הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
בהמשך פרק כ' בתניא, הרבי הזקן רוצה לחזק את אותם אנשים שחושבים שרק בעבירות גדולות הם מתנתקים מאלוקים. כדי לחזק אותם לקיים את כל המצוות, קלה כבחמורה. הרבי הזקן נותן להם תרגיל מחשבתי שיועיל להם לא לחטוא. דבר ראשון: לדעת שהעולם לא תופס מקום בכלל לחשיבות. היות, וכל כולו בטל כל רגע במציאות לגבי האלוקים, ורק ה'אנוכי השם אלוקיך', הוא מחיה את העולם כל שניה. הוא האין סוף האמיתי וכל הניבראים גבוליים ומבוטלים. הנבראים רק ניראים כאילו הם ישות עצמאית, אבל הם ממש בטלים כי אין להם כח אין סופי.
לכן כדי להבין ולהתחזק בתרגיל מחשבתי זה - שהעולם הוא אפס, והאמת היחידה הניצחית היא התורה, מקדים לנו הרבי הזקן משל: גוף ונשמת האדם. האדם יכול לדבר דיבורים, ולהבטיח הבטחות ובכל זאת במחשבה ירוצו לו אותיות בכמות לא מוגבלת. אותיות המחשבה האלו הם הרבה יותר מציאותיות ואמיתיות. כי מה שהאדם מוציא בפה זה מאוד מוגבל, חיצוני ושיטחי, גם הרבה פעמים שיקרי. רוב האנשים מסתירים את המחשבה האמיתית שלהם, ובוודאי שכולם מסתירים את התענוגות שלהם. כי תענוג אמיתי הוא כל כך גדול ואין סופי לגבי הדיבורים, עד שאי אפשר לתאר את התענוג בדיבור. רק קוראים לו בשם קצר - היה כיף... זאת אומרת שהדיבור האנושי הוא לא אמיתי ורציני כמו התענוג הפנימי. התענוג הפנימי האנושי הוא ממש אין סוף לגבי דיבורי סרק ופיטפוטים.
מילות התניא המקוריות:
כי התהוות כל העולמו' עליונים ותחתונים מאין ליש וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה אינו אלא דבר ה' ורוח פיו ית' המלובש בהם. ולמשל כמו בנפש האדם כשמדבר דבר אחד שדבור זה לבדו כלא ממש אפי' לגבי כללות נפשו המדברת שהוא בחי' לבוש האמצעי שלה שהוא כח הדבור שלה שיכול לדבר דבורי' לאין קץ ותכלית וכ"ש לגבי בחי' לבוש הפנימי שלה שהוא המחשבה שממנה נמשכו הדבורים והיא חיותם וא"צ לומר לגבי מהות ועצמות הנפש שהן עשר בחינותיה הנ"ל חב"ד כו' שמהן נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדבור זה כשמדבר כי המחשבה היא ג"כ בחי' אותיות כמו הדבור רק שהן רוחניות ודקות יותר
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
העולמו' = העולמות
ית' = יתברך
אפי' = אפילו
בחי' = בחינת
דבורי' = דבורים
וכ"ש = וכל שכן
וא"צ = ואין צריך
הנ"ל = הנזכרות לעיל
חב"ד = חכמה בינה דעת
