י"ט כסלו ראש השנה לחסידות
אדמו"ר הזקן – ר' שניאור זלמן מלאדי היה האדמו"ר הראשון בשושלת חב"ד.
אדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא – שזהו ליקוט מחכמת הנסתר. עקב כך היה קטרוג גדול בשמים. כתוצאה מקטרוג זה הייתה הלשנה של ה"מתנגדים" לאדמו"ר הזקן. היות ואדמו"ר הזקן אסף כספים מיהודי רוסיה ושלח לארץ ישראל, לקופת ר' מאיר בעל הנס. הייתה הלשנה שכבביכול הרבי שולח כספים לשלטון הטורקי ששלט אז בארץ. באותה תקופה רוסיה הייתה במלחמה עם טורקיה, ומשלוח כספים, נחשב כמרידה במלכות.
באסרו חג סוכות הגיעה מרכבה שחורה (שמיועדת להובלת אסירים מסוכנים) לביתו של אדמו"ר הזקן, ובתוכה שוטרים מזוינים שבאו לעצור את אדמו"ר הזקן. הרבי מיד ציוה לגיסו ר' ישראל קזיק ליסוע ללא שהיות לפטרבורג הבירה. הרבי הועלה על מרכבה השחורה, והמרכבה יצאה לדרכה במשמר כבד. בצהרי יום השישי ביקש הרבי לעצור את המרכבה לכבוד שבת אך נתקל בסירוב מצד השר האחראי על כך והמשיך בנסיעה.
אך,לפתע נשבר אחד מגלגלי המרכבה והיא נעצרה,מיד הוזעקו פועלים מהכפר הסמוך הם טיפלו בעגלה וזו המשיכה בדרכה אך אבוי,כשרק החלו שוב בנסיעה נפל אחד הסוסים ומת,העגלון לא הבין את סיבת הדבר ורץ לקנות סוס חדש אך,הסוסים לא יכלו להזיז את המרכבה,הבינו כולם כי יד ה' בדבר וכי לא יוכלו להמשיך בנסיעה,העגלון עצר את המרכבה בצד הכביש והרבי שבת שם את השבת.במוצאי השבת המשיכו בנסיעתם לבית הסוהר.
החסידים ובני ביתו של הרבי לא ידעו לאיזה בית כלא הרבי מובל, גם לא הייתה אפשרות לעקוב אחר המרכבה. איש לא ידע היכן הרבי ומה מצבו?
פגישתו של הרבי עם הצאר
רבי שניאור זלמן ישב בכלא לבדו ,ללא פחד עם ביטחון בה',החדר בו נמצא הרבי היה קטן ללא חלונות קרני השמש לא חדרו לתוכו ונר דלק שם בהם ובלילה.אחד החוקרים ניסה לבלבל את הרבי ושאלו באמצע היום:מדוע אינך יושן עכשיו?הרבי לא התבלבל וענה מיד כי עכשיו אמצע היום,החוקר התפעל מאוד מחכמתו של הרבי.
כששמע הצאר על אישיותו המופלאה של הרבי רצה להכירו.הוא התחפש בבגדים פשוטים ובא לבקרו.הוא לא צפה שהרבי יכיר אותו,אך,מיד כשנכנס לחדר קם רבי שניאור זלמן וחלק לו כבוד,הצאר השתומם על כך מאוד. והבין כי איש אלוקים לפניו.
סוד באבטיח
ר' ישראל קזיק לא התמהמה, ומיד נסע לפטרבוג כפי שנצטווה, אפילו את בגדיו המשונים לא החליף וגם לא לקח תעודות מזהות. לכן בהגיעו לפטרבורג הוא השאיל תעודות מזהות מחסיד אחר והתהלך ברחובות בזהות שונה.
בינתיים בבית המאסר נחקר הרבי ארוכות. שאלות רבות נשאל, ועל כולם הוא השיב תשובות בהירות ומשכנעות. בסתר ליבם ידעו החוקרים שאין שחר לעלילות שהעלילו עליו. אך ידיהם היו כבולות לחוק הרוסי, שלא אפשר את שחרורו בלא חקירות והודאות. אחד השרים שחקר את הרבי והתרשם מהרבי לטובה, פנה לרבי יום אחד ואמר: "אני רוצה לעשות לך טובה – מה אוכל לעשות למענך?" הרבי ביקשו להודיע לבני משפחתו ולחסידים שהוא חי. אולם איך מודיעים זאת לבני משפחת הרבי, הרי השר אינו מכירם?
הרבי אמר לשר: "גיסי ר' ישראל קזיק נמצא כאן בפטרבורג, והוא לבוש בבגדים משונים" כך תיאר הרבי לשר את מראה גיסו.
השר שמח לעזור לרבי ויצא החוצה ושוטט במרכבתו. לאחר שוטטות ממושכת הבחין השר ביהודי התואם את תיאורו של הרבי. הוא עצר את מרכבתו כאילו לסדר דבר מה, ורמז ליהודי לגשת אליו. מה שמך? שאל. ר' ישראל שהיה נפחד, נקב בשם אחר שכתוב בתעודתו. "משקר אתה" הפטיר לעברו השר, והמשיך בדרכו. ר' ישראל הבין שיש דברים בגו, שהשר אינו מבקש את רעתו, אלא למסור לו משהו חשוב.
למחרת כשביקר השר את הרבי, סיפר לו שפגש את היהודי שהרבי תיאר, אך שמו אינו ישראל קזיק. הרבי ביקש מהשר לנסות שנית, אולי יזדהה בשמו האמיתי. הפעם שכשפגש השר ביהודי ושאלו לשמו, בא המענה: "ישראל קזיק". השר לא אמר מילה, אלא המשיך ליסוע במרכבתו באיטיות. ר' ישראל צעד אחר העגלה בלי לעורר תשומת לב. כך המשיכו בדרכם, עד שהגיעו לבית השר. השר נעלם בפתח ביתו, לפתע נפל אבטיח מהחלון. ר' ישראל מיהר ולקח את האבטיח ומיהר לאכסנייתו. במעמד החסידים החל לפרוס את האבטיח, ולגודל שמחתם נמצא פתק כתוב בכתב ידו של הרבי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". החסידים שמחו, ברוך ה' הרבי חי, אך עדיין לא ידעו היכן הוא כלוא.
מטמון במרקחת
בינתיים הרבי היה בצרה גדולה, בשל בעיית הכשרות. ימים עוברים והרבי כמעט לא אכל מאומה, חוץ מירקות ופירות טריים. מצב בריאותו לא היה טוב. מצב זה נגע מאוד לממונה בית הסוהר וניסה לדבר על ליבו של הרבי שיאכל. אך הרבי הסביר לו את בעיית הכשרות. "ואם אשיג לך אוכל כשר, תאכל?" – שאל הממונה. "אם תשיג לי מרקחת טובה מאיש יהודי, ואתה בעצמך תקח ממנו, ותביא לי – אוכל", השיבו הרבי. הממונה, שהיה בעל תפקיד בכיר, הכיר את יהודי העיר, ומכולם נראה לו החסיד הגביר ר' מרדכי מליפלי. הממונה פנה אליו וביקשו להכין מרקחת טובה וכשרה עבור יהודי.
ליבו של ר' מרדכי אמר לו, שהמרקחת מיועדת לרבי. בתחתית הקערה הניח פתק ובו כתב: "מיהו האוכל והיכן הוא נמצא?" וחתם את שמו. למחרת הוחזרה אליו הקערה כשבתחתיתה נשארה מעט מהמרקחת. החסיד הסיר את שיירי המרקחת בזהירות, בתחתית הקערה היה מונח פתק קטן. הוא פתח את הפתק. הרבי בישר לחסידיו את מצבו, והיכן הוא נמצא, והוראות פעולה למען שחרורו. עד מהרה הופצה הבשורה בין החסידים – "ותחי רוח החסידים".
קידוש לבנה בסירה בנהר
בנין בית הסוהר שכן על גדות הנהר וכל פעם שהוצא הרבי לבנין החקירות הובילוהו בסירה.לילה אחד כשהיו בסירה,רצה הרבי לקדש את הלבנה.הוא ביקש מהפקיד לעצור.הוא סירב והמשיך בהפלגה,והנה פלא,הסירה עצרה מאליה.הרבי סירב לברך שם והם המשיכו להפליג,ושוב ביקש הרבי לעצור.הפקיד הסכים שיעצרו רק בתנאי שהרבי יברך אותו.הרבי כתב את הברכות על פתק ונתן לו.הסירה עצרה והרבי קידש על הלבנה.הברכות שבירך הרבי את הפקיד אכן התקיימו והפקיד האריך ימים והתעשר.
ביקור הצדיקים
שני צדיקים גדולים באו לבקר את הרבי במאסרו היו אלו הבעש"ט והמגיד ממזריטש שבאו מעולם האמת.
שאלם הרבי:מה חטאי שאני אסור בבית האסורים?מדוע זה מגיע לי?השיבו לו:היות ופירסמת את סודות החסידות ליהודים רבים התחזק עליך קיגטרוג מן השמים.אם כן שאל רבי שניאור זלמן האם אפסיק להפיץ את תורת החסידות?לא ענו לו הצדיקים.כשתצא לחופשי תרבה עוד יותר בהפצת החסידות.וכן כך היה הרבי הפיץ את תורת החסידות בעולם כולו.
השחרור מהמאסר
ביום י"ט כסלו הגיעה בשורת השחרור לאדמו"ר הזקן באמרו את הפסוק 'פדה בשלום נפשי' מפרק נ"ה בתהילים בקרב החסידים התקבלה הבשורה בשמחה רבה ובכל מושבות החסידים התקיימו ימי משתה ושמחה
הרבי ישב במאסר 53 ימים כמנין 53 פרקי התניא שחיבר. הוא שוחרר ממאסרו ביום י"ט בכסלו, ומאז נחוג יום זה כ"חג הגאולה" – ר"ה לחסידות, מפני שביום זה התגברה תנועת החסידות על המכשולים שנערמו בדרכה, ופרצה קדימה.
