עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
מכתב מהנשיא  |  בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים מבית חב"ד >> פגישה לא אקראית בטרמינל בומביי
 
 
פגישה לא אקראית בטרמינל בומביי

כ"ג תמוז תשע"ד, 21 ביולי 2014

השליח שהמתין למטוסו בטרמינל שדה התעופה של בומביי, היה טרוד בגלל בניין המקווה שכמעט הושלם, אך טרם נגרמה מלאכתו. פתאום חש יד מונחת על תכפו, אלמוני שלא הכיר ביקש לשוחח עמו. מסתבר שהאלמוני קיבל באותו בוקר תשובה מדהימה מהרבי מה”מ – תשובה שסגרה מעגל מרתק ושמיימי • בדידי הווה עובדא

באדיבות מגזין 'בית משיח'
ע"י מנחם זיגלבויים


רק מעט שלווה ושקט היא ובעלה, הרה”ח ר’ שמואל שי’, ביקשו לעצמם באותם ימי קיץ; ‘פינת זמן’ לתקופה קצרה בשנה שבה הם מעניקים לילדים חינוך במוסדות חינוך חב”דיים; כל כך חשוב שיראו קצת ילדים חב”דיים ופרצופים של חסידים – מה שלא קורה במשך חודשי השנה כולה, בעיר המזוהמת אפופת העשן התמידי, דלהי.

תחושת סיפוק של עשיה מילאה את לבם של בני הזוג שארף. הפעילות הולכת ונבנית בכל המרץ, ובית חב”ד בדלהי הפך למגדל-אור של עשיה, חום ופעילות של ממש. הם קוראים בשם ה’ לכל העוברים והשבים. רק חודשים ספורים לפני כן, לאחר שנים של מגורים ב’גסט האוס’, עברו להתגורר במבנה קצת יותר מרווח עם דירונת פרטית למגורי המשפחה.

במקביל לפעילות השוטפת, היו ר’ שמואל ורעייתו מירה הי”ד עסוקים בבניית מקווה טהרה מהודר בבבית חב"ד דלהי. צירוף של ארבע מילים שלא ממש נדבקות זו לזו. “מקווה-טהרה-מהודר-דלהי”. רק בכוח האינסוף של המשלח יכולה העובדה הזאת לקרום עור וגידים, כשהיא מתגשמת לבנה אחר לבנה, אריח אחר אריח – בניין יפה ומהודר שנועד לסייע בטהרתו של העם היהודי. כל חרסינה שהודבקה, הוסיפה שמחה בלבם של בני הזוג. כל צינור נוסף שהותקן בבניין המקווה, הזרים אנרגיה של שמחה בלבותיהם של השלוחים הנמצאים רחוק כל כך ממקום ישוב יהודי נורמטיבי.

בניית מקווה היא מלאכת מחשבת הדורשת יגיעה וזהירות רבה, כך בכל מקום נורמטיבי בעולם, ובהודו על אחת כמה. התנאים הבלתי-אפשריים גרמו לקצב בניה איטי וזהיר. כך למשל, כל חפירת הבור נעשתה בידיים, כשהחול מוצא מן המקום על ידי חמורים!… גם מלאכת היציקה נעשתה בידיים ללא מכשור המקובל ברוב מדינות העולם המפותחות. לצורך פיקוח ואישור הלכתי לבניה, הובא מארה”ב הרב גרוסבוים, מומחה בנושאי מקוואות, ואף בכך נערמו קשיים ללא הרף – ובכל זאת, בני הזוג שארף היו שמחים ומאושרים. החלום הולך ומתממש.

הבניה כמעט והושלמה – ואז אירע האסון הנורא.
חודשים ארוכים היה הרב שארף עסוק בשיקום גופו שנפצע מהגראד הקטלני, לצד הדאגה המתמדת לילדיו, שבאין אמא, הפך לאב ואֵם גם יחד. בכל לבו ונשמתו.
מי שמכיר את ר’ שמואל שי’, ומי שהכיר את מירה הי”ד, ידע כי הנסיונות, קשים ככל שיהיו, לא נועדו אלא לחשל.

למרות המצב, בית חב”ד הודו בדלהי ניצב וקיים, ממשיך בפעילותו יום יום, סביב השעון. חודשים ארוכים תופעל על ידי שלוחים ממלאי מקום, כשר’ שמואל עדיין בארה”ק, עסוק בהחלמה מפציעות הגוף והנפש שלו ושל ילדיו. לצד זאת, ר’ שמואל המשיך – גם ממיטת פציעתו – בגיוס כספים אינטנסיבי כדי להמשיך את תפקודו של בית חב”ד.

בית חב”ד הודו בדלהי אכן המשיך את פעילותו ולא נסגר אפילו ליום אחד. זה רצונו של הרבי, וזה גם היה רצונה של מירה. ללא ספק.
בנייתו של המקווה כמעט הושלמה, אך כאן נעצרה. “איני מבקש אלא לפי כוחן”, הכיר ר’ שמואל את הדרישה האולטימטיבית. לכאן כבר לא הגיעו כוחותיו, להמשיך במלאכת גיוס הכספים להשלמת בניין הטהרה היפה והמפואר בלבה של דלהי.

הרבי קובע את סכום התרומה

גלגלי המטוס נשקו לאדמתה של דלהי, ובתוכו השליח ר’ שמואל שארף שהגיע לפני שבועות אחדים לעיר שליחותו כדי לעמוד מקרוב אחר הפעילות, ולצורך פגישות שונות. הוא גם ביקש לערוך בדיקה רצינית לאפשרות שיבה לעיר עם ילדיו הרכים.

בסיום הביקור של השליח – שנתן תנופה משמעותית לפעילות – שב ר’ שמואל לארץ ישראל. המטוס נחת בבומביי, משם היה עליו להחליף טיסה לכיוון ארץ ישראל.
שעות ספורות הסתובב השליח בטרמינל של שדה התעופה, כאשר הרגיש יד מונחת בעדינות על כתפו.

“שלום עליכם”, שמע קול לבבי מאחוריו.
ר’ שמואל הסתובב וראה מולו יהודי, על פי לבושו ניכר כי הוא איש עסקים חביב, לא מוכר.
“עליכם השלום”, האיר השליח פניו. היכרות מוקדמת לא נחוצה כדי לקבל יהודי בלב פתוח ושלם, בפרט אצל שלוחים שחייהם למען הזולת.

השניים פתחו בשיחה קצרה, ולר’ שמואל שארף מתברר כי היהודי העומד מולו הוא איש עסקים נכבד, מתומכי פעילות בתי חב”ד בהודו שחלק גדול מימי השנה הוא עושה בהודו. את שמו שמע השליח מזה זמן רב, אך מעולם לא פגשו פנים אל פנים.
השיחה בין השניים קלחה, כאשר הרצינו פתאום פניו של איש העסקים. הוא עצר את שטף השיחה.
“ר’ שמואל, במה אוכל לעזור לך?” שאל ישירות.
השליח לא היה צריך לדקדק בזכרונו; הוא בהחלט היה מוטרד ממצב המקווה הלא-מושלם. כה עגום היה המצב: מצד אחד הבנין כבר עומד על תילו, יפה ומהודר, ורק ה’פכים הקטנים’, אחרונים ברשימה, נותרו ללא ביצוע, כשבראשם אפשרות לטיהור המים לבור הטבילה.
“אני זקוק למערכת טיהור המים במקווה. כמי שמסתובב בהודו, אתה בוודאי יודע שהמים בדלהי מזוהמים ועכורים עד שאי אפשר לטבול בהם”.
“כמה?” הוסיף איש העסקים ושאל בתכליתיות.
“3000 דולר”, השיב השליח ששכח לשעה קלה עוד כמה השלמות שצריך לבניין המקווה.
“תגיד”, ברק מוזר הבריק פתאום בעיניו של איש העסקים. “מתי היית פעם אחרונה בשדה התעופה של בומביי?”
קמטי זכרון הופיעו על מצחו של השליח. “כמדומני לפני שבע שנים”.
הברק בעיניו של איש העסקים הפך לניצוץ של ממש. ההתרגשות ננסכה על פניו.

