הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
מסיים הרבי הזקן את פרק י"ז ב'איגרת הקודש' שבתניא ומסביר: לכן, דוד המלך אומר בתהילים 'לכל תכלה ראיתי קץ'. לתענוג של הנשמה בגן עדן יש כל מיני דרגות, וכל הדרגות מוגבלות. דהיינו, אם נשמה משיגה איזה שהוא סוד למצוה שקיימה אותה בהיותה בעולם הזה, לאחר שנגמר השגת הסוד בגן עדן הנשמה עולה לדרגה יותר גבוהה, ששם ההישג הקודם לא נחשב לכלום. לאחר מכן הנשמה גומרת להתענג בדרגה השניה ועולה לשלישית וכן הלאה.
ממשיך דוד המלך ואומר: 'רחבה מצוותך מאד', כאשר יקומו הצדיקים בעולם התחיה, ויאמרו לפניהם 'קדוש', זה דרגה של סובב, שלמעלה מקץ ותכלית, אין שם גבולות ממש. לכן, זה יום שהוא שבת ומנוחה לחיי העולמים. הרמב"ם לא דיבר על זה באריכות, היות וכל דברי הרמב"ם הם בדרך כלל על עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. הרמב"ם גם מודה שבאותה דרגה של מנוחה הנשמה תהא ניזונה מן הגוף. כי זה האלף השביעי, שלמעלה מהעולם הבא הרגיל - גן עדן. הרמב"ם האריך רק על הדרגות הגבוליות שזה גן עדן, ותורת החסידות מאריכה בדברי הרמב"ם על האלף השביעי, שזה ללא גבול וללא תכלית – 'יום שכולו שבת'. הרבי הזקן קורא לפעמים עולם הבא בשם גן עדן. אולם לשכר הסופי שבזכות הצדקה, גם הרמב"ם וגם הרבי הזקן קוראים 'עולם שהנשמה ניזונה מן הגוף', הסיומת של הגבול.
מילות התניא המקוריות:
וזהו רחבה מצותך מאד היא מצות הצדקה שהיא כלי ושטח רחב מאד להתלבש בה הארת אור א"ס ב"ה (וכמ"ש לבושו צדקה) אשר יאיר לעתיד בבחינת בלי גבול ותכלית בחסד חנם באתערותא דלתתא זו הנק' דרך ה' וזהו לשון מאד שהוא בלי גבול ותכלית. אבל לכל תכלה ראיתי קץ תכלה היא מלשון כלות הנפש שבג"ע שהיא בבחי' קץ ותכלית וצמצום כנ"ל ולכל תכלה הוא לפי שיש כמה וכמה מעלות ומדרגות ג"ע זה למעלה מזה עד רום המעלות כמ"ש בלקוטי הש"ס מהאריז"ל בפי' מארז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' שעולים תמיד ממדרגה למדרגה בהשגת התורה שאין לה סוף כו' עד אחר התחי' שיהיה להם מנוחה כו':
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
וכמ"ש = וכמו שכתוב
הנק' = הנקרא
שבג"ע = שבגן עדן
בבחי' = בבחינת
כנ"ל = כנאמר לעיל
הש"ס = השישה סדרים
מהאריז"ל = מאדוננו רבי יצחק זכרונו לברכה
ת"ח = תלמידי חכמים התחי' = התחיה
