פרשת תולדות
 

 

"הקול קול יעקב והידים ידי עשו". (כז', כב')

אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "כאשר הקול קול יעקב – אין הידיים ידי עשו". כלומר: כאשר קולו של יעקב, קול התורה, נשמע אין "לידי עשו" שליטה. לעומת זאת, כשקול התורה נחלש, עלולות ידי עשו לגבור. מחציתו השניה של הפתגם כבר התממשה בחורבן ירושלים. וכמו שנאמר בירמיה: "על מה אבדה הארץ? על עזבם את תורתי".

גם בזמננו, אחרי החורבן, יש צורך להדגיש שקיומה של ירושלים תלוי בלימוד התורה. שכן, אף שלא ניתן, כמובן, למנוע את החורבן שהיה בעבר, אך הלוא בידינו לבטל את עילת החורבן, ובכך גם למהר ולזרז את בניינה המחודש של ירושלים ובית המקדש.

יתר על כן, רבותינו זכרונם לברכה אמרו: "כל דור שאינו נבנה בימיו – מעלין עליו כאילו נחרב בימיו". לפי זה, אין לראות את החורבן כדבר שאירע בעבר, כתופעה חד פעמית, שתוצאותיה נמשכות עד היום הזה, אלא יש לחוש כאילו החורבן מתרחש עכשיו. ברגע זה, כביכול, חרב בית המקדש. אם כן, מובן שמחובתנו ובאפשרותנו לא רק לבטל את עילת החורבן שאירע פעם, אלא אף לעצור ולמנוע את החורבן הנוכחי. על ידי לימוד התורה מביאים להפסקת החורבן ומימלא – לבנייתה מחדש של ירושלים.