הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
בפרק ט"ז הרבי הזקן ביאר לנו: שכשיהודי נותן צדקה, אלוקים מעניק לו חזרה בכפליים.
בפרק י"ז מסביר לנו הרבי הזקן: הפירוש למאמר חז"ל שעל ידי גמילות חסדים האדם אוכל את הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא הוא כמו שלמדנו בפרק הקודם, כשיהודי נותן צדקה, אלוקים מעניק לו בכפל כפליים. כמו המשל מהאדם שנטע עץ, הוא אוכל את הפירות, והעץ ממשיך להתקיים גם לאחר מותו של אותו אדם. הילדים שלו ממשיכים להינות מפרי העץ. כך מי שנותן צדקה, דבר ראשון הוא אוכל את השכר בעולם הזה. יש לו בנים ובנות בריאים וגם ממון לפי הטף בהרחבה. ובנוסף, גוף המצוה של הצדקה נשאר לו גם לעולם הבא. דהיינו, לא רק בגן עדן, שאז הוא מבין את התורה שלמד בעולם הזה לעומק, אלא, גם כשהוא יצא מגן עדן בחזרה לעולם הזה כדי להיות בתחיית המתים. גם אז הוא יצטרך להישתמש באותה זכות של נטיעת הצדקה שנתן לפני מותו. האור הגדול שיתגלה לו בתחיית המתים, הוא אור כזה שהעולמות בטלים אליו לגמרי מעוצמת האור. אבל, הוא יהיה קיים ויוכל לראותו בגופו הגשמי, בתחיית המתים בזכות הצדקה שהקרן נשאר קיים לעד.
לעומת זאת כשהנשמה בגן עדן ללא גוף, שם היא רק משיגה את הסודות של המצוות שלמדה כאן בעולם החומרני. לפי ערך הלימוד, כך גודל התענוג. כפי שהגמרא מביאה בבבא מציעא דף פ"ו עמוד א': רבה בנו של נחמני הכהן היה בעירק, והוא היה צריך למות על קידוש השם, מפני שהקהיל קהילות ברבים. בישיבה בגן עדן באותו זמן הייתה מחלוקת בין אלוקים לישיבה של מעלה: מה הדין לגבי צרעת שיש ספק האם הפצע הלבן היה לפני השיער הלבן ואז זה טמא, או שהשיער היה לבן לפני הפצע ואז טהור. אם לא יודעים מה קדם למה, פוסק אלוקים טהור! היו צריכים להמית את רבה בר נחמני על קידוש השם, בכדי שהוא יופיע בבית דין של מעלה ויפסוק טהור כפי רצון השם, ההיפך מבית דין של מעלה. מהסיפור הזה אנו לומדים, שכל לימוד התורה בגן עדן הוא מוגבל לפי הלימוד של עם ישראל בעולם הזה. יש ספקות שם, מחמת המוגבלות. אבל, לעתיד לבוא, בתחיית המתים יבוא האור הגדול של הצדקה ויפתור את כל הספיקות. רבה בנו של נחמני הכהן מעירק זכה לפתור את הספק עוד בגן עדן, מחמת הצדקה הגדולה שעשה לעם ישראל בבבל. הוא היה מלמד אלפים מעם ישראל חודשיים בשנה ללא תשלום, והיה אומר: 'מה אני למדתי בחינם, כך אתם בואו ולימדו בחינם'.
מילות התניא המקוריות:
יז נודע דבאתערותא דלתתא שהאדם מעורר בלבו מדת החסד ורחמנות על כל הצריכים לרחמים אתערותא דלעילא לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים להשפיע לו הפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב. פי' הפירות היא השפעה הנשפעת ממקור הרחמים וחיי החיים ב"ה ונמשכת למטה מטה בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כו' עד שמתלבשת בעוה"ז הגשמי בבני חיי ומזוני כו' והקרן הוא כמ"ש רחבה מצותך מאד והל"ל מצותיך לשון רבים (וגם לשון רחבה אינו מובן) אלא מצותך דייקא היא מצות הצדקה שהיא מצות ה' ממש מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות ויעשה לעתיד ביתר שאת ועז וכמ"ש ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו' כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר עד"מ. כך הצדקה היא בחי' גילוי והארת אור א"ס ב"ה סובב כל עלמין שיאיר ויתגלה עד עוה"ז באתערותא דלתתא בתורת צדקה וחסד חנם לעתיד בתחיית המתים ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבחינת גילוי (הארה) [ההארה] בג"ע התחתון והעליון שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים שהם עתה בג"ע העליון ברום המעלות יתלבשו בגופותיהם לעתיד ויקומו בזמן התחייה ליהנות מזיו השכינה לפי שההארה והגילוי שבג"ע היא בחינת ממלא כל עלמין שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה ע"י צמצומים עצומים וכמארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב והיא בחינת חכמה עילאה הנקראת עדן העליון המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות כמ"ש כולם בחכמה עשית כו' והחכמה תחי' כו' ובג"ע היא בבחינת גילוי ההשגה לכל חד לפום שיעורא דילי' כנודע שעונג הנשמות בג"ע הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעוה"ז בנגלה כדאיתא בזוה"ק פ' שלח ובגמ' בעובדא דרבה בר נחמני. אבל גילוי ההארה שבתחה"מ יהי' מבחינת סובב כל עלמין שאינה בבחינת צמצום ושיעור וגבול אלא בלי גבול ותכלית כמ"ש בלק"א פמ"ח ביאור ענין סוכ"ע שאינו כמשמעו כמו עיגול ח"ו אלא שאינו בבחי' התלבשות וכו' וע"ש היטב.
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
בעוה"ז = בעולם הזה
לעוה"ב = לעולם הבא
פי' = פירוש
ב"ה = ברוך הוא
כמ"ש = כמו שכתוב
והל"ל = והווה ליה למימר
שהקב"ה = שהקדוש ברוך הוא
עד"מ = על דרך משל
בחי' = בחינת
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
בג"ע = בגן עדן
ע"י = על ידי
וכמארז"ל = וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה
דילי' = דיליה
בזוה"ק = בזוהר הקדוש
פ' = פרשת
ובגמ' = ובגמרא
שבתחה"מ = שבתחית המתים
יהי' = יהיה
בלק"א = בליקוטי אומרים
פמ"ח = פרק מ"ח
סוכ"ע = סובב על עלמין
ח"ו = חס ושלום
וע"ש = ועיין שם
