מצוות מזוזה
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם..." (יא', כ'-כא')
בפרשת עקב מובא הציווי של מצוות מזוזה. לכתוב את פרשיות: "שמע ישראל" ו"היה אם שמוע" על קלף ולקבוע בפתח הדלת.
האדמו"ר הקודם, הרבי הריי"ץ סיפר שכאשר נלקח למאסר, שאלו אותו חוקריו בחקירה הראשונה: "האם אתה יודע היכן אתה נמצא"? ענה להם הרבי: "בודאי! נמצא אני במקום הפטור ממזוזה. יש מקומות שפטורים ממזוזה, כמו: אורווה ובית הכיסא..."
מדוע בחר הרבי לתאר את בית המעצר בתיאור שלילי (פטור ממזוזה, דומה לאורווה ובית הכסא)? מדוע לא דיבר בלשון חיובית: מקום שיש בו השגחה פרטית כמו בכל פינה בעולם? הרי הרבי לא התפעל מחוקריו ולא ייחס להם חשיבות כלל. מדוע תיאר את המקום כפי שהוא מבחינתם?
התשובה היא: הרבי רצה לזכות בשמירת המזוזה גם בזמן שהייתו במאסר! מכיון ששם אין מזוזה בחר הרבי להכריז זאת, לבטא את הלכות מזוזה הקובעת שמקום זה פטור ממזוזה. לימוד הלכות מזוזה נחשב כקיום המצוה עצמה.
הרבי גרם לבית המעצר שתהיה לו שייכות למזוזה. בית יכול שהשתייך למצוות מזוזה באופן חיובי, על ידי קביעת מזוזה בכל פתחיו, או באופן שלילי, כאשר הוא פטור ממזוזה. בבית כזה, דוקא אי קביעת מזוזה היא קיום המצוה. לכן אמר הרבי לחוקריו שהמקום בו הם יושבים פטור ממזוזה. על ידי כך פעל שתהיה שמירת מזוזה גם שם.
כאשר המזוזה מגולגלת וקבועה במקומה אנו רואים שכתובות עליה האותיות ש –ד – י, שומר דלתות ישראל. המזוזה מגינה על יושבי הבית, ולא רק בזמן שהם מצויים בתוך הבית, אלא: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" – גם כשיוצאים מן הבית המזוזה שומרת ומגינה. עלינו להשתדל לפעול ב"מבצע מזוזה", לדאוג שבכל בית יהודי תקבע מזוזה כשרה על כל פתח בהתאם להלכות.כפי הוראת הרבי שליט"א מלך המשיח
