הקיסר השתנה בחלום
בשעת בוקר מוקדמת התייצב שליח מבית המלכות בביתו של המהר"ל מפראג. "הקיסר רודולף השני, ירום הודו, מבקש כי הרב יבוא לארמונו, ומיד!" אמר השליח. בלי אומר ודברים פנה המהר"ל אל הארמון, ושם הסתגר ביחידות עם הקיסר בחדרו משך שעה ארוכה. איש לא ידע על מה נסבה השיחה. רק לאחר שנים נודע בפראג הסיפור הבא:
בחצר המלכות היו שרים אחדים שונאי ישראל מובהקים. הללו לא יכלו לשאת את הכבוד הרב שחלקו תושביה הגויים של פראג לרב העיר – המהר"ל. אותם שרים התקנאו בשגשוגה של הקהילה היהודית תחת הנהגתו של המהר"ל, ולפיכך החליטו הצוררים הללו לגרש את יהודי פראג מן הממלכה. ידעו השרים, כי הקיסר לא יסכים לביצוע הגזירה האכזרית בלי סיבה מוצדקת. על כן החליטו לפעול בדרך ערמומית: עלה בידיהם להניע את המלכה לשתף עימם פעולה ולהשפיע על בעלה הקיסר שיחתום על כתב הגזירה.
ואמנם לעת ערב ניגשה המלכה אל רודולף והגישה לו פיסת נייר. על הגליון נכתבה פקודת הגירוש באופן מפורט, רק פרט אחד חסר – חתימתו של הקיסר. ניסתה המלכה לשדל את בעלה לחתום, אך הוא סירב. חזרה והפצירה בו לחתום, עד שלבסוף נטל את הנייר ואמר כי במשך הלילה יחשוב על הענין ובבוקר יחתום. המלך הניח את הדף תחת כרו, ומיד שקע בשינה עמוקה. בשנתו חלם חלום, ובמהלך החלום ניהל מלחמה עם מדינה סמוכה. ואולם לא נצחונות הי מנת חלקו במלחמה שבחלום, להיפך, הוא נחל תבוסה בקרב ונלקח בשבי. שוביו השליכוהו לבית האסורים. שנים על גבי שנים ישב בבית הכלא. מבעד לאשנב הצר ומסורג הביט אל החופש שבחוץ... לאחר שנים ארוכות – בחלום! ראה מבעד לחלון הכלא עובר יהודי. הלה, זקן בעל הדרת פנים, נעצר אל מול החלון והביט ממושכות אל הקיסר השבוי. קרא לו הקיסר להתקרב אל החלון.
"אני הוא רודולך הקיסר!" לחש לזקן. "האינך מכירני?"
"אינך דומה כלל לקיסר!" טען האיש.
"אך אני הוא הקיסר!" המשיך רודולף בדבריו, ואף נשבע לזקן. "אנא , שחררני מכלאי!" התחנן.
ואז, חבט הזקן במקל שבידו בקיר בית הכלא, ולמרבה הפלא – נבקע הקיר, והקיסר יצא החוצה!
"הוד מלכותך", אמר לו הזקן היהודי. "בוא נא לביתי, אקרא לספר, שיספרך, ולחיט שיתפור בעבורך בגדי מלכות, ובינתיים תנוח ותשוב נפשך. אין זה נאה לשליט הממלכה להיראות במצב כזה בחצר המלכות!"
ואז ניעור הקיסר משנתו. בהלה אחזתהו. איזה חלום נורא! רק אדם אחד יוכל לפתור לי את חלומי, עלה הרהור בליבו, האיש הקדוש, רבה של פראג. ואכן, מיד נשלח השליח להביא את הרב. משנכנס המרהר"ל לחדרו של הקיסר, אמר לו הקיסר, כשבת צחוק על שפתיו: "כיצד זה לא הכיר הרב את הקיסר אתמול בלילה?"
"הן הקיסר כה השתנה..." השיב המהר"ל.
"למה ירמזון דבריך?" רצה הקיסר לדעת.
והמהר"ל המשיך: "אמש שכב הקיסר לישון ובראשו מחשבות זרות ורעות. מה הניח הקיסר למראשותיו טרם לכתו לישון?" נזכר הקיסר באותו ניר שהגישה לו אשתו אמש. חיש שלף את המסמך מתחת לכרו וקרע לגזרים את פקודת הגרוש נגד יהודי עירו. "נשבע אני", כך אמר, "שכל ימי חיי לא אוציא כל גזירה נגד היהודים!"
"על יחסך הטוב ליהודים ישלם לך ה', מלך מלכי המלכים, את גמולו הטוב, שכן, ה' משלם מידה כנגד מידה: הקיסר הציל את היהודים מסכנה, ועל ידי זה הציל גם את עצמו מסכנה – כפי שראה בחלומו".
ואכן, כל ימי חייו של רודולף השני לא ידעו יהודי פראג כל גזירה וסבל!