דף הבית >> סיפורים >> סיפורים לחגי ישראל >> פסח >> כוסו של אליהו
 

 
כוסו של אליהו
 

 
ר' עזריאל ואשתו חנה היו עשירים גדולים שהרבו לעשות צדקה וחסד כל ימיהם. ביתם היה פתוח לרווחה לכל עובר ושב, את כספו חילק ר' עזריאל ביד נדיבה, ואשתו שירתה במו ידיה עניים וחולים. בכל שנה בחג הפסח התארחו בביתם הגדול והנאה חמישים אורחים עניים שבאו מכל ערי הסביבה וכפריה אל בית הגביר שנדיבותו הייתה מפורסמת בכל מקום.

לימים התהפך הגלגל ומזלו של ר' עזריאל לא האיר לו פנים, בעסקיו לא הצליח, אף איבד את כספו ונאלץ למכור את רכושו וחפציו היקרים. למרות שהשתדל וניסה כוחו במלאכות שונות, הלך מצבו והדרדר והעניות החלה לשכון בבית הזוג. גדול היה צערם של השניים, לא רק בגלל העוני שירד עליהם, אלא בגלל הכאב והבושה שהיו מנת חלקם כשעניים שלא ידעו על עוניים התדפקו על דלתות ביתם ולא היה מה לתת להם. לפני חג הפסח נחרדו כשנזכרו בחמישים האורחים הקבועים שצריכים להגיע לליל הסדר. הם לא ידעו על האסון שפקד את העשיר ומחכים בקוצר רוח לאירוח הנאה של בני הזוג. לאחר מחשבות והיסוסים מרובים החליט האיש לנסוע לארץ רחוקה, שם הכיר סוחרים שהיו בקשרי מסחר איתו בימיו הטובים, ולבקש מהם עזרה וסעד. רק בהלואה רוצה הוא, ובעזרת ה' יחזיר כל מה שיקבל, רצה להבטיח לידידיו, אך הם שכחוהו, לא זכרו לאיש את החסדים שגמל בימים שהיה לו ואף אחד לא רצה לעזור לו. אף פרוטה לא נתנו ל-ר' עזריאל, שאפילו הוצאות נסיעה לביתו לא נשארו בידו.

חנה, האישה הצדקת, חיכתה בסבלנות, הסתפקה במועט, התרחקה מאנשים, ולא ביקשה עזרה מאיש, רק ב-ה' אלוקי ישראל בטחה, אליו קוותה כל היום ולישועתו ציפתה. ימים ספורים לפני החג קבלה אגרת מבעלה. לצערו, כותב הוא, לא הצליח במשימתו, איש מידידיו לא עזר לו, אין בידו פרוטה, לכן הביתה חוזר הוא ברגל. כדי לא לקבל את החג בחוסר כל וכדי לא לאכזב ולבייש את האורחים הקרואים אליהם לחג, מציע הוא לה למכור את הגביע של אליהו הנביא, החפץ יקר הערך היחיד שנשאר בביתם לאחר שמכרו את כל רכושם. כוס יקרה היא, כתב ר' עזריאל לאשתו, ובתמורתה תוכל לקנות ולהכין את צרכי החג ביד רחבה. האישה קראה את האגרת בלב כואב ובעינים דומעות וליבה לא נתנה למכור את הגביע שהתנוסס לתפארת על שולחנם בליל הסדר במשך שנים רבות. ישועת ה' כהרף עין, חשבה האישה, והנה נשמעה דפיקה בדלת. בפתח ניצב עני בעל זקן ארוך ולבן ושאל אותה אם יוכל לסעוד בביתם בחג הפסח. "הפעם לא נוכל לארח איש בחג" – אמרה לו האישה בצער. "עניים גם אנחנו, אין בביתנו יין, מצות ושאר צרכי החג". "איני מבקש מתנת חינם" – אמר לה הזר, "אומנם איני נראה כעשיר אך כסף לי די, הנה לך", אמר והושיט לאישה מטבע זהב. "רוצי אל השוק, קני והכיני את כל מה שצריך לכבוד החג. אל תשכחי לקחת את העודף שתקבלי ממטבע הזהב ואני אבוא בליל הסדר לביתכם", - אמר האיש והלך.

מיהרה האישה אל השוק, קנתה ביד רחבה את כל הדרוש, טרחה והכינה סעודה עריבה, מצות ויין וקערה של פסח מהודרת שמה על השולחן וביניהם, יפה מהכל, התנוסס גביעו היקר של אליהו הנביא.

בערב החג הגיע ר' עזריאל לביתו. עייף ורצוץ מדרכו הארוכה והקשה שב האיש, ולא האמין למראה עיניו: ביתו מלא כל טוב ושולחן ערוך בפאר כזה לא היה בביתו אפילו בימי עשרו. אחרי שנרגע והתאושש סיפרה לו האישה על הזר, ועל מטבע הזהב שנתן לה. האם במטבע אחד קנתה כל זאת? תמה הבעל. "מטבע פלאים נתן לי העני" - סיפרה האישה, בכל פעם שנטלתי את העודף שקבלתי מהמטבע, הפך העודף בארנקה למטבע זהב חדש ובו קניתי עוד ועוד, פעמים רבות השתמשתי באותו הכסף, מחנות לחנות הלכתי ובכל פעם שהכניסתי לארנק פרוטות, הוצאתי מתוכו מטבע זהב. שליח משמים היה העני, חשבו בני הזוג והודו ל-ה' על ישועתו.

לפנות ערב הלך ר' עזראיל לבית הכנסת וחיפש את האורח שאשתו תיארה את דמותו לפניו. לא היה איש דומה לו, ובצער רב שב לביתו. לאורחיו הרבים אמר שברצונו לחכות לאורח חשוב שהבטיח לבוא. כל הנאספים חיכו זמן רב, ורק סמוך לחצות ערכו את הסדר כדת וכדין ונהנו מסעודה חגיגית ומקריאת ההגדה של פסח בלווי סיפורים, מדרשים ומעשיות חז"ל.

כשמזגו את הכוס הרביעית והתחילו באמירת "שפוך חמתך", הלכה האישה לפתוח את הדלת והנה האורח מולה. בשמחת הפתעה הזמינה אותו להיכנס וכשרצה אל בעלה להציג בפניו את האורח החשוב נדהמה לראותו ישן וכל המסובים יחד איתו, ראשם מונח על השולחן וישנים הם שנת ישרים. מרוב הפתעה לא הוציאה הגה מפיה כשראתה את אליהו הנביא שותה מכוסו המלאה שהייתה במרכז השולחן, שמעה את ברכת "חג שמח" שבירך אותה וראתה אותו יוצא מהבית. ברגע זה התעורר בעלה ויחד איתו נעורו כל המסובים. בהתרגשות סיפרה להם האישה את מה שראתה בעודם ישנים.

בלילה ההוא התגלה אליהו הנביא אל ר' עזריאל בחלום. "הן אתה הוא האורח המופלא שהיה לנו בליל הסדר", אמר לו עזראיל. "מדוע זכתה רק אשתי לראותך בהקיץ, ואני לא"? – שאל.

"אענה לך על שאלתך" – אמר לו אליהו הנביא. "כשהיית במצוקה, איבדת את בטחונך ב-ה' ואמרת לאשתך למכור את הכוס שלי. אך היא לא עשתה כדבריך. היא האמינה בכל ליבה באלוקי הרחמים וקוותה לעזרתו. ובזכותה לא תפסוק הברכה מביתך עד עולם". מאז שבו בני הזוג להיות עשירים, וחיו חיי אושר ועושר עד יומם האחרון.