענפים הנוטים לעבר שדהו של שכני".
עשה בעל המלאכה כבקשת רבי יונתן.
למחרת בבוקר הגיעו שני בעלי הדין. והשכן הרומאי גם הוא פנה אל בית הדין לראות כיצד יפסוק הרב במקרה זה, שכן גם לו ולרבי יונתן הדיין יש בדיוק אותו עניין.
פנה רבי ינתן אל בעל האילן ואמר לו: "זהו פסק הדין: עליך לקצוץ את כל הענפים הנוטים לעבר שדהו של חברך!"
כששמע זאת הרומאי קפץ ממקומו וקרא: "והאילן שלך, רבי, זה הנוטה לתוך השדה שלי, מה הוא? מדוע אתה בעצמך אינך קוצץ את ענפיו?" השיב לו רבי יונתן בשובה ונחת: "צא לשדך וראה את אילני. בדיוק כפי שעשיתי לאילן שלי, כך בעל הדין צריך לעשות לאילן שלו!"
יצאו הכל אל השדה, והנה נגלה לעיניהם אילנו של רבי יונתן, כשכל צמרתו הפונה לעבר שדה השכן, איננה! עתה הבין הרומאי עד כמה גדולה צדקותו של שכנו: הוא דחה את מתן פסק הדין, כיון שלא רצה לדון אחרים בשעה שעליו לתקן בדיוק את אותו תיקון!
התרגש הרומאי וקרא: "ברוך אלוקי היהודים שנתן להם דינים ודיינים כה מופלאים וצודקים!"