עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
מכתב מהנשיא  |  בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> שמות >> פרשת כי-תישא >> חטא עגל הזהב
 

חטא עגל הזהב
 

ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
 
בפרשתנו, פרשת 'כי תשא', מסופר שכאשר היה משה רבינו על הר סיני כדי לקבל את תורה ולוחות הברית חטאו אהרן ובני ישראל ועשו את עגל הזהב:
 
"וַיִּתֵּן [-הקדוש ברוך הוא] אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים.
 
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו - קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי.
 
וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי-ה-וָ-ה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.
 
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמֶר - לָמָה     יְ-ה-וָ-ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם יְ-ה-וָ-ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
 
וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ. לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
 
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן - מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן - אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה.
 
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ"[1].
 
והנה, בהשקפה ראשונה מובן מתוך פשטות הכתובים שבני ישראל, ובסיועו הישיר של אהרן, זנחו את האמונה בקדוש ברוך הוא ועבדו עבודה זרה, עבודת אלילים, עם עגל הזהב.
 
אך מצד שני צריך להבין:
 
הרי אהרן היה אחיו של משה רבינו ויחדיו הם חוללו את כל הניסים המופלאים של עשרת המכות שניחתו על פרעה ומצרים, ויחדיו הם הוציאו את בני ישראל אל המדבר לקבל את התורה על הר סיני – ואם כן, כיצד ניתן להעלות על הדעת שאהרן יחטא בחטא כה חמור זה של עבודה זרה, עבודת אלילים, עם עגל הזהב?!
 
וכמו כן גם לגבי בני ישראל – הרי זמן קצר לפני כן הם עמדו כולם בלב אחד 'לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים'[2] לפני הר סיני ושמעו את עשרת הדיברות – שהציווי הראשון בהן הוא:
 
"אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם"[3],
 
ובנוסף לכך - בני ישראל לא רק שמעו את עשרת הדיברות אלא גם ראו אותן ממש – "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן"[4],
 
ואם כן, נשאלת השאלה גם לגבי בני ישראל - כיצד הם יכלו לעבור בתוך זמן כה קצר, מהדרגה הכי גבוהה, גילויו של הקב"ה במתן תורה, אל הדרגה התחתונה ביותר, לעבוד עבודה זרה עם עגל הזהב?
 
  • עגל הזהב – תחליף למשה רבנו
 
את התשובה לכך ניתן להבין מתוך דברי התורה דלעיל:
 
"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו - קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ",
 
וזהו פירוש הדברים: בני ישראל לא ביקשו לזנוח את הקדוש ברוך הוא ולעבוד עבודת אלילים -  אלא, מכיוון ש-'בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר' אזי הם ביקשו תחליף למשה רבינו כמנהיג העם – וכפי שהם אמרו לאהרן 'קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ [-במקום משה רבינו]',
 
וכפי שפירש ואמר רש"י: "אמרו ישראל - משה היה מורה לנו את הדרך אשר בה נעלה, אך כעת משה אינו ואנו צריכים לא-לוהות אשר ילכו לפנינו במקומו"[5],
 
ופירוש השם 'א-לוהים' ו-'א-לוהות' כאן, 'קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים', הוא לשון מנהיגות וגדולה – שכן פעמים רבות משתמשת התורה בשם זה דווקא במשמעות זו [ולא במשמעות של בורא העולם, כמקובל],
 
ולדוגמא, על דברי הקדוש ברוך הוא למשה [לגבי אהרן] 'וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵא-לֹהִים'[6] מפרש ואומר רש"י "א-לוהים – רב ושר",
 
וכמו כן, על הפסוק "וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱ-לֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"[7] מפרש ואומר רש"י "א-לוהים – שופט ורודה".
 
  • עגל מזהב במקום משה רבינו?!
 
אך צריך להבין – כיצד יכלו בני ישראל להעלות בדעתם ולבקש מאהרן שעגל העשוי זהב יהיה להם 'מורה דרך' ו-'רב ושר' במקומו של 'מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים'[8], שהיה הממוצע המחבר בין ה' לבין בני ישראל, וכמו שכתוב "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְהוָה וּבֵינֵיכֶם... לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְ-ה-וָ-ה"[9]?!
 
ובכן, למעשה התמיהה על כך אינה כה גדולה:
 
התורה מספרת שהקדוש ברוך הוא ציווה על בני ישראל לבנות לו מקדש שבו ישכון ויתגלה: "וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"[10],
 
וחז"ל מלמדים[11] אותנו שבדברים אלה הקדוש ברוך הוא מבטיח לבני ישראל שעל ידי בניית מקדש זה הוא ישכון ויתגלה גם בתוך כל אחד מהם – שהרי לא נאמר 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכוֹ', אלא 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' - בתוך כל אחד ואחת מבני ישראל,
 
ועיקר העיקרים במקדש זה היה ארון הברית [שבו היו מונחים שני לוחות הברית] ושני הכרובים [דמויות העשויות מזהב] שהיו מעליו, וכמו שמספרת התורה:
 
"וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב...
 
וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו[12] וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת[13] אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
 
וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת[14] זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
 
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[15],
 
כלומר, העיקר במקדש ה' היו הארון ושני הכרובים העשויים זהב שמעליו, ומביניהם היה שומע משה את קולו של הקב"ה מדבר אליו – הקדוש ברוך הוא היה מתגלה אל משה מבין שני כרובים אלה,
 
ואם כן, הרי יש מקום להחשיב את שני הכרובים למעין 'ממוצע' המקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין בני ישראל,
 
ולכן, בשל כך, כאשר בני ישראל חשבו שמשה לא ישוב אליהם עוד, 'כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לו', הם ביקשו מאהרן שייצור דמות חדשה מזהב שתשמש כממוצע בין ה' לבינם, 'עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ', – כלומר, דמות חדשה מזהב שדרכה הם ישמעו את דבריו של הקב"ה ואת הוראותיו,
 
כך שלמעשה אין זה מעשה של עבודה זרה וזניחת האמונה בקדוש ברוך הוא, אלא להיפך – רצון לקבל ולמלא את דבריו והוראותיו, ולכן הסכים לכך גם אהרן.
 
אלא שכאשר נוצר העגל מקצת מבני ישראל נגררו ונסחבו ועבדו את העגל באופן של עבודה זרה ממש, והם אלה שנענשו בעונש המוות –  'וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ',
 
ובכך גם תובן תשובתו של אהרן למשה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן - מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן - אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה",
 
שהרי לא מובן, אם העגל לא נעשה לצורך עבודה זרה, כנזכר לעיל – מדוע מבקש אהרן ממשה 'אל יחר אף אדני בי וכו''?
 
אלא שכוונתו של אהרן בדבריו כאן היא לאותו מיעוט בישראל שהחשיבו את העגל לעבודה זרה.
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש ספר ליקוטי שיחות, כרך יא עמוד 139 ואילך. עריכה – ר' רועי כץ, יט אדר ה'תשע לבריאת העולם]
 

[1] ספר שמות, פרק לא פסוק יח.
[2] ספר שמות, פרק יט פסוק יז.
[3] ספר שמות, פרק כ פסוק ב.
[4] ספר שמות, פרק כ פסוק יד.
[5] מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[6] ספר שמות, פרק ד פסוק טז.
[7] ספר שמות, פרק ז פסוק א.
[8] ספר דברים, פרק לג פסוק א: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ".
[9] ספר דברים, פרק ה פסוק ה.
[10] ספר שמות, פרק כה פסוק א ואילך.
[11] ספר לקוטי תורה ראש פרשת נשא. ספר שני לוחות הברית, שער האותיות אות ל. ועוד.
[12] זויותיו.
[13] לוחות הברית.
[14] כיסוי עליון לארון.
[15] ספר שמות, פרק כה ואילך.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים