אלוקים בגימטריא = טבע

 

לאחר שהפרשה הקודמת, פרשת 'תולדות', מסתיימת בסיפור שנאתו התהומית של עשיו אל יעקב על כך שלקח את ברכתו - ועד כדי כך שרצה להורגו: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי"[1],
 
ושלכן ביקשה רבקה מיצחק שיורה ליעקב ללכת אל חרן ולשאת שם אשה:
 
"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו - הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם. לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד. וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.
 
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ. וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים"[2].
 
ובכן, לאחר כל זאת מתואר בראש פרשתנו סיפור יציאתו של יעקב מבאר שבע אל חרן:
 
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם[3] וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
 
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה    יְ-ה-וָ-ה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.
 
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
 
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל, וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.
 
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר – אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"[4].
 
·       השאלות על נדרו של יעקב
       
לגבי נדרו של יעקב צריך להבין ולבאר:
 
א. אחת מבקשותיו של יעקב היא 'וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים', וצריך להבין: הרי עניין זה            ש-'יְ-ה-וָ-ה הוּא הָאֱ-לֹהִים'[5] הוא עניין אמיתי המתקיים באופן תמידי גם ללא בקשתו של יעקב,
כלומר, השם 'אֱ-לֹהִים' [השם אשר מייצג את לבושי הטבע וההנהגה הטבעית של העולם[6]] הוא למעשה לבוש אשר מסתיר ומעלים על שם 'יְ-ה-וָ-ה' [השם אשר מורה על מקור החיים של העולם ועל התהוותו של העולם בכל רגע ורגע מחדש[7]],  
וכמו שאומר דוד המלך בספר התהילים: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים"[8] – כלומר, שכמו שלשמש יש מגן ונרתיק טבעי המכסה על אורה הרב [ומאפשר אך ורק לכמות האור הנחוצה והרצויה לצאת ולהגיע אל הארץ], כך גם שם 'א-להים' מכסה ומסתיר על שם 'י-ה-ו-ה',
כך שלמעשה העולם והטבע הנגלה אלינו, שם 'א-להים', הוא למעשה בפנימיותו שם 'י-ה-ו-ה' – כלומר, הפנימיות של הטבע הגשמי והכבול בחוקים היא למעשה אור וחיים מהאין סוף ברוך הוא [רק שהדבר נסתר על ידי שם 'א-להים' ואינו נגלה לעינינו],
ועניין זה הוא, כאמור, תמידי ואמיתי והוא אחד מיסודות הבריאה - גם ללא בקשתו זו של יעקב,
 
ואם כן, מדוע מבקש זאת יעקב?
 
ב. חלק מנדרו של יעקב הוא: 'וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים' – וצריך להבין, הרי האבן שייכת לסוג הדומם שבעולם הזה – וכיצד דומם יכול להיות 'בֵּית אֱ-לֹהִים'?
 
·        'וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו'
 
והנה, כל בקשותיו של יעקב באות לאחר ש-'וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו' - ונראה כעת את המשמעות של פעולה זו בפנימיות העניינים:
 
ובכן, המילה 'מָּקוֹם' מייצגת את גדרי העולם הזה התחתון – וכפי שכותב אדמו"ר הזקן בספר התניא[9] שגדרי העולם הזה מורכבים משני עניינים - מקום וזמן,
 
ו-'אַבְנֵי הַמָּקוֹם' מייצגות את הסוג והמין הנחות ביותר בעולם הזה התחתון – הוא סוג הדומם.
 
ועוד גם זאת, יעקב לקח 'מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם', לשון רבים – כלומר, דומם שנמצא בריחוק הכי גדול מעניין חיי החיים והאחדות של "יְ-ה-וָ-ה אֶחָד"[10],
אך את האבנים הדוממות והנפרדות האלה לקח יעקב ועשה מהן אבן אחת,
[וכפי שרואים זאת בלשון הכתוב: 'וַיָּשֶׂם' (לשון הנאמרת לגבי אבן אחת) ולא 'וישימן' (לשון הנאמרת לגבי אבנים רבות), וכפי שאומר הכתוב בהמשך במפורש 'וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה'],
ואת האבן היחידה הזו שעשה הגביה והעלה יעקב בדרגתה עוד, ועד שתוכל לשמש כמשענת לראשו – כלומר, שיהיה בכוחה להרים את החלק הנעלה ביותר בגופו, את ראשו,
ועוד יותר מכך – על פסוק זה מפרש רש"י ואומר שיעקב עשה אבן זו בצורה של 'מרזב עגול' – כלומר, שאבן זו למעשה הקיפה את כל ראשו של יעקב, כך שהיא הייתה גם למעלה מראשו,
ועל הגבהה זו של הדומם שבעולם [שמאבנים רבות ומפורדות תעשה אבן אחת שתהיה בדרגתה אפילו למעלה מראשו של האדם] התפלל יעקב ואמר: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים",
כלומר, שאבן דוממת זו תהיה לא רק למעלה מראשו של האדם, אלא שתהיה במעלה גבוהה עוד יותר, שתהיה 'בֵּית אֱ-לֹהִים' – בית ומקום משכן לעצמותו ומהותו של הקב"ה יתברך,
כלומר, שגשמיות האבן תזוכך במידה רבה ביותר, ועד שיאיר ממנה אור אין סוף ברוך הוא אשר מהווה ומחייה אותה.
 
·       'וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים'
 
בכך גם מובנת בקשתו של יעקב 'וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים':
 
יעקב בדרגתו הנעלית בוודאי ובוודאי ידע שעניין זה הוא תמידי ואמיתי גם ללא בקשתו – אלא שיעקב ביקש שיימשכו לעולם אור וחיים נעלים ביותר מהאין סוף ברוך הוא, ועד כדי כך ששם    'י-ה-ו-ה' [הנעלה משם 'א-להים'] שהאיר אז [לפני מילוי בקשתו זו] ייחשב אך ורק כמו שם        'א-להים' לגבי האור והחיים החדשים והנעלים שיימשכו לעולם,
 
ויש להוסיף כאן ולומר שבקשתו של יעקב "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים" היא לגבי שם 'א-להים' שיהיה לאחר מילוי בקשתו 'וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים' – כלומר, שהאבן הזו תהיה 'בית' לשם 'י-ה-ו-ה' [שהאיר לפני מליוי בקשתו] שיהפוך להיות אך ורק שם 'א-להים'[11] [לגבי האור והחיים הנעלים שיאירו].
 
·       מעשה אבות סימן לבנים
 
והנה, ניתן לראות בסיפור זה של יעקב אבינו הקדוש ציון דרך דוגמא והוראה לחיינו אנו כיום, אלפי שנים לאחר שסיפור זה התרחש,
 
נשמתם של כל בן ובת ישראל יורדת לעולם הזה ומתלבשת בו בגוף גשמי בכדי להשלים ולמלא את תכלית בריאת העולמות – שאור אין סוף ברוך הוא יתגלה ויאיר מתוך החושך והגבולים של העולם הזה הגשמי,
 
כלומר, שאפילו חוסר החיים והפירוד של סוג הדומם בעולם הזה יהפכו להיות 'בֵּית אֱ-לֹהִים' - שיתגלה בהם ויאיר מהם אור אין סוף ברוך הוא, הכח אשר מהווה ומחייה את הבריאה מאין ואפס להיות יש,
 
וכל זאת על ידי קיום התורה והמצוות של הקב"ה יתברך – שבאמצעותן מתאחד האדם, וכל אשר לו, עם ה' יתברך, וכמבואר לארוכה בספר התניא קדישא,
 
ויהי רצון אם כן שנזכה לראות ייעוד מופלא זה במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש, ספר המאמרים מלוקט כרך ב עמוד קנז ואילך. עריכה ועיבוד, ר' רועי כץ, י' כסלו ה'תש"ע שנים לבריאת העולם, יום חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי]

---