הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו

הסבר התניא היומי:

מתחיל הרבי הזקן את פרק הראשון בחלק שני של תניא 'שער היחוד והאמונה' ומסביר לנו: 'שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד', זה יחוד העליון ביותר שיהודי מייחד במוחו את אלוקים.  בזמן קריאת שמע, לא קיים אצל יהודי העולם החומרני בכלל. ואילו בפסוק הבא אחריו: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', זה יחוד תחתון, שבו יהודי כן מכניס חשיבות מסוימת לעולם, אבל הוא מחדיר בחומריות גם רוחניות.
שואל הרבי הזקן: מדוע כתוב 'וידעת היום והשבות אל לבבך'? כי אלוקים למעלה ולמטה, ואין עוד אלוקים חוץ ממנו. לכאורה, הרי כל מי שלומד פילוסופיה, אפילו אם הוא לא יהודי, יגיע מיד למסקנה שאין אלוקים יותר מאחד. כי אלוקים זה הסיבה הראשונית לכל הבריאה, ואין לו סיבה שיצרה אותו. כי אם יש לו סיבה שיצרה אותו, הוא לא אלוקים, אלא הסיבה שקדמה לו היא האלוקים. לכן, הסיבה הראשונית חייבת להיות ללא תחילה, כי אם יש לה תחילה היא לא אלוקים. גם אם היא [ הסיבה ]  שתיים, זה אומר שיש לה התחלה. כי האחד הוא מוגבל עד שמגיע לרשות של השני. ואם הוא מוגבל, יש לו מגביל שהגביל אותו. זאת אומרת שהיא הסיבה הכפולה לא אלוקים.
 אם כן באנו למסקנה אחרי חקירה פילוסופית פשוטה, אפילו לפני מתן תורה, כי בשכל הגיוני אלוקים הוא אין סוף למעלה ולמטה. לכן, שואל הרבי הזקן מה התורה צריכה להגיד לנו דבר כל כך פשוט? מתרץ הרבי הזקן: התורה באה לומר לנו, שאלוקים בורא עדיין את הבריאה כל הזמן מאין ליש. זה כוונת הפסוק שהאלוקים הוא למעלה ולמטה. כל הזמן אלוקים מחיה את העולם, כדי שהעולם לא יחזור לאין כמו שהיה קודם ששת ימי בראשית.
מסיים הרבי הזקן את פרק ראשון ב'שער היחוד והאמונה' בשאלה: מדוע באבן לא רואים את החיות האלוקית שבה, כמו שרואים בצומח ובחי?
היות, והאבן לא נזכרה בעשרה המאמרות במפורש רק בהסתר על ידי גימטריא. לכן, החיות שלה מסתתרת ולא זזה כמעט בכלל. אלוקים מעניק חיות לנבראים דרך אותיות התורה. אם החיות עוברת דרך גימטריות, כמו החיות של האבן, אז החיות הופכת להיות נסתרת. כשיהודי הולך על אבנים ומדבר בדברי תורה, על ידי דברי התורה הוא מגלה את החיות האלוקית למטה מעשרה טפחים, שיהיה בגלוי לעיני כל. כשמשיח יבוא במהרה בימינו, אנו נראה ונחוש את זה בפועל ממש.
  
מילות התניא המקוריות:

 שער היחוד והאמונה
להבין מעט מזער מ"ש בזהר דשמע ישראל כו' הוא יחודא עילאה ובשכמל"ו הוא יחודא תתאה:
פרק א וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. וצריך להבין וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל לבבך. הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' ממש וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפי' ארץ הלזו הגשמית ובחי' דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש וז"ש האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחי' נפש וחיות רוחנית דהיינו בחי' התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרו' המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה אעפ"כ נמשך חיות לאבן ע"י צירופים וחילופי אותיו' המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור כמ"ש בס' יצירה עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף שם אבן והוא חיותו של האבן וכן בכל הנבראים שבעולם השמות שנקראים בהם בלשון הקדש הן הן אותיות הדבור המשתלשלו' ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה ע"י חילופים ותמורות האותיות ברל"א שערים עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה שהחיות הנמשך מהן עצמן גדול מאד מבחי' הנבראים פרטיים ואין כח בהם לקבל החיות אלא ע"י שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה למדרגה פחותה ממנה ע"י חילופים ותמורות האותיות וגימטריאות שהן חשבון האותיות עד שיוכל להתצמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו נברא פרטי וזה שמו אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתורה שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיותו לעולם דאורייתא וקב"ה כולא חד:
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

מ"ש = מה שכתוב
ובשכמל"ו = וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
כ"כ = כל כך
ופי' = ופירש
הבעש"ט ז"ל = הבעל שם טוב זכרונו לברכה
ח"ו = חס ושלום
ואפי' = ואפילו
מאמרו' = מאמרות
אעפ"כ = אף על פי כן
ע"י = על ידי
אתיו' = אותיות
ברל"א = ב-231
כמ"ש = כמו שכתוב
בס' = בספר
המשתלשלו' = המשתשלשלות
מבחי' = מבחינת
בלה"ק = בלשון הקודש
וקב"ה = וקודשא בריך הוא
     

 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא