עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> שמות >> פרשת תצווה >> שמן זית זך כתית למאור
 

"שמן זית זך כתית למאור"
 

 
בהמשך לציוויו של הקב"ה למשה רבינו, בפרשה הקודמת [פרשת תרומה], לעשות מנורת זהב בעלת שבעה נרות:
"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ, שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי... וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ"[1]
 
פותחת פרשתנו בציוויו של הקב"ה למשה רבינו לאסוף מבני ישראל שמן זית מיוחד עבור מנורה זו:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[2]
דברי 'בעל הטורים' והשאלה עליהם
'בעל הטורים', אחד מגדולי מפרשי התורה, אומר[3] על פרשתנו, פרשת תצוה, שזו הפרשה היחידה [מאז שנולד משה רבינו, בפרשה הראשונה של ספר שמות, ועד לספר דברים (שהוא למעשה חזרה על התורה, ולכן הוא מכונה 'משנה תורה')] שבה שמו של משה רבינו אינו מוזכר כלל,
והסיבה לכך היא שמשה רבינו בעצמו אמר לקב"ה [לאחר חטא העגל]: "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹקֵי זָהָב. וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ",
 
והרי "קללת חכם, ואפילו אם היא נאמרת על תנאי, חייבת להתקיים"[4] – ודברים אלה של משה רבינו התקיימו בפרשה זו, פרשת תצווה.
 
אך צריך להבין, הרי ידוע שכל פרט ופרט בתורה הוא מדוייק בתכלית הדיוק – ואם כן, מכיוון שדווקא פרשת 'תצוה' נבחרה לפרשה שבה יתקיימו דבריו של משה רבינו, "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ", הרי שבוודאי ישנו קשר בין דברים אלה לתוכנה של פרשה זו, ומהו הקשר הזה?
דבריו של משה רבינו – בפנימיות העניינים
כדי להבין את השאלה הנזכרת לעיל, עלינו להבין תחילה את דבריו של משה רבינו בפנימיות העניינים:
ובכן, עניינו של משה רבינו הוא שהוא ראש בני ישראל, ולכן הוא מאוחד עמם בתכלית, ועד כדי כך שלא ניתן להפריד בינו לבין ישראל, וכפי שאמרו חז"ל: "משה הוא ישראל וישראל הם משה"[5],
והנה, למרות שמשה רבינו מסר את נפשו על התורה [ועד כדי כך שהיא נקראת על שמו, "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי"[6]] והיה מאוחד עמה בתכלית – הרי שאחדותו של משה רבינו עם ישראל עמוקה יותר מאחדותו עם התורה,
ולכן למעשה, בפנימיות העניינים, המשמעות של דברי משה לקב"ה "וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" היא שאם חטא העגל חמור כל כך עד שהתורה עצמה אינה מאפשרת, על פי שורת הדין, שתהיה סליחה וכפרה על החטא ["תִּשָּׂא חַטָּאתָם"] – הרי שמשה מבקש ותובע מהקב"ה "מחני נא מספרך" – ששמו יימחה מן התורה,
וזאת מכיוון שבמצב זה ניכרת בגלוי, בלי הסתר ולבוש כלל, ההתאחדות של עצם מציאותו של משה עם בני ישראל – ועל ידי כך מתגלית גם ההתאחדות של עצם המציאות של ישראל [שנעלית מכל חטא ועוון] עם הקב"ה,
ומצד התאחדות זו של עצם המציאות של ישראל עם הקב"ה – תמיד קיימת אפשרות לסליחה וכפרה, שלאחריהן יכולים, אלה מישראל שחטאו, לשוב ולהתאחד עם התורה.
'ואתה תצוה' – עצם מציאותך
ועל פי כל האמור לעיל ניתן כעת להבין את התשובה לשאלה הנזכרת בתחילה:
ובכן, התאחדות זו של משה עם ישראל באה לידי ביטוי במילים שבראש פרשתנו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - כאשר הכוונה ב-'ואתה' היא לעצם המציאות של משה רבינו - כלומר, עצם המציאות שנעלית מכל עניין של שם או כל הגדרה אחרת,
וזוהי למעשה הכוונה הכללית של פרשת תצוה – ההתאחדות המלאה בין כל ישראל לבין משה רבינו, וכפי שניתן לראות זאת בהמשך הדברים:
הרי הדלקת הנרות במנורת הזהב הייתה על ידי אהרן - ואם כן, מדוע הציווי הוא "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" - כלומר, אל משה,
ובכן, ההסבר לכך הוא שאהרן מצד עצמו יכול להשפיע רק על יהודים שהם בבחינת "נרות" – כלומר, יהודים עובדי ה' בקיום התורה והמצוות, אשר יכולים על ידי כך להאיר את העולם על ידי "נר מצווה ותורה אור"[7],
אך על ידי "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן...", אל משה רבינו, הרי שניתן להשפיע על כל ישראל – אפילו על אלה שבחיצוניות נראים כפשוטים ביותר וביותר, וזאת מכיוון שעל ידי חיבורם אל משה מתגלית עצם המהות של הנשמה שלהם, שנעלית מכל גדר ודרגה!
וכך גם לגבי שאר הציווים של הקב"ה הנזכרים בפרשתנו – אם נתבונן היטב נבחין שכולם צריכים להעשות דווקא על ידי משה רבינו:
"וְאַתָּה [-משה] הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי, וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט, וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי. וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ"[8],
כאשר אפילו החינוך של בניו של אהרן התבצע על ידי משה רבינו דווקא, כמסופר בהמשך הפרשה,
וכל זאת מכיוון שאהרן הכהן מצד עצמו שייך לכהונה ולקדושת המשכן, ולכן עבודתו משפיעה בעיקר על עובדי ה', יהודים אשר קשורים בגלוי למשכן ולמקדש – אך על ידי החיבור למשה רבינו משפיעה עבודת הכהונה של אהרן במשכן על כל ישראל, ועד לפשוטים שבפשוטים, כנזכר לעיל.
[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר לקוטי שיחות כרך כא פרשת תצוה. עריכה ועיבוד: רועי כץ, ו' אדר א התשע"א שנים לבריאת העולם]
 

[1] ספר שמות, פרק כה פסוק לא.
[2] ספר שמות, פרק כז פסוק כ.
[3] בראשית ביאורו על הפרשה.
[4] מסכת מכות, דף יא עמוד א, מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[5] פירוש רש"י על ספר במדבר, פרק כא פסוק כא.
[6] מספר מלאכי, פרק ג פסוק כב.
[7] ספר משלי, פרק ו פסוק כג.
[8] ספר שמות, פרק כח פסוק א ואילך.
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים