דף הבית >> חדשות >> אור המשיח בהודו
 

 
אור המשיח בהודו
 

רבות סופר כבר על פעילותם של מאות השלוחים ברחבי העולם, אולם בכל זאת נראה כי הפעם מדובר בפעילות מסוג שונה * מדוע דוקא בהודו אנשים קולטים את האמת * על כך ועוד מספר הרב נחמן  נחמנסון, השליח הטרי שאך חצי שנה חלפה מאז הגיע להשתכן בניו-דלהי שבהודו, וכבר הוא מספר על מנין בעלי- תשובה בעיר קאסול שבהודו * ומסתבר שבבית כנסת בהודו יש גם "עובדים"...

מאת יצחק בן אליעזר

באדיבות ארכיון "בית משיח"


אם נשארה בכל-זאת מדינה שאין בה חב"ד, הרי שעתה גם לשם הגיע שליח של הרבי . וליתר דיוק: חב"ד הייתה שם מאז ומתמיד, אולם שליח קבוע מעולם לא היה שם, והסיבה פשוטה: קשה מאוד לגור שם.

ישנן מקומות רבים שקשה מאוד לגור בהן; אולם כנראה שבהודו זה קצת יותר מ"קשה מאוד", ובכל אופן, עובדה היא שעד לפני כחצי-שנה הייתה הארץ הלזו, שכיום גדושה ביהודים רבים, תיירים ומהגרים, שבאו לשם מישראל למטרות שונות; יתומה מבית-חב"ד. והמצב שיווע לכך...

בשנה שעברה סיים הרב נחמנסון את הכנותיו ההכנות הקשות והממושכות ליציאה לשליחות במקום, ובחודש שבט התיישב וקבע את משכנו ברחוב המרכזי ביותר בניו-דלהי, בירת הודו, שבעצם אף היא לעיר מרכזית תיחשב, עקב היותה עיר מעבר, דרכה יעבור כל מבקר ישראלי החפץ לטייל ברחבי הודו או במדינות נוספות במזרח - אם למטרת קניות או למטרת סידורים בניירות וכדומה.

שם ברחוב אחד קיימים השגרירות, משרדי ההגירה, וכן חנויות רבות שלמוצרים חיוניים, במיוחד למטיילים, גם מרוכזים כל המטיילים היישר לפני צאתם למסע הארוך, שבמקרים רבים, זמן ואורח סיומו, בלתי צפויים המה.

שם באותו רחוב קיימת מסעדה שמבין כל שאר המסעדות שבאזור מעדיפים הישראלים לבקר דווקא במסעדה זו. ומתחת למסעדה זו שכבר הפכה ל'מפגש הישראלים', פתח הרב נחמנסון בית חב"ד הודו. כך שאם כיום יספר מישהו שהיה בהודו ולא ידע על בית חב"ד שם - כנראה שהיה בהודו אחרת...
­

הרב נחמנסון, שזיקתו למקום  החלה מפתיחת בית חב"ד הודו, על דרכו לשליחות במקום נידח זה:

"בפסח תשנ"ה ביקרתי לראשונה במקום, וערכתי סדר לישראלים. השתתפו כ-400 איש! הבנתי שההתעוררות כאן גדולה ויש לנצל זאת.

בהזדמנות זו 'הרחתי' גם את הצימאון האדיר בקרב המטיילים הישראלים שם, דבר שהובהר לי במיוחד בשיעורי תורה שמסרתי שם. הם אוהבים מאוד ללמוד תניא – והסיבה פשוטה: רובם באים ל'חפש את עצמם'. שאלות על זהותם האישים הביאתם הלום, ואת התשובות הם מוצאים בתניא.

במשך זמן שהותי שם נקשרתי היטב למבקרים הישראליים, והרגשתי שאני חייב לחזור לכאן.

ואכן, הפעילות בהודו חזרה על עצמה פעמים נוספות.  אמנם לא חזרתי עדיין לשם, אבל נשלחו לשם בחורים לתקופת החגים, בתשרי ובניסן. וגם הם כמובן גילו שהגיעו למקום בו יש כר נרחב לפעילות פוריה, הם עבדו קשה ואף ראו הצלחה וסיפוק רב.

מכאן איך מגיע הרב נתמנסון לפתיחת בית חב"ד?

החלטה זו גובשה אצלי דווקא בהיותי בתאילנד, שם גם שהיתי תקופה ארוכה במסגרת שליחות. באחד הימים נכנס לבית חב"ד בתאילנד חברי משכבר הימים, הרב מיקי נסרולאי ממילנו שבאיטליה. הוא הגיע לבנקוק לצורך מסחרו. בין היתר הוא סיפר לי על הפוטנציאל הגדול שיש בהודו בקירוב יהודים לאביהם שבשמים.

כמה ימים מאוחר יותר נסענו יחד הרב מיקי ואני לניו דלהי. ראיתי את המקום והחלטתי שפה אקים בית חב"ד הודו. הרב מיקי מיד תרם סכום ראשוני של אלפיים דולר.

נוסעים להודו לבדוק אפשרות כזו. לפני הנסיעה שוחחתי על-כך עם ידיד בשם עמנואל ויינמן, איש עסקים אף הוא, שהחל לעשות דרכו ליהדות בבית חב"ד בתאילנד.

הגענו ולא בזבזנו רגע. בתוך זמן קצר מצאנו עצמנו מתוועדים בבית -חב"ד בהודו...

אז יש בית-חב"ד בהודו, אך מה עם שליח קבוע? מסתבר שזה כבר לא פשוט וקל. אולם בכל אופן, הפעילות שהחלה חייבת להימשך, וכך נתווספה הודו למקומות שאליהם נשלחים בחורים מפעם לפעם, ופעם בחצי שנה מגיעים לשם שני בחורים.

לפני כשנה כתבתי לרבי שליט"א על האפשרות לצאת לשליחות קבועה בהודו, והתשובה שנתקבלה הייתה בענין הקמת מוסד ... מיד נרתמו לענין כמה אברכים מהארץ, כשאת העידוד המרכזי אני מקבל מהוועדה של 'הגאולה האמתית והשלימה' (בסיוע קרן המליון), פניתי ליישם את התוכנית, ןמאז אני בבית חב"ד כאן בהודו .

והדבר הראשון שעשית ...
­

 -תראה, ראשית, ברצוני להבהיר שכל מטרת בואי היא בעיקר כדי לפרסם את בשורת הגאולה, כמו שהרבי רוצה, ועכשין אפשר לספר על שאר הפעילות החדורה בעצם ברוח זו.
ללא ספק, גולת הכותרת של הפעילות הם השבתות, דהיינו: התפילות בבית חב"ד הודו וכן סעודות השבת במסעדה הכשרה שמעל הבית-חב"ד.

בסעודות השבת משתתפים מאות ישראלים והאוירה מרוממת ביותר ונותנת חיות לכל השבוע.

בשאר ימות השבוע מתקיימים שיעורים, וכן אירועים שונים, מידי חודש מתקיים מעמד המוני של קידוש-לבנה המלווה בשירה ובזמרה כשעל האירוע מנצחת תזמורת ישראלית.
אגב, הלהיט של אירועי ה'קידוש- לבנה' הוא השיר "יחי אדוננו" בליווי תזמורת מיוחדת של ישראלים המוכשרים לתיפוף בתופים הודיים.

מה מיוחד כל כך בפעילות של הודו, אם היא מתמקדת בעיקר בקרב ישראליים, המצויים בעוד מקומות?
­

העבודה עם הישראליים בהודו שונה במהותה מהפעילות בכל מקום אחר. להודו הם באים במטרה לחפש רוחניות; להכיר עולם חדש, ןבהגדרות שלהם "להתעלות"...  ולכן, הם כלים לקבל את האור. בחסידות מוסבר שכדי להבין ענין על מהותו צריכים להיות בביטול. ואכן, אחת הסיבות לכך שקשה להעביר מסר יהודי לציבור, הוא משום שהם אינם מבטלים את תפיסת עולמם הקןדמת; הם ממאנים להיפרד מהמוסכמות שלהם, ולו לרגע. משום כך קשה מאוד להחדיר בהם את האמת של התורה; וזה היתרון הקיים בהודו . שם אתה נפגש עם יהודים שנהנים לנפץ מוסכמות, ומחפשים ושואפים להרגיש משהו חדש; כשאתה לומד עם יהודים כאלה שיעור תניא, אתה מרגיש שהם משדרים על הגל.

הנקודה הזו באה לביטוי בשיעורים, ואף בשאר הפעילויות. למשל, בתפילה. בבית חב"ד הודו מתקיימות שלוש תפילות ביום, ותתפלא לשמוע שגם ביום חול ישנם מתפללים רבים. הם פשוט אוהבים את זה. במיוחד לאחר שהם חשים את האמת שבזה.

לפעמים אני עומד ומתענג לראות תפילה פשוטה מעומק לבו של יהודי פשוט. תפילת "קבלת-שבת" עלולה להימשך כשעתיים אצל ישראלי רגיל, ולא משום שלימדו אותם להתפלל באריכות; באופן טבעי ובצורה מקורית הוא עומד לו בפינה, הוא מרוכז חזק בסידור וכולו מרותק למילות התפילה .

אין כאלו שמתנגדים להשתלב בפעילות היהודית?

­ - יש גם כאלו האומרים מה לי ולקיום מצוות אם אני לא דתי" ... שמתעקשים להסביר שהם באו במטרה לברוח מיהדותם ואין יותר מגוחך מלעשות כאן פתאום איזו מצוה - הם מסבירים. אבל אנשים כאלה מסכימים בדרך כלל להשתתף בשיעורים, ומה שקורה הוא שהשיעורים בתניא כבר פועלים את פעולתם והם מתחילים לשנות את ראייתם ומניחים תפילין וכו'.

בכל זאת, סביר להניח לכאורה שישראלי שיקח עצמו לידיים ויחליט להשקיע בלימוד, האם יוכל לעשות זאת שם?

­ כן דוקא. יש לנו ספריה תורנית די גדולה ןהמבקרים פוקדים אותה יומם ולילה. יש להם גם את האפשרות לשאול ספרים, ובד בבד קיימת אפשרות לשיחות בענייני יהדות, שבדרך-כלל מסתיימות בשיעור תניא אל תוך הלילה.

אז, איך נראה סדר יום בבית חב"ד הודו?

הבוקר נפתח בתפילה ובארוחת בוקר, ומאז, במשך היום כולו זורמים לבית חב"ד הודו עשרות רבות של ישראלים הבאים כדי להניח תפלין, לשמוע 'ווארט' טוב, או סתם לשיר "משיח משיח".

הפעילות שלנו כוללת גם חלוקת חומר בנושאי יהדות. החומר הרשמי שלנו הוא 'שיחת הגאולה' ואנו מחלקים כ 600-  עותקים מ"שיחת הגאולה" בכל שבוע.
במהלך היום מתקיימים גם שיעורים, וכן התוועדויות ועוד תוכניות שונות, לפי הזמן.

אני מבין שהפעילות שלך היא רק בקרב הישראלים הנמצאים בניו- דלהי; ומה עם שאר המטיילים הנמצאים במרחק רב?

­- הודו היא ארץ ענקית, וישראלים מתרכזים במקומות אלה לפי העונה. כרגע אמנם אנחנו עדיין לא בנויים להגיע אליהם למקומות מרוחקים אלו, אבל על-פי התכנית ברצוני לרכוש 'טנק' שיצא לערים הנידחות כדי להביא את "אור הגאולה" גם אליהם.

בכל זאת, יש חסרון בפעילות הזו, בכך שהיא אינה קבועה; אתה לומד עם יהודים וכעבור תקופה הם מאבדים קשר ...

- אכן, אנחנו משתדלים תמיד לשמור על קשר, במיוחד עם אותם שהתחילו להתקרב.  בשנה שעברה, לדוגמה, כשהייתי בארץ בחנוכה ערכנו ערב מיפגש לכל הישראלים  שהכרנו מניו -יורק, אין בפי מילים, כמובן, לתאר את אותו אירוע.

יש לך קשר גם עם יהודים תושבי המקום?

 - אכן כן, אנו קשורים קשר הדוק לאנשי הקהילות היהודיות המקומיים. לפני כארבעים שנה נבנה בית הכנסת המפואר של הקהילה, ובכל זאת, מתברר שאף אחד שם עדיין לא הניח תפילין. התחלנו מיד ב'מבצע תפילין' ובמשך הזמן החלו גם שיעורי תורה, והקהילה המקומית כולה מתקרבת ליהדות.

ולגבי שאר הקהילות בהודו, בקהילה  בקלקוטא (אליה מתייחס הרבי שליט"א) מרחק של כ 17-  שעות נסיעה, ביקר הרב יצחק קניבסקי שליט"א, מידידי בית חב"ד, וחיזק את הקהילה בשיעורי תורה, וכן בדק את המקווה שם שיהיה כראוי.
­

חובה לציין שבית הכנסת בעיר קלקוטא שבמזרח הודו וכן המקוה שם הם מהמפוארים ביותר בהודו. יש שם כ  70-  משפחות יהודיות ושני מקוואות ובתי כנסת מפוארים. לאחר ביקןר זה הבנו את הוראת הרבי מה"מ מאותה שיחה מפורסמת בה דיבר שצריך לחזק את הקהילה בקלקוטא.

לפני מספר חדשים נסעתי גם לבומביי, שם יש  10 בתי כנסיות ו3-  מקוואות, במטרה לחזק את הקהילה. התחלתי במסירת שיעורים באנגלית ובעברית וכן פתחתי שם ישיבה קבועה בה לומדים כיום כעשרים בחורים יהודים שרצונם עז ללמוד תורה. במקום זה אנו מתכננים לחזק את הפעילות כדי להגיע לחלק גדול יותר של יהודי הקהילה הנמנים כיום על 5,000  נפש, כ"י.

ספר לנו סיפור פיקנטי שהיה לך במהלך הפעילות?

- בשנה שעברה פגשתי יהודי שלא הכרתיו קודם, והוא סיפר לי שהוא נמצא בהרים בעיר קאסול המרוחקת 12  שעות נסיעה מניו דלהי. הוא שייך לקבוצה של מטיילים מישראל שהגיעו להודו לפני מספר שנים, בנו בתים והשתקעו באזור, וכיום הם מתפרנסים ממסחר;
להפתעתי הוא מספר לי שכמה מהם היו בניו דלהי ןשם השתתפו בפעילות שלנו ולאחר שהושפעו מאוד מהקידוש וכן משיעורי התניא, החליטו אצלם בהרים לשמור שבת כהלכתה! את היין הם מכינים לבד וכך הם עושים קידוש ונוהגים במנהגי השבת. הוא סיפר גם שיש להם מקווה ממעיינות חמים בטבע שנמצאים שם .והם הולכים למקוה בכל יום.

לפני שנפרדנו הוא ביקש כמה ספרים כיון שהם רוצים ללמוד לבד בשקט של הטבע. נתתי לן רשות לשאול ספרים, והוא וחבריו שאלו מהבית חב"ד כמעט את כל הספרייה!!

כך גיליתי עוד מנין של בעלי – תשובה שהתקרבו הודות לביקור בבית חב"ד הודו בניו-דלהי.

והעיקר הוא שנפעל באמת כפי רצון הרבי ונפיץ ונחדיר בכל מקום את המסר שהרבי מבקש לפרסם בכל אתר ואתר: ש"הנה זה בא", ושמלך המשיח נמצא וצריך לקבל את פניו.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד,