עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> חגים ומועדים >> חג סוכות >> שמחת בית השואבה
 
שמחת בית השואבה


 
אחד מהנקודות העיקריות של חג הסוכות היא 'שמחת בית השואבה' - שכאשר בית המקדש הראשון והשני היו קיימים אזי היו מנסכים מים, שנשאבו דווקא ממעיינות[1] [כפי שאומר הפסוק: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה"[2]], על גבי המזבח,
ועל ידי כך היה יורד שפע אלוקי רב לישראל ולעולם כולו, והשמחה הייתה בימים אלה רבה ביותר - וכפי שאומרת הגמרא: "מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"[3].

עניין השמחה באדם הוא מכך שנוסף לו משהו שלא היה קודם, וככל שגדול ויקר יותר אותו עניין שנוסף לאדם – כך גדולה ויקרה יותר היא השמחה הנוצרת באדם,
ומהי השמחה הגדולה ביותר של האדם – הרי זו הרגשת הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא, המקור של כל החיים,
כלומר, אמנם מצד אחד הקדוש ברוך הוא "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"[4], הקדוש ברוך הוא מהווה ומקיים את כל הבריאה כולה בכל רגע ורגע מחדש – אך מצד שני הרי שהאדם לא תמיד מודע וחש לכך,
אך כאשר האדם מצליח לחוש זאת, את מקור החיים – הרי שאין לה לנפש האדם שמחה גדולה מזו!

 
יונה בן אמיתי

הגמרא מסבירה ש-'שמחת בית השואבה' נקראת כך מכיוון ש-"משם היו שואבים את רוח הקודש" – כלומר, שבימי שמחת בית השואבה היה קל יותר לאדם להתעלות ולהרגיש את הקשר העצמי של הנשמה אל הקדוש ברוך הוא, ולהגיע להשראת 'רוח הקודש'!
והתלמוד הירושלמי מספר[5] שיונה הנביא, יונה בן אמיתי, זכה לנבואתו דווקא משם, משמחת בית השואבה,
אך בקשר לכך צריך להבין – הרי בזמן שמחת בית השואבה היו בבית המקדש אלפים אלפים רבים מבני ישראל, ובוודאי שביניהם היו גם כן כמה וכמה גדולים,
ומכיוון שמשם היו שואבים את רוח הקודש, הרי שבוודאי כולם זכו לכך, ולא רק יונה הנביא,

ואם כן, מדוע מוזכר רק יונה בקשר לכך?

ובכן, הסבר הדברים לכך הוא שכל סיפורי התורה וסיפורי חז"ל אינם סיפורי דברים סתמיים – אלא שרמוזים בהם סודות והוראות בנוגע לעבודת ה' של האדם,
וכך הוא הדבר גם לגבי יונה הנביא – בשמו המלא של יונה הנביא, יונה בן אמיתי, טמון רמז בנוגע לעבודת ה' של האדם - ולכן, בשל רמז זה, מוזכר דווקא יונה הנביא:
הרי לנשמה ולגוף ישנם רצונות הופכיים, הגוף בטבעו נוטה להימשך אחרי התאוות והעניינים של העולם הזה - ואילו הנשמה, גם כאשר היא מלובשת בגוף גשמי, תמיד שואפת להתעלות אל הרוחניות ואל האלוקות,
ולכן, בשל המרחק העצום וההופכיות שבין הנשמה לבין הגוף הם תמיד מנסים להונות זה את זה – הגוף תמיד שואף להחשיך על הנשמה ולמשוך אותה אל הגשמיות, ואילו הנשמה תמיד רוצה לזכך ולהאיר את הגוף,
וכמובן שהכוונה העליונה  היא שהנשמה תצליח בפעולתה להאיר את הגוף ברוחניות ובאלוקות – וזוהי הונאת אמת,
ועל שם הונאת אמת זו נקרא יונה הנביא בשם 'יונה בן אמיתי' – כלומר, 'יונה' מלשון 'הונאה' [על דרך לשון הפסוק: "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ"[6]], ו-'בן אמיתי' מלשון 'אמת', הונאה של אמת!
ופירוש הדברים הוא שבאמצעות השמחה ששמח יונה הנביא בשמחת בית השואבה הוא הצליח לצאת מההגבלות של השכל שלו ולהתעלות ולחוש את הקשר של הנשמה שלו אל הקדוש ברוך הוא – ועל ידי כך הוא הצליח לשנות את כל הרצונות והתאוות של הגוף שלו כך שגם הם יירצו אלוקות,
כלומר, שבכל ענייני הגוף שלו יאיר אור אינסוף, האור האלוקי שמהווה את הבריאה!
[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ספר ליקוטי שיחות חלק ב שיחת חג הסוכות. עיבוד ועריכה, ר' רועי כץ יג תשרי ה'תשע"א שנים לבריאת העולם]
 

[1] ראה הרחבה לגבי נקודה זו בשיחתו המקורית של הרבי מליובאוויטש.
[2] ספר ישעיהו, פרק יב פסוק ג.
[3] מסכת סוכה, דף נא פסוק ב.
[4] ספר ישעיהו, פרק ו פסוק א ואילך: "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר - קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
[5] תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה פרק החליל הלכה א בגמרא.
[6] ספר ויקרא, פרק כה פסוק יז.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים