דף הבית >> שמות >> פרשת יתרו >> יתרו
 


פרשת יתרו


 
בפרשתנו מסופר שלאחר שיתרו, חותנו של משה רבינו, שמע על הנסים הגדולים שחולל הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, הוא החליט להתגייר. הוא יצא ממדיין אל המדבר מלווה בבני משפחתו. וכמו שנאמר: "ויבוא יתרו חותן משה, ובניו ואשתו אל משה"[1],

על פי ספר ה'זוהר' מתייחסת המילה 'ובניו' אל יתרו – כלומר, יתרו הגיע יחד עם בניו שלו אל משה בכדי להתגייר. בניו של יתרו נולדו בזכות משה רבינו, שהרי לפני בואו של משה למדיין [כאשר ברח מפרעה] לא היו ליתרו בנים, וכפי שהתורה[2] מספרת שמשה רבינו פגש את בנות יתרו על הבאר כאשר הן באו להשקות את צאן אביהן, והרי אם היו ליתרו בנים הוא היה שולח אותם [ולא את הבנות] לשם כך. אך בזכות משה שרתה ברכה על יתרו ונולדו לו בנים, שלבסוף התגיירו והסתפחו לעם ישראל.
 
תופעה דומה אירעה גם עם יעקב אבינו ולבן:

כאשר הגיע יעקב לחרן היו ללבן אך רק בנות (ולכן, באין בנים, רחל היא זו שרעתה את צאן אביה, ואותה פגש יעקב על הבאר[3]) – אך בזכות יעקב שרתה ברכה על לבן ונולדו לו בנים,
אך להבדיל מבני יתרו, הרי שבניו של לבן לא הפכו ליהודים - ואדרבה, הם סייעו ללבן אביהם במרדף אחר יעקב, כפי שמסופר בתורה.

בני לבן ובני יתרו משקפים שני סוגים של גויים. גויים שבשלב כלשהו מתגיירים כהלכה והופכים ליהודים, וגויים שנותרים גויים וישארו כאלה גם לעתיד לבוא, בגאולה השלמה. תפקידם של גויים אלה יהיה אז לשרת את עם ישראל.

גיור הוא תהליך שהתחדש במתן תורה, ולכן יעקב אבינו, שחי לפני כן, לא היה יכול לצרף גרים לעם ישראל. אפילו לא את בני לבן שנולדו בזכותו. אך משה רבינו, שעל-ידו ניתנה התורה, הצליח להביא את יתרו ובניו לגיור מלא.

(מקורות: תורת מנחם תשד"מ, חלק שני עמוד 957)


 

 

[1] ספר שמות, פרק יח פסוק ה.
[2] ספר שמות, פרק ב פסוק טז ואילך.
[3] ספר בראשית, פרק כט פסוק א.