התרנגולים כמשל
"מתפלא אני עליכם, היהודים", אמר המלך לרב היהודי, "הן עם חכם ונבון אתם, שכן מאמינים אתם באלוקים. ואם כך, כיצד תופסים אתם בשיכלכם, כי המשיח לכשיבוא יוכל לכפות את מרותו על כל העולם כולו? כיצד יתכן שאדם אחד ויחיד יעמוד נגד טבעו של העולם, שאינו אוהב לקבל מרות? אכן, לפלא בעיני כיצד אתם מאמינים בזאת"!
"אדוני המלך", השיב לו הרב, "המתן כמה ימים ואשיב לך תשובה על תמיהתך"!
המלך הסכים לבקשה. חלפו ימים מספר והרב הגיע לארמון המלך. "אדוני המלך", הייתה בפיו בקשה, "האם תסכים לקנות שבעים תרנגולים גדולים וחזקים, ובנוסף אליהם עוד תרנגול אחד קטן ורך"? גם לבקשה זו ניאות המלך. משהובאו העופות הורה הרב להכניסם לתוך חדר סגור, ושם להשאיר אותם משך יום שלם בלי מזון ושתיה.
חלף יום, ובבוקר המחרת פנה הרב בלווית המלך לחדר התרנגולים. בידיהם אחזו מזון עבור העופות. הם פתחו את חלון החדר ומבעדו השליכו פנימה גרגרי מזון. עשרות עופות מורעבים התנפלו על הגרגירים, כאילו היו חיות טרף ולא תרנגולים תמימים. אכן, זה כוחו של הרעב! ואולם, מעט הגרגירים שפוזרו על הרצפה לא הספיקו לכולם, על כן נערך מאבק קשה בין העופות, כל אחד דחף וניקר את רעהו, נוצות נמרטו, ודם החל זב מגופותיהם של התרנגולים.
בעוד שבעים התרנגולים פוצעים זה את זה ומשמיעים קולות קרקור אימתניים, ניצב לו התרנגול הרך והקטן מן הצד. גם הוא ראה את הגרגרים, אך ידע שהוא – החלש והקטן לא יוכל להלחם עם שבעים התרנגולים החזקים, ועל כן העדיף להתרחק מהמערכה. רועד מפחד הסתתר איפוא בצילו של כיסא, שעמד בפינת החדר.
כך חלפו להם כמה דקות של מהומה. ואז, לאחר שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים, השתרר שקט בחדר. על הרצפה שכבו העופות, שבורי כנפיים ומרוטי נוצות. או אז העז התרנגול הקטן להוציא את ראשו מתחת לכסא. במעט חשש הביט כה וכה, ומיד נעלם חששו: כל התרנגולים שכבו כואבים ונאנקים, אף לא אחד מהם עמד או זז ממקומו! הוא הגיח ממחבואו, ובבטחון רב החל צועד על פני החדר. במרכז החדר נחו להם עדיין גרגרי המזון, שהתרנגולים הניצים אף לא טעמו מהם. אל הגרגרים הללו פסע התרנגול והחל לאכול מהם לתיאבון, בלי שאחד מחבריו יפריע לו...
כל אותה עת נצבו הרב והמלך בחלון והביטו במחזה בדומיה. ועתה, כשהחל התרנגול את סעודתו, הפר הרב את השתיקה: "רואה אתה, אדוני המלך? התרנגול הזה משול הוא למשיח. עתיד הקדוש ברוך הוא לסכסך את שבעים האומות זו בזו – כל אומה תכה בחברתה עד זוב דם. ואז, לכשיפלו האומות פצועות, וחבולות יבוא המשיח – שאינו אלא אדם אחד! – ויגאל את כולנו".