דף הבית >> חדשות >> המסע להודו
 

 
המסע להודו
 
באדיבות מסע אחר
 

 
20 בתי חב"ד פועלים בתת היבשת הודו ומציעים לתרמילאים ארוחה כשרה, עזרה חומרית בעת מצוקה. ד"ר דריה מעוז, אנתרופולוגית ותרמילאית, הסתובבה בין משפחות החב"דניקים במיין בזאר בבית חב"ד הודו בניו דלהי, בבית חב"ד הודו בדרמסלה ובבנגקוק כדי להכיר מקרוב את סיפורם של השלוחים הנועזים של היהדות
 

 

השעה אחת עשרה בבוקר. אני מפלסת את דרכי בתוך ההמון הסואן. עשרות אנשים דוחקים אותי, ריקשות דוהרות גורמות לי להימלט לשולי הסמטה הצרה, שם אני נתקלת חזיתית בפרה עצומה וכמעט מועדת לתוך שלולית מצחינה. אני ממשיכה ללכת בחשש, מנסה להימלט מגלגלי המתכת הדורסניים של דוכן בננות נייד, לחמוק מקבצן שחש אחריי וידו בכנף בגדי ולהתעלם מקריאותיהם הקצובות של הרוכלים ההודים העומדים בעשרות החנויות שמסביב. החולצה נדבקת לגופי, החום והלחות קשים מנשוא. מרחוק אני רואה שלט: בית חב"ד הודו, ניו דלהי ומחישה לשם את צעדיי. אני עוזבת את רחוב המיין בזאר, נכנסת לסמטה צרה עוד יותר ומטפסת שלוש קומות במדרגות תלולות. כעבור דקות אחדות אני כבר ישובה על אחד הכיסאות בבית חב"ד הודו דלהי, כוס מים קרים בידי ושלושה אברכים טורחים סביבי כדי להנעים את זמני. החיוך שלהם הוא הדבר הראשון שמרגיע אותי. והשקט. אחרי שנרגעתי מתחיל אחד מהם להתפלל, ובחדר הסמוך טורחים האחרים על הכנת ארוחת הבוקר. הם מנפים קמח בעזרת מסננת חשמלית להוצאת ג´וקים, נמלים ושאר מזיקים שחדרו אליו, כדי להכין מה שהם מכנים "צ´פאטי יהודי", שוברים כמה ביצים, כל אחת לחוד ובאיטיות תוך שהם בודקים את תכולתן, וחותכים ירקות לסלט. אני מקבלת הזמנה להצטרף לארוחת הבוקר, שהכנתה תסתיים רק בצהריים, ובינתיים מביטה סביבי. שני חדרונים עמוסים ספרי קודש, תמונות של הרבי מליובאוויטש המשיח, תרמילים גדולים שהשאירו מטיילים למשמרת, כמה כיסאות פשוטים, מטבחון קטנטן.
 
להסתכל רק על הנשמה

אל בית חב"ד הודו נכנס בחור מקועקע בעל מכנסיים קצרים ושיער ארוך וניגש מיד לשלושת הבחורים. אני משפשפת את עיניי בתדהמה. נדמה לי שהם מתחבקים, או לפחות טופחים זה לזה על השכם. אחר כך הוא הולך להניח תפילין. הוא אינו מוכן לחשוף את שמו בעיתון, מספיק שנספר שהוא אסיר ברישיון שישב שנתיים וחצי בכלא ההודי על עסקת סמים ועכשיו הוא משוחרר עד המשך הדיון בעניינו. לדבריו, הוא נרקב לבדו בכלא וכמעט מת שם, עד ש"פתאום ראיתי שני חסידים מגיעים לבקר אותי והרגשתי שלא שכחו אותי." מאז אותו ביקור נרקמו בינו לבין החב"דניקים יחסי ידידות קרובים. הם דאגו לבקרו ולשלוח לו אוכל כשר וגם ללמדו להניח תפילין ולתקוע בשופר, והוא מצדו לא שכח להם את עזרתם ותרם 14 אלף רופי (כ-1,400 שקל) לסעודת הודיה שהתקיימה בבית חב"ד הודו דלהי עם שחרורו מהכלא.

אני מפרטת בחשש באוזני הבחורים הללו, את מטרת ביקורי - הכנת כתבה למגזין "חיים אחרים". אני מצפה לכעס, למבוכה או לפחות להתנגדות מנומקת, אך נתקלת שוב בחיוך מאיר עיניים. אחד מהם אפילו שמע על העיתון, ומוסיף שאם ארצה, אוכל לראיינם בו במקום. הם שולפים מאי שם שולחן, גוררים כמה כיסאות, ומניחים לפניי מחשב נייד. לאחר כמעט שלוש שעות של דיבורים, הקרנת שלל סרטונים של הרבי מליובאוויטש על צג המחשב וקריאה מתוך ספרי קודש אני ממלמלת שעליי ללכת. הרחוב הסואן אינו קורץ לי, אבל המיטה הנוקשה המכוסה סדין ישן מפתה אותי לשוב אליה.

את הבחורים האלה ועוד רבים אחרים שבתי ופגשתי בבתי חב"ד בהודו ובתאילנד בביקורי האחרון שם, שנערך בחודשי הסתיו של שלהי 2005. לכל אחד אישיות אחרת, אבל לכולם מכנה משותף - כולם הקרינו נעימות, ידידותיות ונכונות לעזור. ובכל זאת לפני כל פגישה איתם נמלאתי חשש - מה לי ולהם? האם בכלל יסכימו לדבר עם בחורה? כששבתי לישראל ראיתי בעיר מגוריי, ירושלים, לא מעט לובשי שחורים. הבטתי בהם בעניין, מוכנה לגשת אליהם מיד ולשוחח עימם בקלילות, אך הם הסיטו ממני את פניהם בבהלה ונמלטו. אז הבנתי שהדו-קיום הנפלא שנרקם בבית חב"ד הודו בין חילונים לחרדים בכזו טבעיות יכול כנראה להתקיים רק הרחק מעבר לים.

"בא אליי מוהיקני אחד עם קעקועים ושפיצים," סיפר לי אליעזר, שליח בבית חב"ד הודו, דלהי, "אם מישהו אחר היה מסתכל עליו, הוא היה אומר, ´מי זה המשוגע הזה? מלא סמים, בא לאכול אותי.´ הרבי מלמד אותנו להסתכל רק על הנשמה, ולכל יהודי יש נשמה טובה."

קבלת כל יהודי באשר הוא היא אולי המוטו המוביל של שלוחי הרבי בבית חב"ד הודו. לא רק דתיים מגיעים אליהם; מגיעים גם סטלנים שזה עתה סיימו את הצינגלה האחרון, ותרמילאים מלוכלכים מאבק הדרכים שרק רוצים לאכול ארוחה חמה. החב"דניקים מקבלים את כולם בברכה כי הרבי אומר, וגם כי אינם רוצים להבריחם. "קשה לי להגיד לאנשים את האמת בפרצוף," אומר זהר דוד (35), שליח הרבי בבית חב"ד הודו ברישיקש, "למשל, שאם הם הולכים ליוגה זו עבודה זרה.

מי צריך צדיק בפרווה

שלוחי הרבי בבית חב"ד הודו נדרשים להפגין מנות גדושות של סובלנות ואורך הרוח לא רק כלפי התרמילאים, אלא בעיקר לנוכח התנאים הקשים שהם חיים בהם. שמוליק שבר שיא חב"דניקי כשהצליח לשרוד למעלה משבעה חודשים במיין בזאר בהודו, מקום שתרמילאים שפויים בורחים ממנו אחרי יומיים לכל היותר. הוא חי בדירה הקטנה בלב שוק הומה בתקציב מצומצם במיוחד, שלעתים לא הספיק לו אפילו לסעודת שבת כהלכתה. הרב דרור שאול (33) מבית חב"ד הודו שבדרמקוט דרמסלה מקונן על "בעיות בריאות, תקציב, המלחמה עם פקיסטן, טלטול המשפחה וחינוך הילדים," ויעל קריפו (31) מבית חב"ד הודו בגסו דרמסלה מספרת על "עכבישים בכל מקום, אין חימום, מקלחת בלי חלון ותינוקת בת 11 חודש שזוחלת בתוך כל זה."

שלוחי הרבי בבית חב"ד הודו אוכלים את כל סעודותיהם בבית, ולשם כך הם מייבאים עשרות קילוגרמים של אוכל מהארץ, סוחבים על גבם ארגזי שתייה ומזון ומחליפים תדיר את בלוני הגז הישנים שברשותם. חינוך לילדים - אין, חברים כמעט ולא, וגם הקשרים שהם מצליחים ליצור עם תרמילאים מסתיימים במפח נפש כשהמטיילים שבים לישראל. שליח חב"ד בהודו ברישיקש רועי אליצור (30), שהגיע עם אשתו יסכה ובנו כדי לעזור לשליח הראשי לבית חב"ד הודו רישיקש זהר דוד, אומר: "די קשה פה, בעיקר עם ילדים, ואני גם לא מתלהב מהמקום. הייתי הולך מפה אחרי יומיים, אבל בתור חב"דניק אני צריך להישאר." כדי להסביר את החלטתו הוא מביא משל על הרבי שלו. "שאלו את הרבי, איך יש לך כוח לעמוד כל יום עשר שעות ולחלק דולרים? הוא אמר - אם הייתי נותן לך לספור יהלומים, האם היית מתעייף מכך?" יעל קריפו, למרות שקיטרה, מוסיפה: "בחב"ד העניין הכי נעלה הוא לצאת לשליחות, להפיץ את המעיינות לפי הבעל שם טוב. לא לשבת בבית ולהיות צדיק בפרווה."

