הולדתו של רבי שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן)
ביום ח"י באלול נח"ת נולד הבעל שם טוב מייסד החסידות, וביום ח"י באלול שנת קה"ת נולד רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ליובאוויטש.
כשעברו עשרה חדשים מיום חתונם של רבי ברוך ורעייתו רבקה, ועדיין לא נפקדו בילדים, היה רבי ברוך שרוי בצער גדול. אולם יום אחד, כשנפגש עם חברו החסיד רבי יצחק שאול והשיח לו את צערו, הביע הלה את דעתו שיש לנסוע אל הבעל שם טוב.
בהסכמת אשתו נסעו רבי ברוך וזוגתו וחברו רבי יצחק שאול בחודש מנחם אב תק"ד, אל הבעל שם טוב שגר בעיירה מז'יבוז'.
רבי ברוך שטח את בקשתו לפני הבעל שם טוב להיפקד בבנים, ולהפתעתו הרבה ברכם הבעל שם טוב והבטיח להם שבשנה הבאה ברצות האלוקים, בשנת תק"ה, יפקדו בבן זכר. "למועד הזה ממש אתם חובקים בן" – אמר הבעל שם טוב לרבי ברוך ביום ח"י באלול, יום הולדתו של הבעל שם טוב.
רבי ברוך חשב שמא מקום מגוריו הוא המעכב, ושאל אם לשנות את מקום מגוריו, שהרי "משנה מקום משנה מזל", אך הבעל שם טוב נענה בשלילה, באמרו: "מוטב שתגורו בעיירה, במקום שאנשים חוטאים בו מעט".
החל מאותו יום ניכר שינוי בהנהגתו של הבעל שם טוב. בראש השנה תק"ה, שינה הבעל שם טוב את סדרו הנהוג בכל שנה. את הסדר של חודש תשרי התחיל הבעל שם טוב מההכנה בחודש אלול וימי הסליחות. בראש השנה ראו התלמידים שינוי גדול בתפילת ערבית. כל שנה הבעל שם טוב עמד ביראה גדולה ופניו מאוימות, היה שרוי באותה שנה בשמחה גדולה והורגשה גם בברכתו "לשנה הבאה תכתבו ותחתמו", בדברי התורה בשעת הסעודה, בסדר התקיעות ובתפילת מוסף.
כולם רצו לדעת לשמחה זו מה עושה, אך לא עלה בידם.
לפני נסיעתם של רבי ברוך ומרת רבקה ממז'יבוז', נכנסו שוב אל הבעל שם טוב לקבל ברכת פרידה.
הרבנית רבקה אשתו של רבי ברוך שהייתה בהתעוררות גדולה, אמרה לבעל שם טוב: "כשימלא אלוקים את ברכתו הקדושה של הבעל שם טוב, בבן זכר חי וקיים – אקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של הבעל שם טוב" – נדרה כחנה בשעתה.
רבי ישראל בעל שם טוב ראה את התעוררותם הגדולה של רבי ברוך ואשתו רבקה ושמח שמחה גדולה, וברכות אין קץ ברכם עד שנסעו שמחים וטובי לב.
כשחזרה הרבנית רבקה לביתה מביקורה אצל הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבעסק, למסור לה מה אמר הבעל שם טוב, וספרה את כל מה שראתה במשך חודש תשרי אצל הבעל שם טוב.
הרבנית רבקה קבעה לעצמה סדר לימוד לימי העיבור, כדי לקדש את הוולד. משהתעברה, היא היתה מאושרת להודיע לבעלה רבי ברוך, שברכת הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.
אפילו שבטוחים היו שהבעל שם טוב יודע שברכתו מתמלאת – החליטו רבי ברוך ורעייתו ליידעו על כך. בתחילת חודש אדר שני נסע רבי ברוך לבעל שם טוב וסיפר לו שרעייתו נפקדה למזל טוב. הבעל שם טוב שמח מאוד לשמוע בשורה זו, והתעניין בפרטים, וציוה לרבי ברוך לברך "שהחיינו". הבעל שם טוב הורה לו מיד לנסוע לביתו מיד ולמסור לאשתו ברכת מזל טוב, בתוספת כמה וכמה אזהרות.
ביום רביעי ח"י באלול תק"ה נולד אדמו"ר הזקן במזל טוב. הבעל שם טוב היה בשמחה גדולה כל היום כולו, והתלמידים לא ידעו מה הסיבה לכך. עם שחר, כשחזר הבעל שם טוב מהטבילה במקוה, היה במצב רוח מרומם, אך שום תלמיד לא העז לשאול את רבו, מה יום מיומיים. גם גדולי החסידים הרימו גבה בשעה שניגש הבעל שם טוב לפני העמוד והתפלל בניגוני חג. הפלא הגדול היה שהבעל שם טוב לא אמר "תחנון", מכאן הבינו התלמידים, שהיום הוא יום שמחה בלתי רגיל.
לאחר התפילה הזמין הבעל שם טוב את התלמידים לסעודת מצוה לרגל יום הולדתו, והיה שרוי בשמחה גדולה. מתוך הדברים שאמר בעת הסעודה, הבינו התלמידים לשמחה זו מה עושה:
"ביום רביעי נתלו המאורות: ביום רביעי ירדה נשמה חדשה לעולם, שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות, ותצליח עד ביאת המשיח".
התלמידים שהיו רגילים לדברים מופלאים, לא שאלו היכן ירדה נשמה זו, ולא התפלאו כשהזמין אותם הבעל שם טוב לסעודה ביום כ"ה אלול – יום הברית, ואמר תורה על הפסוק: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
הבעל שם טוב ליוה את צעדיו הראשונים של שניאור זלמן הקטן. הוא הורה להוריו לא לפרסם דבר על חכמתו של הילד, שהיה גדל והולך וכשרונותיו מזהירים. לכשגדל התפרסם כאדמו"ר הראשון של חב"ד.