עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש מנחם אב תשפ"ד >> יום ט"ו אב
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

בפרק ד' למדנו את המעלה של נתינת הצדקה.
בפרק ה' ממשיך הרבי הזקן ומלמד אותנו את המעלה של העולם החומרני. דווקא בעולם החומרי אפשר לתת צדקה. דוד המלך עשה קידוש השם גדול מאוד, כי הוא לימד את הגויים שבע מצוות בני נוח. כדי להוכיח להם את גודל מעלת הצדקה והחסד, ושל האמונה, קבר אפילו את המתים של גדולי אויבי ישראל. כך הוא לימד אותם את מצוות בית הדין, שיש כללים וחוקים ברורים, לא כל אחד שולף חוק מהשרוול.
הזוהר הקדוש ממשיך ומסביר: מי מקדש את השם? זה שנותן צדקה למסכנים. אפשר  לתת צדקה כל עוד האדם נמצא בתוך הגוף החומרני. כשהנשמה עולה לעולם העליון, שם אין כבר אפשרות לתפוס את המלך ברצונו, רצון המלך ניתפס רק בתוך הגוף של יהודי בזמן שהוא עושה מצוה.
על מנת להבין יותר ממשיל הרבי הזקן משל: גוף האדם. רצון האדם, הוא הפועל על הוצאת הדיבור בשפה המדוברת. הרצון זה לא שכל, השכל בכלל לא מתכוון בזמן שהוא אומר אלף או בית, זה יוצא מאליו דרך רצון הנפש. אפילו ילד קטן שמבין בשכלו, בכל זאת הוא לא יכול לדבר, בגלל שרצון הנפש שלו לא מתגלה עדיין בתוך גופו. אבל השכל הקטן שלו מבין הכל, אבל לא יכול לפעול שום דבר בעולם, הוא לא יכול לגלות את רצונו. כי כח הדיבור בא רק על ידי רצון חזק שמתגלה בתוקף בגוף, וזה חסר לילד הקטנטן.
 גם הנשמה בגן עדן היא כמו ילד קטן. הנשמה מבינה הכל בגדולת השם, אבל היא לא יכולה לפעול ולנגוע ברצון השם, היות ואין לה את כח הדיבור ורק הדיבור נוגע ברצון השם, השכל לא יכול לשנות את העולם. אבל אותיות דבר השם, אלו המצוות המעשיות הם נוגעים ממש ברצון. כי כח הדיבור האלוקי מגיע ישירות מהרצון האלוקי, וזה למעלה משכל של התענוג בגן עדן.
לכן, מעלת הצדקה היא יותר גדולה מהתענוג של השכל בגן עדן. כי עם השכל לא מתגלה הרצון, כמו ילד קטן שאפילו שיש לו שכל, הוא אינו יכול לגלות את רצונו רק על ידי דיבור, והדיבור חסר לו. כך הנשמה בגן עדן לא יכולה לגלות את רצון השם, כי חסר לה כוח הדיבור המעשי. רק כשהיא בתוך הגוף החומרני, הנשמה יכולה להוריד את הרצון העליון על ידי דיבור ועשיית החסד.

 
מילות התניא המקוריות:

ה ויעש דוד שם ופי' בזוה"ק משום שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כו' בכה ר"ש ואמר מאן עביד שמא קדישא בכל יומא מאן דיהיב צדקה למסכני כו'. ויובן בהקדים מאמר רז"ל ע"פ כי ביה ה' צור עולמים בה' נברא עוה"ז ביו"ד נברא עוה"ב. פי' שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בג"ע עליון ותחתון הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם להבין ולהשיג איזה השגה כאו"א לפי מדרגתו ולפי מעשיו ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה בזוה"ק והשפעה זו נמשכת מבחי' ח"ע שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה רק עדיין הוא בבחי' העלם והסתר רק שמעט מזעיר שם זעיר שם שופע ונמשך משם לבחינת בינה להבין ולהשיג שכל הנעלם ולכן נקרא בשם נקודה בהיכלא בזוה"ק וזו היא תמונת יו"ד של שם הוי' ב"ה ונקרא עדן אשר עליו נאמר עין לא ראתה כו' ונקרא אבא יסד ברתא. פי' כי הנה התהוות אותיות הדבור היוצאות מה' מוצאות הפה אינן דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו להוציא מבטא האותיות ע"י ההבל והקול המכה בהן עפ"י דרך הטבע ולא על פי דרך השכל כגון השפתים עד"מ שאותיות בומ"פ יוצאות מהן אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבע חלקי שינויי ביטוי אותיות אלו על פי שינויי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל אחד וקול אחד הפוגע בהן בשוה ואדרבה שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או ו' או מ' או פ' ולא להיפך שיהיה רצון הנפש וכונתה לעשות שינוי תנועות השפתים כמו שהן מתנענעות עתה בביטויי ד' אותיות אלו. וכנראה בחוש שאין הנפש מתכוונת ויודעת לכוין כלל שינוי תנועות השפתים בשינויים אלו ויותר נראה כן בביטוי הנקודות שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ובפתח נפתחים השפתים ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל:

פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

ופי' = ופירש
בזוה"ק = בזוהר הקדוש
ר"ש = ר' שמעון
רז"ל = רבותינו זכרונם לברכה
ע"פ = על פסוק
עוה"ז = עולם הזה
עוה"ב = עולם הבא
פי' = פירוש
בג"ע = בגן עדן
מא"ס ב"ה = מאין סוף ברוך הוא
כאו"א = כל אחד ואחד
מבחי' = מבחינה
ח"ע = חכמה עילאה
ב"ה = ברוך הוא
ע"י = על ידי
עפ"י = על פי 
עד"מ = על דרך משל
בומ"פ = ב, ו, מ, פ 


 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא

 
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים