עשרה בטבת
ביום י' טבת יחול צום עשרה בטבת.
מה קרה ביום זה ומדוע אנו צמים?
בשנת 3336 לבריאת העולם (425 לפנה"ס), בעשרה בטבת, נבוכדנצאר מלך בבל, הטיל מצור על ירושלים במטרה לכובשה. היה זה זמן קצר לאחר שהכריע את פרעה נכה מלך מצרים בקרב והוא ביקש להשלים את כיבוש המזרח התיכון.
המצור נמשך כשנה וחצי, ובט' בתמוז נפרצו חומות העיר. בתשעה באב של אותה שנה נחרב בית המקדש הראשון בירושלים, והיהודים הוגלו לבבל בעינויים אכזריים.
כזכר למאורע עצוב זה נקבע עשרה בטבת כיום צום – תענית ציבור.
אירועים נוספים שאירעו בסמיכות לעשרה בטבת
-
ביום ח' טבת תורגמה התורה ליוונית -מעשה בשבעים זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה ליוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה. למרות שתרגום התורה לשפה מרכזית באותה עת יכל לעזור בהפצתה ושימורה, התרגום נתפס כפעולה העלולה לשנות את משמעות התורה.
מסופר שתלמי הביא לארמונו 70 חכמים מחכמי ישראל ולא סיפר להם מהי מטרתו. לכל אחד הוא נתן חדר נפרד מאובזר בכל. הוא פנה לכל חכם בנפרד בחדרו, וציוה עליו לתרגם את התורה ליוונית, אף חכם לא ידע שגם חבריו נצטוו את אותו ציווי. כך בעל כרחם הם החלו לתרגם את התורה.
בכמה מקומות במהלך התרגום כל חכם שקל לשנות קצת מלשון המקרא על מנת לא לפגוע בתלמי וביוונים וכן כדי שלא יסלפו את דברי התנ"ך. לדוגמא: בפסוק הראשון, "בראשית ברא אלוקים" הם שינו את סדר המילים כדי שהיוונים לא יבינו שאל בשם "בראשית" הוא שברא את השמים והארץ. לכן הם כתבו: "אלוקים ברא בראשית..." דוגמא נוספת: בחומש ויקרא פרק יא פסוק ו' שמדבר אלו חיות אסורות באכילה כתוב: "ואת הארנבת כי מעלת גרה..." לאשתו של תלמי קראו "ארנבת" וכדי לא לפגוע בו כתבו: "ואת קלת הרגליים כי מעלת גרה..." ונעשה נס שכולם שינו לאותם מילים ובאותם מקומות, אפילו שלא היה בינהם שום קשר על מנת לתאם את הדברים.
-
ביום ט' טבת נפטר עזרא הסופר. עזרא הסופר היה צדיק גדול והוא עלה לארץ ישראל עם גולי בבל בתום גלות של 70 שנה בחזרה לארץ ישראל והחל בבנית בית המקדש ובשיקום חיי היהדות.
מה עושים בעשרה בטבת?
עשרה בטבת הוא יום צום, במהלכו גברים מגיל בר מצווה ומעלה ונשים מגיל בת מצווה ומעלה צמים, לא אוכלים ולא שותים. הצום מתחיל עם עלות השחר של יום עשרה בטבת, ומסתיים בצאת הכוכבים.
נשים בהריון, נשים מניקות וכן מי שהצום קשה עליו בשל סיבות בריאותיות יפנו לרב שיפסוק להם כיצד לנהוג.
עשרה בטבת בימינו
לאחר השואה בה נהרגו כשישה מיליון מבני עמנו, קבעה הרבנות הראשית את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי." ביום זה משפחות הקורבנות שיום פטירתם לא נודע אומרים קדיש, לומדים משניות ומדליקים נר נשמה לזכרם.