אכן נראה שתחושת השליחות היא זו שהביאה כמה אלפי חב"דניקים להתפרש בכל העולם, וגם דבריו המפורשים של הרבי שליט"א - רבי מנחם מנדל שניאורסון. האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד, הידוע בכינויו הרבי מלובביץ´, קידם מאוד את מוסד השליחות במסגרת הניסיון להפיץ את התורה והיהדות בכל קצווי תבל. כיום פרושים בשבעים מדינות בעולם כ-2,000 בתי חב"ד (ובהם כ-4,000 שלוחים) ועוד 800 בישראל. המטרה: לדאוג לכל יהודי בכל מקום באופן גשמי ורוחני. עד לפני כ-12 שנה הוקמו בתי חב"ד בתפוצות בקרב קהילות יהודיות. התרחבות תופעת התרמילאות הישראלית הביאה את חסידי  חב"ד ליוזמה חדשנית ומקורית: לפתוח בתי חב"ד גם בערים ובכפרים נידחים שהתרמילאים מגיעים אליהם.

נחמן נחמנסון ומיכי יוספי נחשבים לחלוצים ולהוגי הרעיון. יוספי שוטט בהודו בעקבות התרמילאים, ופתח מרכזים שקיים בהם פעילות יהודית - חגים, קורסים, שיעורים. הרב נחמנסון הקים יחד עם הרב יוסף חיים קנטור את בית חב"ד בתאילנד לפני 13 שנה, ושנתיים לאחר מכן את הנציגות הראשונה של בית חב"ד חב"ד הודו בדלהי. כל הנציגויות התחילו בקטן; חדר אחד או שניים, קבלת שבת מצומצמת לקומץ תרמילאים, פה ושם שיעור או קורס. עם הזמן תפחו הנציגויות וגדלו. נשכרו דירות ובתים, הוקמו מקוואות ובתי כנסת, נפתחו מסעדות כשרות ואתרי אינטרנט, ובמקומות אחדים יוסדו אפילו ישיבות. היום עומדים לרשות התרמילאים עשרים בתי חב"ד בהודו. ועוד היד נטויה.


חלק מבתי חב"ד בהודו קבועים ופתוחים עבור התרמילאים במשך כל השנה (כמו בית חב"ד הודו בניו דלהי ובבנגקוק, למשל), ואחרים נפתחים אך רק לצורך חג מסוים (כמו בלאוס) או בעונת הטיולים (כמו בבית חב"ד הודו ברישיקש). אין בית חב"ד אחד דומה למשנהו. בית חב"ד הודו בדלהי הוא שוכן בדירה קטנה בלב רחוב הומה, בית חב"ד הודו ברישיקש הוא נחבא מאחורי מסעדה במבנה קטן מוקף חצר ובבגסו הוא נמצא בקצהו של שביל מפותל בהרים. בכל בתי חב"ד הודו ניתן לערוך קבלת שבת, לחגוג את חגי ישראל ולאכול אוכל כשר, ובחלקם מתקיימים גם שיעורים קבועים, קורסים, סדנאות ומפגשים אישיים עם השלוחים. לחלק מהנציגויות נשלח רב מלווה באשתו ובילדיו, ובאחרות נמצאים רק "בחורים" - צעירים רווקים. בנציגויות גדולות, כמו אלה שבבית חב"ד הודו דרמסלה, פושקר ובנגקוק, משמשות בתפקיד השלוחים שתי משפחות או יותר לצד כמה בחורים.


בתי חב"ד הודו משתייכים לפלג המכונה "משיחיסטי", המאמין שהרבי כלל לא מת, אלא רק נעלם או הסתתר, והוא נמצא "בגופו ובנשמתו" בבית הכנסת המרכזי בחצרו בברוקלין (המכונה 770 על שם מספר הבית). הרבי הוא המשיח שעתיד לבוא במהרה בימינו ולגאול את היהודים עוד בדור הזה.