פרשת קדושים
"ואהבת לרעך כמוך אני ה'". (יט', יח')
בפרשתינו פרשת קדושים אנו מצווים על "אהבת ישראל".
"אהבת ישראל" – פירושו לאהוב כל יהודי באשר הוא. ואופן האהבה היא, כמו שאתה אוהב את עצמך ומפנק את עצמך, כך גם אתה צריך האהוב ולפנק את השני.
פרשת קדושים נקראת תמיד בזמן ספירת העומר. התקופה שבין פסח לשבועות, שבה אנו סופרים את הימים עד לקבלת התורה בחג השבועות.
יש מנהג בעם ישראל לנהוג מנהגי אבילות בזמן הזה של ספירת העומר, ומדוע? מפני שתלמידי רבי עקיבא נפטרו בתקופה זו. סיבת פטירתם הייתה, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. היה להם חסר באהבת ישראל, בפירגון אחד לשני. ואז אלוקים העניש אותם בתקופה הזו שבין פסח לחג השבועות, כל עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא.
תלמידי רבי עקיבא היו כולם צדיקים ותלמידי חכמים, הם נפלו בדבר הכי פשוט מצד אחד והכי קשה ליישום מצד שני. התיקון לפגם הזה הוא דווקא בהוספה ב"אהבת ישראל". זוהי הסיסמא שהרבי מליובאוויטש יצא איתה לקראת ל"ג בעומר: "באהבת ישראל – נביא את הגואל".
הגאולה תבוא אך ורק אם נוסיף באהבת ישראל. אפילו כשלא מגיע לשני שיאהבו אותו, דוקא אז עלינו להתעלות מעל עצמינו ולאהוב אותו. וכך בעזרת ה' נגיע לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
