חושך = גלות
ציירה אהובה קליין (C)
"ויט משה את ידו על השמים ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים... לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". (יב', לה')
אור זה, היה לא רק בבתיהם של היהודים, אלא אף הלך עימם לכל מקום אליו הלכו. אפילו כאשר הגיע יהודי לביתו של שכנו המצרי, היה האור מאיר לו שם.
זמן הגלות מהווה תקופה של חושך, כמו שכתוב: "כי הנה החושך יכסה ארץ". למרות שאין העולם סובל מחושך פיזי, התקופה הזו של הגלות נקראת חושך מפני שיש חושך רוחני. אך יהודי שמקיים תורה ומצוות יש לו אור תמידי שמלווה אותו לכל מקום – אור התורה. ועל ידי אור זה נגאל תיכף מיד ממש.
