יב' – יג' תמוז
בשנת תר"מ ביום יב' תמוז הוא יום הולדתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון המכונה הרבי הריי"צ, הרבי השישי של שושלת חב"ד.
י"ב וי"ג בתמוז הם תאריכים מיוחדים בלוח השנה החבד"י, ולמעשה בלוח השנה של כל עם ישראל. אלו הם הימים בהם רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש ("הרבי הריי"צ"), שוחרר ממאסרו ברוסיה הסובייטית. שחרורו של רבי יוסף יצחק הראה לעולם כי גם יהודי אחד יכול לעמוד מול מעצמה אימתנית – ולנצח.
עננים שחורים ברוסיה
זמן קצר לאחר שהמפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון ברוסיה בשנת 1917, היא חרתה על דגלה מלחמה חסרת פשרות בדת. מוסדות דת נסגרו; אנשי דת נאסרו ונשלחו לגלות. למרות שהאיסור חל על כל פעילות דתית מאורגנת מכל סוג שהיא, הקומוניסטים התרכזו בעיקר במלחמתם ביהדות. לשם כך אף נוסדה מחלקה מיוחדת בשם ה"יבסקציה", שאויישה, איך לא, על ידי יהודים.
מול רדיפותיהם של הקומוניסטים, ייסד רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מחתרת יהודית חשאית. הוא שלח מאות שלוחים לרחבי המדינה כדי ללמד ילדים יהודים תורה, לפתוח מקוואות טהרה ולספק אוכל כשר. הפעילות הייתה כרוכה בסכנת חיים של ממש; פעמים רבות נעצרו שלוחיו של הרבי, נאסרו, הוגלו ואף נורו למוות. אך זמן קצר לאחר-מכן היה שולח הרבי נציג נוסף להמשיך את עבודת הקודש.
הממשלה הרוסית ידעה היטב כי בראש המחתרת עומד רבי יוסף יצחק שניאורסאהן בעצמו. באותם הימים, די היה בהאשמה כי אדם מסויים הוא "שניאורסוני" כדי להצדיק הוצאה להורג ללא דין ומשפט.
מאסר
בחודש סיון של שנת תרפ"ז (1927) נעצר רבי יוסף יצחק בידי סוכנים של המשטרה החשאית. הוא הובל לבית הכלא שפלרקי שם הוכה ונחקר על פעילותו ה"חתרנית" להפצת היהדות. למרות האיומים וההפחדות, רוחו של רבי יוסף יצחק נותרה איתנה.
באחת החקירות נופף לעברו החוקר באקדח כשהוא אומר בזלזול: "צעצוע קטן זה גרם להרבה אנשים לפתוח את פיהם." הרבי לא נשבר. "צעצוע שכזה יכול להפחיד רק אדם שיש לו עולם אחד וא-לוקים רבים. אך לי יש אלוקים אחד, ושתי עולמות. לא תצליח להפחידני באיומי אקדח."
לאחר כמה ימים של חקירות, נקרא רבי יוסף יצחק שוב לחדר החקירות שם ניתן לו גזר הדין. גזר הדין הראשוני היה גזר דין מוות, אך לבסוף הוא הוחלף בשלושת שנות גלות בעיירה קסטרמה שבקזחסטן.
גם בתחנת הרכבת, בדרכו לגלות, לא היסס הרבי מלשאת דברים בפני הקהל המצומצם שבא להיפרד ממנו. "ידעו נא כל העמים... כי לא מרצוננו הלכנו לגלות. רק גופותינו נמסרו לגלות, אך לא נשמותינו..."
גאולה
תשעה ימים בלבד לאחר שיצא מבית הכלא בדרכו לגלות, קיבל רבי יוסף יצחק את הבשורה כי הוא משוחרר וכי הוא רשאי לשוב לביתו. הדבר אירע בי"ב בתמוז, אך בשל חג מקומי תעודת השחרור התקבלה באופן רשמי רק למחרת, בי"ג בתמוז.
"שחרורי מן הכלא לא היה ניצחון אישי שלי" כתב הרבי שנה לאחר-מכן, "אלא ניצחון עבור כל יהודי. היה זה ניצחונה של היהדות."
אכן, המחתרת הרחבה שייסד הרבי, המשיכה לפעול בחשאיות ובסודיות במשך כל תקופת השלטון הקומוניסטי. היא שמרה על הגחלת היהודית והמשיכה את המסורת מהר סיני תחת התנאים הקשים ביותר.
י"ב וי"ג בתמוז הם יום חגה של אותה גחלת, אותו ניצוץ יהודי ששמר עלינו לאורך כל הדורות ולעולם לא יכבה.