דף הבית >> סיפורים >> סיפורי צדיקים >> הכבשה והדוב
 

 
הכבשה והדוב


יום אחד חטא רבי יונתן אייבשיץ לפני המלך. כעס עליו המלך מאוד וביקש להעניש את יונתן בעונש חמור.

"לכו והביאו אלי את יונתן תיכף ומיד!" – ציוה המלך על שליחיו. יצאו השליחים לעשות את מצוות המלך, אך רבי יונתן ברח ונעלם. חפשו אותו השליחים בכל מקום ולא מצאו אותו.
רבי יונתן, שיהודי פיקח היה, התחבא במקום שקשה מאוד היה למצאו. משחזרו השליחים בידיים ריקות, הרהר המלך בליבו: "מה אעשה כדי למצוא את יונתן? חיב אני להמציא תחבולה".

מה עשה? קרא לשריו וציוה עליהם:

"הוציאו כרוז ברחבי הממלכה בזה הלשון: כל איש ואיש יבוא מחר לכיכר העיר עם כבש בידו, ישקול אותו ויחזירו לביתו. כעבור חודש ימים יביא לכאן שוב את אותו הכבש, וישקלו אותו מחדש. חיב הכבש שלא יגרע משקלו ולא יתווסף עליו משקלו. אבוי לאותו איש, אשר לא יקיים את מצוות המלך!"

משהתפרסם דבר המלך בכל רחבי הממלכה, באו כל התושבים, כל אחד וכבש עימו, אל הכיכר הגדולה, ושם שקלו את הכבשים. בשובם איש לביתו, היו דואגים דאגה גדולה: "מה לעשות? אם ניתן לכבש לאכול ולשתות, ישמין ויעלה במשקל. ואם לא נאכיל אותו, יפחת משקלו של הכבש. מה נעשה?" שאלו בדאגה.

גם הזקן, שבביתו התחבא רבי יונתן אייבשיץ, חזר הביתה והדאגה מכרסמת בליבו.
"מה מציק לך, ישישי?" – שאל רבי יונתן את הזקן.

סיפר לו הזקן את גזירת המלך. השיב לו רבי יונתן: "אל תדאג, ישישי! אם תעשה כאשר אומר לך, יבוא הכל על מקומו בשלום. הכנס את הכבש לדיר. תן לו לאכול כאוות נפשו. אבל העמד לידו כלוב, ובתוך הכלוב דב. יעמדו שניהם זה מול זה חודש ימים. הכבש יאכל לשובע וישתה לרוויה. אבל הפחד הגדול מפני הדב העומד מולו לא יניח לו להשמין".

שמע הישיש לעצת רבי יונתן החכם ונהג כדבריו.

כעבור חודש ימים הביאו התושבים איש איש את הכבש שלו לכיכר הגדולה. אבל אבוי! כבש אחד הוסיף למשקלו, ואחר ירד ממשקלו. רק הכבש של הישיש שמר על משקלו מלפני חודש.

מיד הבין המלך כי שכלו של רבי יונתן בדבר, ומיד שלח שליחים את ביתו של הישיש כדי להביא את רבי יונתן אליו. שהרי כל ענין משקל הכבשים לא היה אלא תחבולה לגלות את מקום מחבואו של רבי יונתן.

אולם בהגיעם לביתו של הישיש – והנה הבית ריק, אין בו איש. שכן גם רבי יונתן הבין את פשר ענין שקילת הכבשים והוא ברח ונעלם לפני שבאו אליו שליחי המלך.