“גם אני לא רגיל להגיע לטרמינל”, אמר והוסיף לספר, “גם כאשר לוויתי את אימי לשדה התעופה, הורדתי אותה בפתח הטרמינל והמשכתי הלאה בדרכי. כיום, משום מה החלטתי ללוות חבר לשדה התעופה, אך הפעם, באופן שלא ברור לי, החלטתי להמשיך ללוות אותו אל תוך הטרמינל – דבר שלא עשיתי זה שנים ארוכות. לפני כמה דקות נפרדתי ממנו, והנה פתאום אני פוגש אותך בטרמינל ואתה מספר לי על הצורך הדחוף בפילטר בעלות של 3000$”.

השליח הנהן בראשו. כן, הוא מבין את ההשגחה הפרטית המופלאה, אם כי בחיי שליחותו כבר נתקל בתופעות מופלאות מאלה.
איש העסקים לא הרפה, וזרק פתאום את “הפצצה”.
“לא תאמין איזו תשובה קיבלתי הבוקר מהרבי”.
“מהרבי?”
“כן כן”, איש העסקים נהנה לראות את הבעת ההפתעה שעלתה על פני השליח. “הבוקר קמתי והייתי מוטרד מאד בגלל עסקה שמתעכבת זמן רב. לא ידעתי מה לעשות, ואז החלטתי לכתוב לרבי. פתחתי את כרך ה’אגרות קודש’ שאני נוטל עמי לכל מקום, וזו התשובה שקיבלתי:
שלום וברכה!
על ידי הרב הוו”ח אי”א נו”מ עוסק בצ”צ וכו’ מוה”ר מנחם שמואל דוד הלוי שי’ רייטשיק שד”ר נתקבל הפ”נ שלו, שייקרא על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר, ויחד עם זה נתקבלה ההמחאה (טשעק) שהסכום נשאר פנוי על מנת שאקבע גודל הסכום לפי דעתי.
והנה בהתאם לחודש זה הוא חודש הנסים, וימים אלו ימי הנסים והתשועות והנפלאות, יש לקבוע הסכום בתור נתינתו ראשונה לצדקה השקולה כנגד כל המצות לשלשת אלפים שקל (3,000$).
וכיון שאמרו חכמינו ז”ל מצוה בו יותר מבשלוחו, ונתינת הצדקה צריכה להיות דוקא מתוך שמחה וטוב לבב, מצורף בזה הטשעק על מנת שכ’ ימלא אותו בכתיבת יד עצמו, וכאמור, מתוך שמחה וטוב לבב ואז יחזירנה.
ומענין לענין באותו ענין, מצורפת בזה העתקת שיחה בענין הצדקה וימי המועדים דחודש זה. ויהי רצון שיקויים בו כסיום שיחה האמורה ובחנוני נא בזאת גו’ עשר בשביל שתתעשר.
בברכה לבריאות ולהצלחה בעניניו שבתוכן הפ”נ ובנקודתו להרבות בצדקה הלוך והוסיף וכהוראות ימי חנוכה אלו שמוסיפים מיום ליום ובברכה לבשורות טובות בכל האמור.

הפעם תורו של השליח היה להיוותר בפה פעור. הנסיבות, הבקשה ואפילו הסכום שנזרק מפיו בלא מחשבה מוקדמת (בעוד שעלות הפילטר שביקש יותר גבוהה…) – התאימו בדיוק נמרץ למכתבו של הרבי שקיבל איש העסקים שעות אחדות קודם לכן.
למותר לציין כי איש העסקים התחייב מיד לתת את הסכום המבוקש. הן הרבי עצמו ביקש…

הרבי מה”מ עצמו מתגייס לטובת סיום המקווה, וכעת גם כמה מחבריו של ר’ שמואל שארף, שליח הרבי בדלהי, מתגייסים לסייע לו להשלים את בניית המקווה. כמעט הכול מוכן, וחסרים רק ‘פכים קטנים’ (סיום הבניה והצבת מערכת אוורור) כדי להביא את המקום לידי שימוש. מדובר בסכום קטן יחסית – 4500 דולר בלבד.

אין ספק שאפילו אברהם אבינו שנטע אוהל במדבר וקרא בשם ה’ א-ל עולם, יכול להתפאר בבניו השלוחים שקבעו בית של קבע, בית של טהרה, בלב עיר הפסלים.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים