עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> שמות >> פרשת שמות >> כל הבן היילוד
 

"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו..."
 
משיחה של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א לפרשת שמות
 
בפרשתנו מסופר שכתוצאה מכך שיועציו של פרעה הודיעו[1] לו שעתיד להיוולד לישראל בן אשר יגאל אותם ממצרים, הוא גזר באכזריות להמית את כל הבנים הנולדים: 'וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר – כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן'[2].
 
אך מתעוררת השאלה – הרי גזירת המוות הייתה רק על הבנים, 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ', ואם כן, הרי שהבנות לא היו צריכות לכאורה כלל וכלל לעניין את פרעה – ואם כן מדוע ממשיך ומרחיב פרעה בדיבורו גם לגבי הבנות, 'וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן'?!

 
 
 
ובכן, ההסבר לכך הוא שבעצם העניין של 'וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן' אף הוא נכלל בגזרת המוות של פרעה,
 
כלומר, במילה 'תחיון' מצווה פרעה על עמו, אנשי מצרים, שיתנו לַבָּנות של עם ישראל 'חיים' – אבל חיים כאלה שהם לפי המושגים והערכים שלהם, של אנשי מצרים הרשעים:
 
  אותם המצריים שנצטוו על ידי פרעה להמית את גופם של ילדי ישראל על ידי השלכתם ליאור נצטוו אף להמית את נשמתם של הנותרים על ידי כך שהם יֵחַיוּ אותם בדרכם שלהם, יחנכו אותם לחיות באורח החיים של המצרים.
 
  שתי הגזרות כרוכות הרי יחדיו בפסוק אחד, ומכאן ההוכחה שהגזרה על המתת הנשמה, 'כָל הַבַּת תְּחַיּוּן', איננה קלה בחומרתה מהגזרה על המתת הגוף, 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ', ואדרבה – המתת הנשמה אף קשה מהמתת הגוף, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'מיתה רוחנית קשה יותר ממיתה גשמית'[3], שהרי המוות הגשמי מוציא את האדם רק מן העולם הזה ואילו לעומת זאת החטא, המוות הרוחני, מוציא את העולם גם מן העולם הזה וגם מן העולם הבא[4].
 
'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' – מוות ברוחניות.
 
  למעשה גזרה זו על המתת נשמות ישראל על ידי חינוכם באורח החיים של המצרים נרמזת גם בציוויו של פרעה 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ':
 
  נהר היאור (הנילוס) היה העבודה הזרה של מצרים, במצרים לא יורדים גשמים וניתן להשקות את השדות רק במימי היאור, לכן היאור היה מקור הפרנסה של המצרים, מקור השפע הגשמי, והמצריים סגדו לו.
 
  לכן העניין של 'הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' מסמל, בנוסף לפירוש הפשוט של הטבעת הגוף במימי היאור, את הגלות הרוחנית שהייתה במצרים – שהשליכו את הילדים אל העבודה הזרה של מצרים ובכך הטביעו והמיתו את נשמתם במימי התענוגות של מצרים.
 
גם כיום.
 
  ידוע[5] שגלות מצרים היא השורש לכל הגלויות שלאחריה - כך שלמעשה כל הגזרות שהיו בגלות מצרים על היהודים נמצאות גם כעת,
 
גם כיום ישנו 'פרעה מלך מצרים' – זוהי רוח הרחוב – שטוען שיש להשליך את ילדי ישראל ולהטביעם אל תוך הנהר של נימוסי והנהגות המדינה, נהר אשר לפי דעה זו מהווה את מקור הפרנסה.
 
רוח זו מבקשת להקריב את הילדים כקורבן לפני זרם החיים, לבנות 'עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס'[6] בנשמותיהם של ילדי ישראל,
 
ולכן , כנגד זאת, צריך לדעת היטב שהמקור לרוח הרחוב הוא למעשה 'פרעה מלך מצרים' שפשוט רוצה למחוק כל זכר מהיהדות ומנשמות ישראל - ועל ידי כך למחוק כל זכר גם מגופם של ישראל.
 
מובן, אם כן, שמן ההכרח הוא לעמוד מול רוח הרחוב הזו, מול 'פרעה מלך מצרים', בכל התוקף ולהמשיך לחנך את הילדים ברוח היהדות, ברוח 'ישראל סבא':
 
כלומר, כאשר דנים בשאלת החינוך של ילדי ישראל חייבים לזכור שאסור להטביעם ביאור, בעבודה הזרה של נימוסי ומנהגי המדינה. חייבים לזכור שהדרך היחידה לחיים היא החינוך המושתת על פי תורתנו – שהיא 'תורת חיים',
 
אין צורך לחקות הורים אחרים שדואגים שילדיהם יגדלו 'מסודרים' - שלזה יהיה בניין ולהוא תהיה מכונית, שזה יהיה רופא ושזה יהיה עורך דין וכו',
 
  ואסור לדאוג שאם הבן ילך ללמוד תורה בישיבה אזי הוא יגדל להיות בטלן שאפילו מברשת לצחצוח נעליים הוא לא יידע להחזיק ביד,
 
אלא, צריך לדעת היטב שהקדוש ברוך הוא הוא זה אשר זן ומפרנס את כל העולם, וכאשר עושים את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, שזה לימוד התורה לצאצאים - 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ'[7], אזי הקדוש ברוך הוא עושה מה את מה שהאדם מבקש עבורו ועבור צאצאיו.
 
ועל ידי כך שמלמדים את הילדים הקטנים, הקטנים בגילם או הקטנים בידיעותיהם, ביאים את הגאולה, מביאים את המשיח – שיבוא במהירה בימינו ויקבץ את כל נדחי ישראל  מגלות זו הארוכה לארץ ישראל וילמד את כל העם תורה!
 
[מקורות: הרבי מלויובאווטש מלך המשיח, ספר ליקוטי שיחות כרך א, שיחת פרשת שמות. נערך על ידי רועי כץ]

 

 

[1] פרוש רש"י על ספר שמות, פרק א פסוק טז.
[2] ספר שמות, פרק א פסוק כב.
[3] ספר 'דרך חיים' פרק א. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[4] ראה פרוש רש"י על ספר דברים, פרק כג פסוק ט.
[5] מדרש בראשית רבה, פרק טז. לקוטי תורה להאר"י ז"ל פרשת תצא. מאמר קול דודי שנת תש''ט (מובא בספר המאמרים תש''ט עמוד 107).
[6] ספר שמות, פרק א פסוק יא.
[7] ספר דברים, פרק ו פסוק ד ואילך: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ'.
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים