עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> חגים ומועדים >> יום כיפור >> תשובה וכפרה
 

תשובה וכפרה


 
אודות כפרת העוונות של האדם ביום הכיפורים קיימת מחלוקת בגמרא[1]:
רבי יהודה הנשיא אומר שבין אם האדם עשה תשובה על עוונותיו ובין אם לא עשה תשובה – הרי שעצם היום של יום הכיפורים מביא לכפרה,
ואילו שאר החכמים אומרים שרק אם האדם שב בתשובה אזי יום הכיפורים מכפר לו על עוונותיו,
וההלכה, בסופו של דבר, נפסקה ונקבעה לפי דעתם של החכמים – שיום הכיפורים מכפר לאדם רק אם הוא שב בתשובה ומביע חרטה[2].

ביאור המחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לבין החכמים

במבט ראשון מובן ממחלוקת זו שהחכמים סוברים שאך ורק התשובה שעושה האדם מביאה לכפרה עבורו, ולא "עצם היום של יום הכיפורים" - אך למעשה אין הדבר כך, וגם החכמים סוברים שהכפרה על עוונותיו של האדם נעשית על ידי עיצומו של יום הכיפורים,
אלא שקיימת מחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לבין שאר החכמים כיצד יכול האדם להגיע לכפרה על עוונותיו באמצעות "עצם היום של יום הכיפורים":
רבי יהודה הנשיא סובר שממילא מיד עם בוא יום הכיפורים מאיר לאדם "עצם היום של יום הכיפורים", ומתכפרים לו כל עוונותיו - ואפילו גם אם הוא לא עשה שום תשובה,
ואילו שאר החכמים סוברים שכדי להגיע לכפרת העוונות על ידי "עצם היום" הרי שעל האדם תחילה לעשות תשובה על חטאיו – ושתשובה זו של האדם היא המעוררת למעלה את כפרת העוונות על ידי "עצם היום",
ואם כן, מכאן מובן שהן רבי יהודה הנשיא והן שאר החכמים מסכימים על כך שבסופו של דבר כפרת העוונות של האדם ביום הכיפורים נעשית על ידי "עצם היום של יום הכיפורים".

כפרה על עוונות – כיצד?

המשמעות של כפרה על עוונות היא לא רק שהאדם לא ייענש על חטאיו - אלא גם ובעיקר שיימחק מנפשו הרבב והפגם שנתהוו על ידי מעשיו,
 והנה, כאשר האדם עושה תשובה ומתחרט על מעשיו הרי שהוא עוקר בכך מנפשו את התענוג שהיה לו בשעת מעשה, וכתוצאה מכך מתנקה ונמחק מנפשו הרע שנתהווה בה בשל החטא,
אך צריך להבין, אם זוהי התשובה שמביאה לכפרה על עוונותיו של האדם [ודווקא באופן הנזכר לעיל] – כיצד יכול רבי יהודה הנשיא לחשוב שגם בלי תשובה "עצם היום" מביא לכפרה עבור האדם?
ומצד שני, הרי גם שאר החכמים סוברים שבסופו של דבר "עצם היום" הוא זה אשר מביא לכפרה גמורה ושלימה עבור האדם, ולא עבודת התשובה שהוא עושה עם עצמו - ואם כן נשאלת שאלה זו גם לגבי שאר החכמים, כיצד "עצם היום" מביא לכפרה עבור האדם?

הביאור – שלוש דרגות בקשר שבין הקדוש ברוך הוא לבין ישראל
ובכן, הביאור לכך הוא שבהתקשרות שבין הקדוש ברוך הוא לבין ישראל ישנן שלוש דרגות, זו למעלה מזו:
א. קשר גלוי שנוצר מכך שהאדם מקיים בפועל את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, מקבל עליו עול מלכות שמים – כלומר, שהאדם מוכן לקיים את ציוויו של הבורא.
ב. התקשרות פנימית ועמוקה יותר מאשר קיום המצוות וקבלת עול מלכות שמים בלבד – והעומק של התקשרות זו מתבטא בכך שכאשר האדם פורק מעליו את העול ועובר על ציוויו של הקדוש ברוך הוא, אזי הדבר חורה לו ומכרסם בלבו, עד שלבסוף האדם עושה תשובה על כך,
ולכן, מכיוון שעניין התשובה בנפש האדם נובע מקשר שהוא עמוק ופנימי יותר מאשר הקשר הגלוי שנוצר על ידי קיום המצוות - הרי שאכן יש לתשובה את הכח להסיר את הפגמים שבנפש האדם שנוצרו על ידי עשיית העבירות,
אבל עדיין, למרות כוחה של התשובה, הרי שעדיין קשר פנימי זה הוא מוגבל, וקשור לתנועת התשובה, ולא מעבר לכך.
ג. התקשרות עצמית בין הקדוש ברוך הוא לבין נשמות ישראל - התקשרות שהיא למעלה מכל מדידה והגבלה, התקשרות של עצם הנשמה של בני ישראל עם העצמות והמהות של הקדוש ברוך הוא עצמו ממש - והתקשרות זו קיימת בכל יהודי בטבעו, מכיוון שנשמתו היא הרי תמיד 'חֵלֶק  אֱ-לוֹהַּ מִמָּעַל ממש'[3],
ומכיוון שהתקשרות זו היא למעלה מכל מדידה והגבלה הרי שהיא אינה יכולה להיווצר על ידי פעולותיו של האדם, שכן מטבע הדברים כל פעולותיו של האדם הן בעלות גבול – אלא על ידי הקדוש ברוך הוא,
וכשם שהאדם אינו יכול ליצור התקשרות מעין זו בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כך הוא גם אינו יכול לעולם לפגום בה על ידי עבירות וכדומה – כלומר, במדרגה זו של התקשרות בין הקדוש ברוך הוא לבין נשמות ישראל הפגמים לעולם אינם יכולים לפגוע.

והנה, מיד עם בואו של יום הכיפורים מאיר באדם היהודי "עיצומו של יום הכיפורים" – כלומר, מתגלית ההתקשרות של עצם הנשמה של היהודי עם העצמות והמהות של הקדוש ברוך הוא – ואז ממילא נופלים ומתבטלים כל הפגמים בנפשו של היהודי.

[על כך מסכימים גם רבי יהודה הנשיא וגם שאר החכמים - המחלוקת ביניהם היא רק, כאמור, האם דרושה עבודה של תשובה מצד האדם כדי לעורר דרגה גבוהה זו של התקשרות]
אמנם, כנזכר לעיל, גם על ידי תשובה האדם יכול לכפר על עוונותיו -  אך כפרה מעין זו יכולה אך ורק להפוך את הזדונות של האדם לשגגות בלבד, ולא לזכויות,
ואילו הכפרה שנעשית ביום הכיפורים, על ידי "עיצומו של יום", על ידי גילוי ההתקשרות של עצם הנשמה בקדוש ברוך הוא – מנקה לחלוטין את הפגמים שבנפש האדם והופכת את הזדונות שעשה להיות זכויות ממש!
 
הייחוד של ישראל עם הקדוש ברוך הוא בזמן המקדש ובימים אלה
עניין זה, שביום הכיפורים מתגלה הקשר בין עצם הנשמה לבין העצמות והמהות של הקדוש ברוך הוא, מתבטא גם בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים:
אחד מעיקרי עבודתו של הכהן הגדול ביום זה בבית המקדש הייתה כניסתו לקודש הקודשים[4] - והנה על כניסה זו נאמר "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ [-של הכהן הגדול] לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל"[5],
והתלמוד הירושלמי אומר שפסוק זה מתייחס, בפנימיות העניינים, גם למלאכים העליונים ביותר, שעליהם נאמר "דְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם"[6] – כלומר, שאפילו גם הם לא יכלו להימצא בקודש הקודשים,
אלא אך ורק הכהן הגדול, שהוא השליח של כל ישראל, נמצא עם הקדוש ברוך הוא לבד בקודש הקודשים - הקדוש ברוך הוא ובני ישראל לבדם[7],
והנה, מאז שחרב בית המקדש הרי שעבודת התפילה היא במקום עבודת ה' שהייתה נעשית בבית המקדש – ולכן כיום קשר עצמי זה בין ישראל לקדוש ברוך הוא נעשה על ידי התפילה:
יום הכיפורים הוא היום היחיד מכל השנה שבו האדם מתפלל חמש תפילות[8] – התפילה החמישית, הנוספת, ביום כיפור נקראת 'תפילת נעילה', ומשמעותה היא שלא מתירים לאחרים להיכנס, נועלים את כל השערים, ורק ישראל לבדם נשארים עם הקדוש ברוך הוא, וכפי שאומר זאת ספר הזהר: "ישראל והמלך לבדם"[9],
ואם כן, יהי רצון שנזכה כולנו גם השנה לכתיבה ולחתימה טובה – ונזכה בקרוב ממש לגילוי מלך המשיח ולימי הגאולה האמיתית והשלימה!
[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר ליקוטי שיחות כרך ד שיחת יום הכיפורים. עיבוד ועריכה, ר' רועי כץ ז' תשרי ה'תשע"א שנים לבריאת העולם]

 
 

[1] מסכת שבועות, דף יג עמוד א.  
[2] ראה רמב"ם הלכות תשובה, פרק א הלכה ג. הלכות שגגות, פרק ג הלכה י. הובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרז סעיף טז.
[3] על דרך לשון הפסוק: "חֵלֶק אֱ-לוֹהַּ מִמָּעַל [ספר איוב, פרק לא פסוק ב]", ואדמו"ר הזקן מוסיף לפסוק זה, בפרק ב של ספר התניא, את המילה 'ממש' כדי להדגיש את הפירוש הפשוט של מילים אלה, להדגיש שנשמתו של היהודי היא אכן חלק א-לוה ממעל – כלומר, שאין הדברים אמורים בדרך של הגזמה, חס ושלום. שכן לעיתים התורה מדברת בלשון של הגזמה, ולדוגמא: 'עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם [ספר דברים, פרק א פסוק כח]' – שבוודאי אין הכוונה שהערים הגדולות הן אכן בשמים ממש, אלא שהדברים אמורים בדרך של הגזמה.
[4] ההיכל הפנימי בבית המקדש שבו היה ארון הברית, ובו לוחות הברית שניתנו למשה בסיני.
[5] ספר ויקרא, פרק טז פסוק יז.
[6] ספר יחזקאל, פרק א פסוק י.
[7] ולהעיר – בבית המקדש שני לא היו הרי הארון ולוחות הברית, ובכל זאת גם בזמן בית שני הכהן הגדול עבד עבודה זו, כניסה אל קודש הקודשים – ומכאן אנו רואים שעבודה זו של הכהן הגדול, שבה מתגלה הקשר העצמי בין ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, היא נעלית גם מעניין התורה! כלומר, הקשר העצמי בין הקדוש ברוך הוא לישראל נעלה מעניין התורה!
[8] לעומת שבתות וימים טובים שבהם מתפללים ארבע תפילות, וימי חול שבהם מתפללים שלוש תפילות.
[9] ספר הזהר חלק ג דף לב עמוד א.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים