חג אחרון בהודו
פורים מתקרב וההכנות בבית חב"ד הודו פושקר עוברות להילוך גבוה. הילדים מכינים שלטים, שמכריזים "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ו"פורים בפתח - פושקר במתח", ריח של אוזני המן נישא באוויר ומתגבר על ריחות הקטורת והביוב שאופייניים כל כך לפושקר.
שנייה לפני הריסה
מישהו אמר פעם, שבהודו השגרה היא צבעונית. טרם התאוששנו מהנסיעה לנפאל והנה אנחנו מתבשרים שבית חב"ד הודו בפושקר עומד בסכנת הריסה! הממשלה מתכננת להרחיב את הרחוב הראשי בעיירה לכביש דו-נתיבי (לא לפרות...). כחלק מהתוכנית יחריבו את המבנים שלאורך הרחוב. בחנויות השכנות כבר מורידים שלטים ומתחילים להעמיס ציוד, בהמשך הרחוב מתגוררת `חמולה` השייכת לאחד המהרג`ות באזור, גם הם מתחילים להתקפל. במשך שנים הם הקימו מבנים ממוטות מתכת ושאריות ברזנט לאורך הרחוב, לאורך כל היום יכלו העוברים ושבים לראות אותם עמלים לשוות לפיסות מתכת מקושטות צורה של חרבות עתיקות. פה הם גידלו את ילדיהם יחד עם כלב ושני קופי מחמד, כעת הם מקפלים את מטלטליהם, מתכוננים לעזיבה. לאן? לאן שהמהרג`ה יחליט. "אף אחד לא מקבל פיצויים", אומרים לנו השכנים, "מי שיעיז להתנגד ישלח לכלא, זאת לא משטרת פושקר... זו המשטרה האזורית!" הם אומרים ביראת כבוד.
בבית-חב"ד הודו בפושקר לא ממש מתרגשים, העניינים ממשיכים כרגיל. כולם מייעצים לנו להתחיל לפנות את המבנה, לפחות להוריד את המזגנים, אבל אנחנו מחכים לנס. באחד הימים מופיעים הטרקטורים ברחובות העיירה ומתחילים בהריסת מבנים בקצה השני של הרחוב. עשרות הודים צופים בהם בחוסר מעש, צו ההריסה מתקבל באדישות הודית אופיינית (קרמה...), הטרקטורים מגיעים אל האזור שלנו והבעלים של המבנה אומר לנו "תתפללו, אולי האלוקים שלכם יעזור...". זהו הזמן של תפילת המנחה ואנחנו נכנסים לבית חב"ד הודו להתפלל. אני תוהה אם זוהי התפילה האחרונה שלנו פה... כשמסתיימת התפילה ואנחנו יוצאים החוצה אני משפשף עיניים בתדהמה- השטח נקי!
בחנות ה-S.T.D. הסמוכה (שבדרך כלל אפופה בעשן קטורת אלילים), מסביר אשוק לישראלים עם ראסטות ועגילים שהמקום ניצל בזכות אלוקיהם... כשאנחנו מדברים עם ה`חלונות הגבוהים` בעיירה מתברר שבאופן מפתיע כשכוחות ההריסה הגיעו לאזור בית חב"ד הודו בפושקר, הם החליטו לדחות את ההריסה לעשרים ושמונה במרץ. "במקרה" בדיוק ביום זה אמור בית חב"ד הודו בפושקר להיסגר למשך עונת הקיץ, בה אין תיירים בפושקר.
הכנות לקראת פורים
פורים מתקרב וההכנות בבית חב"ד הודו עוברות להילוך גבוה. הילדים מכינים שלטים, שמכריזים "משנכנס אדר מרבים בשמחה "פורים בפתח פושקר במתח". ריח של אוזני המן נישא באוויר, מתגבר על ריחות הקטורת והביוב שאופייניים כל כך לפושקר. זלדה, אשתו של הרב שימי, מכינה את המשולשים המתוקים במילוי אגוזים ובננות, שגורם לכולם לחכות כבר לפורים... ביום בהיר נוחתים בבית חב"ד הודו פושקר כמה ארגזי ממתקים יחד עם אביצח- מטייל שזה עתה הגיע מהארץ. את ניסי העברת המטען נשמור לפעם אחרת... כעת מתגייסים כמה מטיילים להכנסת המוצרים לשקיות עם הכיתוב "פורים שמח מחב"ד". במשך ששת החודשים שחלפו שקד חברינו אלעד על כתיבתה של מגילת אסתר. המגילה כתובה על עור באמצעות נוצה ודיו לפי כל דקדוקי המסורת, אבל אדם יתקשה לזהות שכתב הפנינים המסודר הזה לא יצא מבית הדפוס. שבוע לפני החג אלעד מסיים את הכתיבה ואנחנו חוגגים את המאורע בהרמת כוסית, שירה וריקודים.
ליל חג הפורים הגיע, רצפת החצר מכוסה בשטיחים וכריות על הקירות מתנוססות כרזות צבעוניות וממעל תלויים שרשראות עם נורות בשלל צבעי הקשת. הרחק מעין רואים שוכנים כמה בקבוקים מ`משקה הפלא`, שמתואר בפי הרב שימי כמשהו ש"לא קופא אף פעם ומחמם את הלב". בפושקר אמנם אסור לשתות אלכהול אבל שכנינו היקרים, שמשתכרים כל שני וחמישי, כבר הסבירו לנו ש"בחגים מותר", "בבית מותר", "רק למכור בחוץ אסור" או שבכלל "האיסור הוא רק לתיירים". אחרי שבעה חודשים כאן, אנחנו מרגישים כבר מקומיים...
מאות איש מגיעים אל החצר עם רדת החשיכה. נראה שיש יותר ישראלים מהודים בעיירה הזאת... התחפושת הכי נדושה היא `הודית`, והתחפושת המקורית ביותר שייכת ללא ספק למענדי בן ה-6, בנו של הרב שימי, שהתחפש ל... נשר. זה התחיל במטייל שהגיע מנפאל והראה למענדי תמונה של נשר. האיש לא העלה על דעתו את התוצאות... בחודשים הבאים כל פיסת נייר בבית חב"ד הודו נוצלה לציור נשרים: נשר דואה, נשר נוחת, נשר עומד ונשר נושא את גוזליו. "המורה, אתה יודע מה הרוחב של הכנפיים של הנשר?" הוא שואל אותי ביום בהיר. חבל שלא הקשבתי יותר בשיעורי טבע בבית-ספר... בכל מקרה, ה`נשר-מניה` מתגלה כשגעון לא חולף. חודש לפני הפורים מתבשרים כל יושבי בית חב"ד הודו ומבקריו שמענדי הולך להתחפש ל... ניחשתם נכון, נשר! זה אמנם לא נראה מעשי, אבל אודות להשקעתה המסורה של הדר - ממקורבי בית חב"ד הודו פושקר - מענדי עוטה בליל הפורים בגד חום, כובע גרב ומקור. נוצות לבנות מעטרות את צווארו וכנפיים קשורות לזרועותיו.
המסיבה נפתחת בקריאת המגילה על ידי אלעד, הקהל מרעיש במרץ בכל פעם שהשם הארור נשמע... נראה שרבים מהאנשים שומעים בפעם הראשונה את הסיפור האותנטי כפי שהוא מופיע במגילת אסתר. אחרי קריאת המגילה הבקבוקים נפתחים, ה`משקה` זורם כמים והרגליים מתנופפות. רוקד פה דן, הקיבוצניק עם הצמה, ואלכס עם הריש המתגלגלת, עופר עם הראסטות מחובק עם משה, שקפץ אלינו מארגנטינה, ומענדי החב"דניק על הכתפיים של עובדיה. עם אחד.
תהלוכת החג
ביום הפורים, לאחר תפילת שחרית וסעודת חג, אנחנו יוצאים לתהלוכה ברחובות העיירה. מעמיסים על עגלת עץ מגבר, גנרטור, ארגזי משלוח מנות והרבה מצב רוח. התהלוכה מתקדמת לאיטה בסמטאות העיירה תוך שירה וריקודים. במרכז השיירה נישאת תמונתו של הרבי מלך המשיח שליט"א ודגל המשיח הצהוב מתנופף מעל. מחלונות הגסט-האוס מציצים אלינו ישראלים, משפשפים עיניים בתדהמה (או אולי הם פשוט התעוררו). משלוחי המנות מגיעים בזריקה גם לקומות העליונות של הגסט האוס... התהלוכה הולכת וגדלה מרגע לרגע, אפשר לומר שכל ישראלי שרואה אותנו פשוט נדלק ומצטרף. אפילו ההודים מוחאים כפיים ונכנסים לאווירה, הם מלווים את התהלוכה ואפילו מצלמים אותנו.... בשעות הספורות שנותרו אנחנו מארגנים את בית חב"ד הודו פושקר לקראת השבת- השבת האחרונה של משפחת גולדשטיין בפושקר. ביום השבת מתארכת הסעודה עד לשעת המנחה, החבר`ה מנצלים את ההזדמנות האחרונה להתוועדות חברים ולהחלטות טובות בנוגע לעתיד.
בשבוע הבא אנחנו מתבשרים, שלמרות שהרב שימי נוסע לארץ עוד לפני פסח, יהיה סדר למטיילים בפושקר. משה, אחיו של הרב שימי, יגיע לכאן במיוחד לליל הסדר (בעקבות הוראה שקיבל מהרבי מלך המשיח ב`אגרות-קודש`). כולם פה מאוד שמחים, מכיוון שבניגוד לתחזית נראה שגם בזמן חג הפסח יהיו באזור הרבה מטיילים. אני בכל מקרה לא אשאר פה. הייתי רוצה להשאר לליל-הסדר, אבל כעת כבר מאוחר מכדי לשנות תוכניות, יותר מדי דברים מחכים לי בארץ.
ביום שני משפחת גולדשטיין נוסעת לדלהי. יום אחרון שלי עם מענדי, "התלמיד המצטיין בפושקר", יום אחרון שבו נשמע קולות צחוק ומשחק של ילדים ברחבי החצר. עוד שבוע חולף ביעף והנה הגיע הזמן ללכת. אני מעלעל בין דפי ספר האורחים וקורא את המילים שכתבו האנשים, ממבקרים של ארוחת ערב ועד לאנשים שהיו אתנו מספר חודשים במרתון של שיעורים ושיחות אל תוך הלילה. פתאום קולט את החיים והאור שבית חב"ד הודו פושקר נתן לכל האנשים פה כולל אותי, ויודע שעוד אתגעגע לבית המאיר והחם הזה. מרגע זה מתגלגלים העניינים במהירות: נסיעת לילה לדלהי, יום אחרון בבית חב"ד הודו בדלהי שב`מיין באזר` והנה אלעד ואני ניצבים למרגלות המטוס שיוביל אותנו ארצה.
בחזרה בארץ
בימים הראשונים לשהותי בארץ אני צריך להיגמל מהרגלים כמו: לבדוק את הרצפה מ`מוקשים` לפני כל פסיעה, לקלוט שאפשר לשבת בחצר עם צלחת בלי שלהקת קופים תאיים להצטרף לארוחה ולהפנים שהאנשים מסביבי לא מחפשים איך לשדוד אותי. חד יותר הוא המעבר המנטלי: מעולם של שאנטי, פתיחות וחוסר מחויבות לאטמוספירה הישראלית. גם מזווית אישית: כאן אני כבר לא ה`חב"דניק` הנחמד, שנסע עד קצה העולם כדי לעזור לכל אחד. פה אני עוד `שחור` (פינגווין במקרה הטוב...), שמסך של אקסיומות וסטיגמות מפריד ביני ובין אחי, שאינם שומרים תורה ומצוות לע"ע.
אין פה את תחושת האחווה האוטומטית שכל יהודי חש כלפי חברו בחו"ל. אני נוסע באוטובוס, שומע את הנוסע מדבר עם הנהג ומרגיש כמעט כמו חייזר. אני כמעט שואל את שכני לספסל מאיפה הוא בארץ וכמה זמן הוא מטייל פה, אלא שחוץ מהעובדה שהשאלות האלה לא אקטואליות פה, קול פנימי לוחש לי שאם אתחיל לדבר על משהו מעבר לבטחון וכלכלה זאת לא הולכת להיות שיחה קולחת. אין ספק שמדובר באותם אנשים שפגשתי בהודו, אלא שכאן צריך לחפור קצת כדי למצוא את הניצוץ המשתוקק...
השליחות להודו היתה חשובה ומרתקת, אבל אני מבין שכאן מתחוללים החיים האמיתיים. להיות בשליחות אי שם בקצה העולם זה טוב וחשוב, אבל חשוב לא פחות וקשה הרבה יותר זה להיות שליח כאן בארצנו הקטנטונת. אחרי שלוש שנים בחו"ל הגיע הזמן להיות בארץ. אגב, מטיילים רבים אמרו לי "הלוואי שהיו כאלה בתים בארץ". כאן המקום לספר שבארץ פועלת רשת מסועפת של בתי-חב"ד (שמונה מאות סניפים). התפקיד שלהם הוא להיות בית לכל יהודי באשר הוא. ניתן למצוא אותם באמצעות `דפי-זהב`.
לסיום רציתי להגיד תודה! תודה לרב שמשון גולדשטיין, שליח הרבי לבית חב"ד הווד פושקר, שהקים את הבית. תודה לאתר למטייל על הבמה, העצות הקטנות לאורך הדרך והאמון. תודה לכל הקוראים שליוו אותי, עודדו, האירו ושלחו ד"שים חמים ומעל הכל תודה לבורא-העולם. מקווה שהכרתם צד נוסף בעולם היהדות בכלל וחב"ד בפרט, ויותר מכל מקווה להתראות עם כולכם עוד היום בבית-המקדש שבירושלים הבנויה עם הרבי מלך-המשיח שליט"א.
פסח כשר ושמח,
יהושע
| | | |
|
|