"הארץ" על בתי חב"ד בהודו.

כתב עיתון "הארץ" יצא למסע בהודו בין היתר ביקר בבית חב"ד הודו בוואטה קנאל שם הוא פגש את התמימים השלוחים שניאור פוגאטש ושניאור מידנצ'יק, אתר הבית של בית חב"ד הודו מגיש חלקים נבחרים מתוך הכתבה:

כתב עיתון "הארץ" יצא למסע בהודו בין היתר ביקר בבית חב"ד הודו בוואטה קנאל שם הוא פגש את התמימים השלוחים שניאור פוגאטש ושניאור מידנצ'יק
"
אל ואטה קנאל מגיעים בתום דרך צרה וסלולה למחצה מקודאי, עיירת נופש מרכזית יותר במדינת טאמיל נאדו שבדרום הודו. גובהו של המקום 2,100 מטר והנוף מעורר השתאות. כשאין שריפות באזור והראות טובה אפשר לשבת במרפסת כשענן מטייל לו מתחת. מקלחת עושים עם דלי, ובערב הקר יושבים ליד האח. הפסקות חשמל פוקדות את המקום בשעות קבועות, אם כי לזמנים קצרים יחסית לאזורים אחרים בהודו.

בשעה עשר וחצי בבוקר בבית הוורוד בוואטה קנאל - אחרי בית חב"ד הודו ממשיכים ישר בכביש ומתעקלים ימינה במעלה ההר - פותחים עשרה ישראלים את היום.... את הסיפור על ואטה קנאל מתמצתת שרה, הודית בת 43 והבעלים של הגסט האוס "Sara's Place", בשתי מלים. "ישראל הקטנה", כך היא קוראת לכפר הולדתה. היא לא מתבדחת. כל הלקוחות של שרה, ללא יוצא מן הכלל, הם ישראלים, ואלה משרים על הכפר אווירה מיוחדת - השפה המדוברת בין הבתים המפוזרים היא עברית, ודגל צהוב גדול עם הכיתוב "משיח" מקבל את פני הבאים למקום. בסוף אותו שבוע נערכה חגיגת יום הולדת במסיבה בחצר שמעל בית חב"ד הודו, לפי הסיכום עם "שניאור את שניאור", שני שליחי חב"ד במקום (שניאור פוגטש ושניאור מיידנצ'יק), הסתיימה המסיבה בטרם כניסת השבת. שעתיים אחר כך התייצבו,לארוחת ערב שבת מאורגנת היטב. השולחנות היו מלאים עד אפס מקום בישראלים חילונים, רובם בשנות ה-20 המוקדמות. בין השירים שהרעידו את החדר, לפני שהעבירו את החלה ביניהם, נמצא הלהיט החב"דניקי התורן למטייל בתת היבשת: "ניסיתי מדיטציות, פגשתי מוארים, ירדתי לגואה וכיכבתי בסרטים, אך הרגשתי שמשהו חסר... זרקתי את הצ'ילום, קניתי זוג תפילין, התחלתי לדקלם פסוקים שלמים של תהילים, כי הזמן קצר והמלאכה רבה, ומשיח צדקנו הנה בא..."
"
מה שמדהים הוא שכל ישראלי שמטייל בעונה הזאת בדרום הודו עובר כאן, וחוץ מבודדים - בדרך כלל מעל גיל 30 - לא פגשנו כאן חבר'ה שלא משתמשים בסמים", מעידים צמד השניאורים שמאיישים את בית חב"ד הודו בוטה-קאנאל יחד עם הרב יוסף יצחק. בשונה מבתי חב"ד בארץ, שמעוררים רגשות מעורבים בקרב חילונים, בהודו מדובר באתר חובה לכל מטייל. כך הזדמן לפוגאטש ומיידנצ'יק לשוחח אישית עם כ-700 איש במהלך החודשיים וחצי שהם שוהים במקום. "ההיסחפות בהודו בכלל ובוואטה קנאל בפרט היא מאוד חזקה", הם אומרים. "אין אף אחד שרואה, אין משפחה מסביב ואתה על הר מבודד, אז גם מי שלא נגע אף פעם בסמים מתחיל כאן. הבעיה הגדולה של הישראלים כאן היא שהם אינם יודעים מתי להגיד לא. לא מסוגלים למתוח קו אדום".

שלא כמו המטיילים עצמם, מקפידים השניים לשמור על יחסים חמים עם המקומיים. הם יודעים למה. "בוקר אחד, בעודנו ישנים, הגיעו שני בחורים וסיפרו שהשותף שלהם, בחור רחב ממדים, שוכב בחדר כשהוא מחוסר הכרה", הם מספרים. "ניסינו לשפוך עליו מים אך לשווא. בלית ברירה התחלנו, חמישה ישראלים בשעת בוקר מוקדמת, לסחוב את הבחור בדרך הסבוכה שבמורד ההר. למזלנו חיכה בכביש נהג מקומי שהתעורר במיוחד וניאות להסיע את מחוסר ההכרה לבית החולים הפרטי בקודאי קנאל. כשהגענו הרופא אמר שהגוף שלו קרס כתוצאה מהסמים, הוא סבל מלחץ דם נמוך והקיבה שלו התייבשה. רק אחרי שש שעות, לרווחת כולם, הוא התעורר".