הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
אחרי שהרבי הזקן נתן לנו בפרק ל' בתניא תרגיל מחשבתי, כיצד להיות שפל רוח ולחזור בתשובה מתוך שמחה, מסביר לנו הרבי הזקן בפרק ל"א בתניא: להיות שפל ולא להחזיק מעצמו, יכול להביא מרירות ,ההבדל בין מרירות לעצבות: מרירות באה מחמת חשבון נפש, ודווקא מחיה את האדם לחזור בתשובה. אבל עצבות, האדם מרגיש את עצמו כמו מת, וממשיך ליפול בחטאים. לכן מזהיר הרבי הזקן את הבינוני, שאם הוא נמצא בעצבות ללא סיבה, שיהפוך את העצבות למרירות. דהיינו שיעשה את תרגילי המחשבה, חשבון נפש על חייו ויחזור בתשובה, ואז המרירות תהפוך לשמחה בעזרת השם.
מילות התניא המקוריות:
פרק לא
והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענייני' הנ"ל כשעה ושתי' להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו' אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחי' טוב שבנוגה [ולכן כתב האר"י ז"ל שאפי' דאגת העונות אינה ראויה כ"א בשעת הוידוי ולא בשעת התפלה ות"ת שצ"ל בשמחה שמצד הקדושה דווקא] אעפ"כ הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א במינה ודוגמתה. כמארז"ל מיניה וביה אבא לשדי' ביה נרגא ופגע בו כיוצא בו. וע"ז נאמר בכל עצב יהיה מותר והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחי' גבורות קדושות והשמחה מבחי' חסדים כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחי' גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחי' נפש הבהמי' ויצה"ר כששולט ח"ו על האדם כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן ולכן ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"הט והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלא"ה ממילי דעלמא או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממרי דחושבנא הנ"ל ולקיים מארז"ל לעולם ירגיז וכו' כנ"ל ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
בענייני' = בעיניינים
הנ"ל = הנאמרו לעיל
ושתי' = ושתיים
מבחי' = מבחינת
האר"י ז"ל = הקדוש אלוקי רבנו יצחק זכרונו לברכה
שאפי' = שאפילו
כ"א = כי אם
ות"ת = ותלמוד תורה
שצ"ל = שצריך להיות
אעפ"כ = אף על פי כן
לס"א = לסטרא אחרא
כמארז"ל = כמאמר רבותינו זכרונם לברכה
וע"ז = ועל זה
מבחי' = מבחינת
הבהמי' = הבהמית
ויצה"ר = ויצר הרע
ח"ו = חס ושלום
יצ"הט = יצר הטוב
בלא"ה = בלאו הכי
מארז"ל = מאמר רבותינו זכרונם לברכה
כנ"ל = כנאמר לעיל
