פרשת בשלח
"ויאמר, כי יד על כס י'-ה, מלחמה ל-ה' בעמלק מדר דר" (יז', טז')
סיומו של פסוק זה מתורגם על ידי ר' יונתן בן עוזיאל כך: "מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא". כלומר, המלחמה בעמלק תיגמר רק בימות המשיח. רק משיח ידע לזהות מי משתייך לזרעו של עמלק, ורק בימיו תהיה "יד ישראל תקיפה". לכן, רק אז נוכל לקיים את מצות מחיית עמלק בשלימות, מן הבחינה המעשית.
אולם, אמנם גם היום מוטלת עלינו מצות מחיית עמלק – אך רק מן הבחינה הרוחנית. "עמלק" במובן הרוחני מבטא, לפי המדרש, קרירות כלפי כל דבר שבקדושה. "נכון שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות, אבל מדוע להתלהב בשעת מעשה?!" שואל ה"עמלק" שבליבו של כל אחד, והוא מוסיף ומסביר: הרי כיהודי, בודאי רגיל אתה בלימוד התורה ובמצוות התפילה, וכיון שכך "טוען הוא, מה פשר ההתרגשות בכל יום מחדש?!" בדרך זו משתדל עמלק לצנן ולקרר את יחסו של יהודי לכל דבר שבקדושה.
אבל, באמצעות חמימות של קדושה, נלחם כל יהודי בעמלק ומוחה את זכרו מליבו. זהו אופן קיום מצות מחיית עמלק באופן רוחני, ו"מחיית עמלק" זו מהווה הכנה והכשרה לקיום המצוה גם במובן הגשמי, בביאת משיח צדקנו.