"זה קרה באמת"
ניסי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א
"דחוף ביותר", זעקו שתי מילים מעל גבי הטופס. הטופס הגיע לבית חב"ד בעיר חולון ממשפחת ש' מרחוב חנקין. מעניין מה כל כך דחוף, חשב לעצמו הרב לוי וילימובסקי, תוך כדי שמרים את שפופרת הטלפון ומחייג למספר שנרשם בטופס.
זה היה יומיים לאחר חנוכה, לפני קרוב לשלושים שנה. באותה תקופה שימש הרב וילימובסקי כשליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בחולון. לכבוד החג, פתח הרב וילימובסקי במבצע ביקורי בית רחב היקף. הוא הביא לעיר אוטובוס מלא בבחורים, תלמידי הישיבה בכפר חב"ד, ופיצל אותם לצוותים שיעברו בין בתי העיר, יציעו לדיירים חנוכייה ונרות לקיום המצווה, וינצלו את ההזדמנות לעורר אותם על מצוות נוספות.
הרב וילימובסקי הכין טופס שימולא על-ידי משפחות שמעוניינות כי יגיעו לביתם לבדיקת מזוזות. מי שמעוניין בכך בדחיפות, התבקש לציין זאת בטופס. משפחת ש' הדגישה, כאמור, כי מבחינתה הדבר "דחוף ביותר".
"שלום, האם הגעתי למשפחת ש'?", שאל הרב וילימובסקי מבעד לפומית. "נכון", אישר הקול מבעד לקו. "שלום, מדברים מבית חב"ד. זה בקשר לבדיקת המזוזות שביקשתם לקיים אצלכם בדחיפות".
"אה, שלום לכם ותודה רבה", השיב הקול בטון רועד. בן ציון היה שמו של הדובר, אבי משפחת ש'. "הבדיקה באמת דחופה לנו. אישתי מאוד חולה. חשבנו כי אולי בדיקת המזוזות תסייע לנו בעניין", נסדק קולו.
עוד באותו ערב הופיע הרב וילימובסקי בבית משפחת ש'. בן ציון הציג עצמו כמנהל מפעל מצליח בתל-אביב למכניקה עדינה. "כל מה שחסכתי במשך השנים, הוצאתי לרפואתה של רעייתי", סיפר בצער מעורב בייאוש. "לפני שנה וחצי שקעה לפתע בדיכאון נפשי ומאז – חשכו חיינו. היכן לא הייתי איתה? טובי הרופאים לא הצליחו לעזור לה".
תוך כדי שבן ציון מדבר, פנה הרב וילימובסקי להסיר את המזוזות ולערוך להן בדיקה ראשונית. את הבדיקה המדוקדקת יערוך סופר מזוזות מומחה. המזוזה הראשונה שהסיר הייתה של חדר השינה. הוא הוציא את הקלף המגולגל מתוך הנרתיק, פתחו ועבר עליו ברפרוף.
פתאום נעתקה נשימתו. כן, לא היה ספק בכך. אחת האותיות במילה 'נפשכם' הייתה סדוקה בצורה מכוערת. מזוזה פסולה בעליל! ועוד בהקשר כל כך ברור.
הרב וילמובסקי שלף מתיקו מזוזה כשרה למהדרין וקבעה במקום זו הפסולה. "אני בטוח שבקרוב תראו את התוצאות", אמר למר ש'.
"גם אני מקווה", התעודד הבעל.
יומיים לאחר מכן התקשר הרב וילמוסקי לאדון ש'. "יש חדש?".
"עדיין לא", השיב האיש.
"שמע", עלה רעיון במוחו של הרב וילמובסקי, "מחר בערב אבוא אליך הביתה, ויחד נתקשר למזכירות של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א. בעצמך תדבר עם מזכירו האישי של הרבי, תספר לו על הבעיה, על המזוזה שהוחלפה ובקש ממנו להכניס את שמך ושם רעייתך אל הרבי, כדי לקבל את ברכתו". אדון ש' שמח לרעיון וכך היה.
יום לאחר ששוחח אדון ש' עם מזכירו של הרבי, חזר הרב וילמובסקי והתקשר לשאול בשלומו. הפעם נענה בקול שונה לגמרי, בצעקה ממש: "הרב וילימובסקי, בוא אליי הביתה! כעת. בדחיפות!".
ברגע שדרכו רגליו של הרב וילימובסקי על מפתן הבית, עוד בטרם התיישב על כיסא, לא יכול אדון ש' להתאפק ופתח בתיאור נרגש. "לא תאמין למה שאומר לך. מדי בוקר, טרם צאתי לעבודה, אני מכין לעצמי ארוחת בוקר. כך עשיתי גם הבוקר. לפני שעות ספורות חזרתי הביתה, וכשנכנסתי – זיהיתי ריח לא ברור מהמטבח. אלוקים אדירים! נבהלתי. נזכרתי כי בבוקר הכנתי לעצמי חביתה. רק שלא שכחתי לכבות את האש שמתחת למחבת!
"התקרבתי למטבח – ולא האמנתי למראה עיניי: אשתי עומדת ומבשלת! פשוט כך. שנה וחצי לא ראיתי את המחזה הזה", נשבר קולו.
אישתו של בן ציון המשיכה את הסיפור במקומו. זו הייתה הפעם הראשונה שהרב וילמובסקי בכלל ראה אותה. "זה התחיל בשמונה בבוקר, כבוד הרב. התעוררתי, כמו כל יום, מבלי לרצות לקום מהמיטה. פתאום ראיתי מולי דמות של אדם זקן. הדמות פנתה אליי בטון מפקד והורתה לי: קומי מהמיטה!
"לא יודעת למה – לא יכולתי לסרב. קמתי – וזהו. מאז הבוקר אני מתפקדת כמו בימים הטובים. חזרתי לעצמי".
הרב וילמובסקי הוציא מאמתחתו תמונה של הרבי והציגה לפני האישה. האישה החווירה: "כן, זה הוא. זה האיש שצעק עליי! מי האיש הזה?"...
כעבור תקופה קצרה נסעה גברת ש' אל הרבי, כדי להודות על המופת שחולל עמה. כאות תודה לקדוש-ברוך-הוא, קיבלו על עצמם בני הזוג לשמור על כשרות המטבח.
