עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> דברים >> פרשת שופטים >> שופטים ושוטרים
 


 
שופטים ושוטרים


 
פרשת שופטים נפתחת בציוויו של משה רבינו לבני ישראל להציב שופטים ושוטרים בכל השערים של ערי ישראל:
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ"[1]
ומפרש רש"י: "שופטים – דינים הפוסקים את הדין. שוטרים – הרודים את העם אחר מצוות השופטים. בכל שעריך – בכל עיר ועיר"
ולאחר מכן בהמשך הפרשה מצווה משה רבינו את בני ישראל להמליך על עצמם מלך לאחר שהם ייכנסו ויכבשו את ארץ ישראל:
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי - שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.
רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"[2]
דברי הרמב"ם על המלכות בישראל
בנוגע לעניינו של המלך בישראל הרמב"ם כותב בספר ההלכות שלו:
"כשמעמידין המלך מושחים אותו בשמן המשחה, שנאמר 'וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיֹּאמֶר - הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד'[3],
ולאחר שמלך ישראל נמשח הרי שהוא זוכה במלכות לו ולבניו עד עולם, מכיוון שעניין המלכות הוא כעניין הירושה, וכמו שאומר הכתוב: 'לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו'[4]...
ולא רק עניין המלכות ירושה הוא, אלא גם כל השררות וכל המינויים שבישראל הם עניין של ירושה לבנו ולבן של בנו ועד עולם - אך כל זאת בתנאי שהבן ימלא את התפקיד של אביו בחכמה וביראה"[5],
ולאחר דברים אלה ממשיך הרמב"ם בנוגע למלכות של דוד המלך ובניו:
"...מכיוון שדוד המלך נמשח הרי שהוא זכה בכתר המלכות, ומיני אז הרי שהמלכות נתונה לו ולבניו הזכרים עד עולם, וכמו שאומר הכתוב: 'כִּסְאֲךָ  יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם'[6], וזכה דוד המלך בכך אך ורק לכשרים שבבניו... אך למרות שזכה בזאת רק לכשרים שבבניו הרי שהמלוכה לא תכרת מזרעו לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיח אותו בכך..."[7].
השאלה על דברי הרמב"ם
בקשר לדברים אלה של הרמב"ם צריך להבין:
הרי לכאורה הדברים שנאמרים לגבי דוד המלך הם אותם הדברים שנאמרים [ממש לפני כן] לגבי כל מלך בישראל ואם כן מדוע חוזר על דבריו הרמב"ם באופן מיוחד ומפורט לגבי דוד?
מהו החידוש שבדוד המלך לגבי כל שאר מלכי ישראל?
לכאורה ניתן היה לומר שההבדל בין דוד המלך לשאר מלכי ישראל מסתכם בכך שאך ורק לדוד הקדוש ברוך הוא הבטיח שלעולם לא תיפסק מלכותו [כפי שמציין הרמב"ם בדבריו, 'הקדוש ברוך הוא הבטיח אותו בכך'],
אך קשה לומר שזהו ההבדל היחיד בין דוד לשאר מלכי ישראל מכיוון שבהמשך דבריו הרמב"ם כותב עניין זה במיוחד בפני עצמו: "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר 'כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם' - אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תיפסק המלכות מביתו"[8],
כך שמובן שאם עניין זה היה ההבדל היחידי בין דוד לשאר המלכים הרי שהרמב"ם לא היה מציינו שוב, וכידוע עד כמה מדוייקות המילים שבהם משתמש הרמב"ם.
ואם כן, חוזרת השאלה למקומה – במה נבדל דוד המלך משאר מלכי ישראל?
ביאור דברי הרמב"ם
נקודת הביאור לשאלה זאת נמצאת בדבריו של הרמב"ם בעצמו: "מכיוון שדוד המלך נמשח הרי שהוא זכה בכתר המלכות, ומיני אז הרי שהמלכות נתונה לו ולבניו הזכרים עד עולם" – כלומר, דוד לא זכה ל 'מלכות' בלבד, אלא ל 'כתר מלכות'. 'כתר מלכות' נמצא אך ורק במלכי בית דוד בלבד!
ובאופן דומה לכך ממשיך וכותב הרמב"ם גם לאחר מכן: "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל... הרי זה מלך וכל מצוות המלוכה נוהגות בו, למרות שעיקר המלוכה לדוד היא"[9] – כלומר, למרות שכל דיני המלוכה יכולים לחול גם על מלך מאחד שבטי ישראל הרי שעדיין 'עיקר המלכות' אינה בו, אלא אך ורק אצל מלכי בית דוד,
ומסיבה זו כותב הרמב"ם במקום אחר[10] שכל מלך שאינו מ "זה הזרע הנכבד [ זרעו של דוד] הרי ש 'נכרי' אנו קוראים בו לעניין המלוכה כשם שכל מי שאינו מזרעו של אהרן הכהן[11] 'זר' אנו קוראים בו לעניין העבודה בבית המקדש".
נקודת הביאור לכל זאת היא בכך שעניין המלוכה יכול להיות בשני אופנים:
  1. עניין התפקיד של המלך והמלכות – כלומר, הפעולות וההנהגות של המלוכה, וכמו שאומר זאת הכתוב: "אשר יוציאם ואשר יביאם" "שמואל א ח יא הלכות מלכים ספ"ד.
  2. מלך שבנוסף למילוי כל תפקידי המלך והמלכות הרי שהוא 'מלך בעצם' כלומר, אדם שהוא מלך בעצם מהותו. אדם שהוא בעצם מהותו מנושא מכל שאר בני האדם, ולכן בדרך ממילא הוא מתנהג כמלך.
וזהו עניין 'כתר המלכות' שדוד זכה בו לו ולבניו עד עולם, כדבריו הרמב"ם הנזכרים לעיל – כלומר, לא רק שמלכי בית דוד ימלאו בפועל את תפקיד המלכות אלא עוד גם זאת שהם יהיו מלכים בעצם מהותם,
וזהו 'עיקר המלכות' השייך לזרעו של דוד בלבד – שבנוסף להנהגת המלוכה קיימת במלכי בית דוד התנשאות עצמית בנפש.
דברי הרמב"ם ביתר ביאור
על פי הנאמר לעיל ניתן להבין את דבריו של הרמב"ם, בנוגע לירושת עניין המלוכה, ביתר ביאור והבנה:
לאחר שהרמב"ם כותב על דיני ירושת המלכות [וכל שאר המינויים והשררות] בישראל הוא כותב, בנפרד ובאופן מיוחד, על עניין הירושה של מלכות בית דוד, ומדייק בדבריו שה "המלוכה לא תכרת מזרעו לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיח אותו בכך..." – ויש לומר שהבטחה זו של הקדוש ברוך הוא לדוד איננה עניין צדדי, אלא למעשה זהו עניין המוכרח מצד עצם המהות של מלכות בית דוד:
כאשר המלוכה היא אך ורק באופן של מינוי לתפקיד של מלך הרי שזהו דבר אשר מתווסף למציאותו של האדם – ולכן ממילא יכול להיות בזה הפסק,
אך לא כך לגבי מלכות בית דוד – זרעו של דוד הם מלכים בעצם מהותם, כח המלוכה וההתנשאות מוטבע בעצם הנפש שלהם, ולכן לא יכול להיות בזה הפסק כח המלוכה עובר בדרך ממילא מן האב אל הבן.
כיצד נמשח שלמה למלך עוד בחייו של דוד אביו
בנוגע להשתלשלות 'מלכות בית דוד' אנו מוצאים מאורע שלכאורה אינו מובן כלל וכלל:
מכיוון ש-"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ"[12] אזי אדוניה בנו ניסה לתפוס את המלכות: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ, וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו".
ובעקבות כך באה בת שבע, אמו של שלמה, לפני דוד: "וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד... וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ - מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר לוֹ - אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּה' אֱלֹקֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ, וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ..."
וכאשר שמע זאת דוד אזי: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד - קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה. 
וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר -אָמֵן' כֵּן יֹאמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כַּאֲשֶׁר הָיָה ה' עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד. 
וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"
כלומר, מדברים אלה מובן ששלמה הוכתר למלך על ישראל עוד כאשר דוד אביו מלך בפועל – וצריך להבין הכיצד, שהרי מובן הדבר ש-'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד'[13], והדבר תמוה.
ובכן, נקודת המפתח להבנת עניין זה היא בדברים האמורים לעיל שכל מלכי בית דוד זוכים ל 'כתר מלכות' ושכח המלוכה טבוע בעצם נפשם, וכפי שיבואר להלן מדוע וכיצד:
מכיוון ששלמה היה מזרעו של דוד הרי שהוא זכה ל-'כתר מלכות' עוד מלידתו, אך כל זמן שדוד היה חי ומלך על ישראל בפועל הרי שעניין זה היה אצל שלמה אך ורק בהעלם ולא בגילוי – מכיוון שלשלמה היו עוד אחים ולא הייתה שום ודאות שדווקא הוא יהיה המלך הבא [וגם אם היה מדובר בבן יחיד, הרי שעדיין בן זה יכול למות בחיי אביו, ולא יגיע למלוכה],
אך על ידי כך שדוד גילה את בחירתו דווקא בשלמה מבין כל אחיו וציווה למושחו עוד בחייו הרי שעל ידי כך חל על שלמה שם של מלך בפועל ממש – כלומר, שלא רק שהוא עתיד לרשת את המלוכה מדוד אביו, אלא שכבר כעת, מיד לאחר המשיחה, הרי שהוא נקרא מלך,
ואין זו סתירה לכלל הנזכר לעיל ש-'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד', מכיוון שהכוונה של הכלל הזה היא להנהגת המלוכה בפועל ממש ['שישתמשו בכתר אחד'] – וכמובן שעניין זה לא יכול להיעשות על ידי שנים בו זמנית,
אבל עצם שם המלך, שתלוי ב-'כתר מלכות' וכח המלוכה שניתן לדוד ולזרעו עד עולם יכול לחול על שנים, אב ובנו, בו זמנית,
ואם כן, הנהגת המלוכה בפועל, גם לאחר ששלמה נמשח למלך, הייתה אך ורק על ידי דוד – אך יחד עם זאת שלמה נמשח למלך, ועל ידי כך נקרא עליו שם מלך בפועל ממש.
[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ספר לקוטי שיחות כרך ל עמוד 97 ואילך. עיבוד ועריכה: ר' רועי כץ, ב' אלול ה'תש"ע שנים לבריאת העולם]
הוספת העורך ר' רועי כץ:
בהקדמה לספרו הראשון של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ספר 'היום יום', מתוארת 'שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבנו", ובה נכתב שאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, המייסד של חסידות חב"ד, הוא דור שביעי למהר"ל מפראג, שהוא עצמו "מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי [-דוד המלך]",
ואם כן, מכיוון שכל נשיאי חב"ד הם צאצאיו של אדמו"ר הזקן, הרי שכל נשיאי חב"ד, ובהם הרבי מליובאוויטש, הם מזרע בית דוד – ולכן מובן ש-'כתר המלכות' ו-'עיקר המלכות' נתונים להם,
כל נשיאי חסידות חב"ד הם מלכים בעצם מהות נפשם!
ולהעיר שאחת מאמות המידה שמציב הרמב"ם [הלכות מלכים] למלך המשיח הוא שעליו להיות מזרעו של דוד המלך!
בשיחה מיוחדת, בשבת פרשת שופטים ה'תנש"א [1991], העיד על עצמו הרבי שהוא נביא ה' ושיש לפרסם זאת לעולם כולו – וכן עוד דברים מופלאים שבמופלאים,
ולכבוד כך, לכבוד פרשת שופטים שחלה בשנה זו – הרי שעלה ברעיוני לצרף מקצת חומר שערכתי על הדברים שאמר הרבי בשבת זו בשנת ה'תנש"א – והרי החומר מובא לפניכם בעמודים הבאים [שעדיין אינם מעומדים כמו שצריך], 'ותן לחכם ויחכם עוד':

הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ נְבִיא הַדּוֹר
אַחַת מֵאַבְנֵי הַדֶּרֶךְ הַבּוֹלְטוֹת בְּיוֹתֵר בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הִיא שִׂיחָה מְיֻחֶדֶת וְלֹא שִׁגְרָתִית שֶׁאָמַר בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת 'שׁוֹפְטִים' בִּשְׁנַת ה'תנש"א (1991). בְּשִׂיחָה זוֹ מְבָאֵר הָרַבִּי אֶת עִנְיַן הַנְּבוּאָה, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ – וּמוֹרֶה לְפַרְסֵם לָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, נְבִיא ה'.
 
וְכָךְ אוֹמֵר הָרַבִּי: "עִנְיַן הַנְּבוּאָה הוּא גִּלּוּי אֱלֹקוּת, גִּלּוּי דְּבַר ה', לַנִּבְרָאִים וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב: 'רוּחַ יְ ה וָ ה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי'[14].
 
הָרַמְבָּ"ם פּוֹסֵק שֶׁעִנְיַן הַנְּבוּאָה הוּא אֶחָד מִיסוֹדוֹת הַדָּת וְהָאֱמוּנָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'אֶחָד מִיסוֹדוֹת הַדָּת הוּא לָדַעַת שֶׁהָאֵ ל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְהַנְּבוּאָה חָלָה אַךְ וְרַק עַל אָדָם שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, אָדָם שֶׁיִּצְרוּ אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם – אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד, וְהוּא בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה וּנְכוֹנָה עַד מְאֹד וְכוּ''[15],
 
וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁעִנְיַן הַנְּבוּאָה שַׁיָּך וְקַיָּם בְּכָל זְמַן וּזְמַן – שֶׁהֲרֵי הָרַמְבָּ"ם כּוֹתֵב שֶׁעִנְיַן הַנְּבוּאָה הוּא אֶחָד מִיסוֹדוֹת הַדָּת, וְהוּא אֵינוֹ מַגְבִּיל עִנְיָן זֶה לִזְמַן כָּלְשֶׁהוּ.
 
אָמְנָם חֲכָמֵינוּ זָ"ל אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: 'מֵאָז שֶׁמֵּתוּ הַנְּבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים, חַגַּי וּזְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה הַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל'[16] – אַךְ הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהַנְּבוּאָה פָּסְקָה אוֹ הִתְבַּטְּלָה (חַס וְשָׁלוֹם), אֶלָּא רַק שֶׁהַנְּבוּאָה 'הִסְתַּלְּקָה' – כְּלוֹמַר, שֶׁהִיא אֵינָהּ מְצוּיָה עוֹד כְּמוֹ בַּתְּקוּפוֹת הַקּוֹדְמוֹת[17], וְהָרְאָיָה הַפְּשׁוּטָה לְכָךְ הִיא שֶׁגַּם לְאַחַר שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה נִכְתְּבוּ בַּגְּמָרָא הֲרֵי שֶׁעֲדַיִן הִתְגַּלְּתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְכַמָּה וְכַמָּה מִיִּשְׂרָאֵל[18].
 
הַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלֵינוּ לִשְׁמֹעַ לְקוֹל הַנָּבִיא אֲשֶׁר מְדַבֵּר בְּשֵׁם ה', וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְ ה וָ ה אֱלֹקֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"[19] וְהָרַמְבָּ"ם מְלַמְּדֵנוּ כֵּיצַד נֵדַע לְהַבְחִין בֵּין נְבִיא אֱמֶת לִנְבִיא שֶׁקֶר:
 
'כַּאֲשֶׁר בָּא לְפָנֵינוּ אָדָם וְאוֹמֵר שֶׁהוּא נְבִיא ה' עָלֵינוּ לוֹמַר לוֹ – 'אִם אַתָּה נָבִיא אָז אֱמֹר דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת' וְהוּא אוֹמֵר. וְאָנוּ מְחַכִּים לִרְאוֹת, הֲיָבוֹאוּ דְּבָרָיו אִם לָאו, וְאִם נָפַל אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן מִדְּבָרָיו הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר. אַךְ אִם בָּאוּ וְהִתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרָיו, הֲרֵי זֶה נְבִיא אֱמֶת!'"[20]
וְאִם כֵּן, לְאוֹר דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הֲרֵי שֶׁעָלֵינוּ, לְפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַמְבָּ"ם, לִבְחֹן אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הָרַבִּי וְלִרְאוֹת הַאִם בָּאוּ דְּבָרָיו כֻּלָּם אִם לָאו, וְכָךְ אָכֵן נַעֲשֶׂה כָּעֵת:
 

מַצַּב הָרוּחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֶרֶב מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָיָה פֵּסִימִי וְקוֹדֵר בִּמְיֻחָד, מִצַּד אֶחָד כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹתְקוֹת מִנֶּגֶד בְּעוֹד מַנְהִיגֵי אַרְצוֹת עֲרָב מִתְגָּאִים בְּגָלוּי בְּכַוָּנָתָם לְהַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל וּמִצַּד שֵׁנִי הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית וְהַצְּבָאִית בָּאָרֶץ מְבֹהֶלֶת וּמְפֻחֶדֶת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיזוֹ דֶּרֶךְ לִנְקֹט. אַךְ אֶל מוּל כָּל אֵלֶּה עוֹמֵד יָחִיד הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ וְחוֹזֵר וּמְפַרְסֵם בְּגָלוּי אֶת נְבוּאַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ:
 
 כְּשָׁבוּעַ לִפְנֵי פְּרֹץ הַקְּרָבוֹת אוֹמֵר הָרַבִּי לִפְנֵי אֲלָפִים מֵחֲסִידָיו: "....אֲחֵיכֶם וְאַחְיוֹתֵיכֶם שֶׁנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נְתוּנִים כְּעֵת בְּמַצָּב כָּזֶה שֶׁבּוֹ הקב"ה מֵגֵן עֲלֵיהֶם וְשׁוֹלֵחַ לָהֶם אֶת הַבְּרָכָה וְהַהַצְלָחָה וְהַיְשׁוּעָה שֶׁלּוֹ בְּמִדָּה גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁהֵם יֵצְאוּ – וְהֵם אָכֵן יֵצְאוּ – מִן הַמַּצָּב הַנּוֹכְחִי בְּהַצְלָחָה..."[21]. קַלָּטוֹת עִם נְבוּאַת הָרַבִּי הֻשְׁמְעוּ בְּיִשּׁוּבִים רַבִּים בָּאָרֶץ וְנָסְכוּ עִדּוּד וּבִטָּחוֹן בְּלִבָּם שֶׁל רִבְבוֹת יְהוּדִים.
 
כְּמוֹ כֵן, לפני המלחמה כּוֹתֵב הָרַבִּי בְּמִבְרָק לְוַעַד כְּפַר חַבָּ"ד: "וַעַד כְּפַר חַבָּ"ד, וְהָרַב בְּראֹשָׁם שְׁלִיטָ"א. זָכוּ וְנִמְצָאִים בְּתוֹכְכֵי רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ תָּמִיד וּבְוַדַּאי וּבְוַדַּאי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל [ הקב"ה]. ה' עַל יַד יְמִינְךָ, ה' יִשְׁמֹר אוֹתָם וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלִיטָ"א מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַמְצַפֶּה לִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, בְּטוֹב הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה, הַנִּגְלֶה וְהַנִּרְאֶה, וּבְקָרוֹב..."[22].
 
הָרַבִּי בִּטֵּא אֶת נְבוּאַת הַהַרְגָּעָה וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ עוֹד בִּדְרָכִים רַבּוֹת נוֹסָפוֹת, אֲשֶׁר קָצְרָה הדַיְרִיעָה מִלְּפָרְטָן כָּאן,
 
רַק נוֹסִיף עוֹד וְנֹאמַר שֶׁמִּיָּד בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה עוֹד שִׁקְּרוּ הָעֲרָבִים וְהִתְפָּאֲרוּ בְּ'נִצְחוֹנוֹתֵיהֶם', אַךְ הָרַבִּי מִיָּד הִרְגִּיעַ וְאָמַר: "הַמַּצָּב אֵינֶנּוּ כְּפִי הַמִּתְפַּרְסֵם בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת" וְהוֹסִיף עוֹד נְבוּאָה: "הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי יִהְיֶה בְּקָרוֹב בְּיָדֵינוּ..."[23].
 
וּמִי הָיָה יָכוֹל אָז לְהַעֲלוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּדִמְיוֹנוֹ הַפָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, נִצָּחוֹן שֶׁכָּזֶה לִפְנֵי פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה...
כִּשְׁנָתַיִם לְאַחַר הֶפְסֵדָהּ הַצּוֹרֵב בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים פּוֹתַחַת מִצְרַיִם בְּמֶרְץ 1969 בְּמִלְחָמָה בַּעֲצִימוּת נְמוּכָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל, מִלְחָמָה שֶׁנּוֹדְעָה לְיָמִים בַּשֵּׁם 'מִלְחֶמֶת הַהַתָּשָׁה'. מִצְרַיִם רָצְתָה לִלְחֹץ עַל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁתִּסּוֹג מֵהַשְּׁטָחִים שֶׁכָּבְשָׁה בְּמַהֲלַךְ מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. הַמִּצְרִים תָּקְפוּ לְכָל אֹרֶךְ תְּעָלַת סוּאֶץ, שֶׁהִוְּתָה אָז אֶת הַגְּבוּל הַחוֹצֵץ, וְכֵן הִסְתַּנְּנוּ לְשֶׁטַח יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְבַצֵּעַ פִּגּוּעִים. יִשְׂרָאֵל מִצִּדָּהּ הֵשִׁיבָה אֵשׁ וּכְמוֹ כֵן הִפְעִילָה אֶת חֵיל הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ כְּדֵי לִתְקֹף בַּחֲזִית וּבְעֹרֶף מִצְרַיִם. לְאַחַר כְּשָׁנָה וָחֵצִי, בְּאוֹגוּסְט 1970, הָאָמֵרִיקָאִים הִתְעָרְבוּ וְלָחֲצוּ עַל יִשְׂרָאֵל לַחְתֹּם עַל הֶסְכֵּם הַפְסָקַת אֵשׁ מוּל מִצְרַיִם.
 

הָרַבִּי נִבֵּא שֶׁמִּצְרַיִם כְּלָל אֵינָהּ מִתְכַּוֶּנֶת לְקַיֵּם הֶסְכֵּם זֶה, וְשֶׁלְּמַעֲשֶׁה רְצוֹנָהּ הָאֲמִתִּי הוּא לְהַשִּׂיג הֲפוּגָה זְמַנִּית בַּקְּרָבוֹת, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִבְנוֹת לְעַצְמָהּ כֹּחַ צְבָאִי לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה, וְכָךְ אָמַר הָרַבִּי:
 
 "הֲרֵי מִצְרַיִם לֹא מְכַבֶּדֶת וְלֹא תְּכַבֵּד שׁוּם הֶסְכֵּם וְהַבְטָחָה שֶׁל 'הַפְסָקַת אֵשׁ', וּפָשׁוּט הוּא הַדָּבָר שֶׁכָּל עִנְיָן 'הַפְסָקַת הָאֵשׁ' הוּא אַךְ וְרַק הַסָּחַת דַּעַת, מִכֵּיוָן שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה נָאצֶר [ שַׁלִּיט מִצְרַיִם] רוֹצָה לִבְנוֹת וּלְהַכְנִיס נֶשֶׁק לִתְעָלַת סוּאֶץ"[24].
 
 וְכַמּוּבָן שֶׁכָּךְ אָכֵן הָיָה, הַהֶסְכֵּם נֶחְתַּם וּמִיָּד הוּפַר עַל יְדֵי הַמִּצְרִים שֶׁמִּיָּד הֵחֵלּוּ לְהָבִיא לִתְעָלַת סוּאֶץ כַּמּוּת רַבָּה שֶׁל סוֹלְלוֹת טִילִים נֶגֶד מְטוֹסִים, וּבְכָךְ לְמַעֲשֶׂה הֵחֵלּוּ בַּהֲכָנוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר. הָרַבִּי זָעַק עַל כָּךְ וְאָמַר שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל לֹא תִּתְקֹף אֶת מַעַרְכֵי הַטִּילִים הַמִּצְרִיִּים כָּעֵת, אֲזַי יִפְּלוּ מִכָּךְ קָרְבָּנוֹת רַבִּים לַשָּׁוְא בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה: "יִפְּלוּ הַרְבֵּה קָרְבָּנוֹת, רַחְמָנָא לִצְלַן, בַּמִּלְחָמָה שֶׁתִּפְרֹץ"[25]. הָרַבִּי חָזַר אָז עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא וְאָמַר: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה?"[26].
 
אַךְ כַּיָּדוּעַ, לַמְרוֹת הַהֲפָרָה הַבּוֹטָה וְהַגְּלוּיָה שֶׁל הֶסְכֵּם הַפְסָקַת הָאֵשׁ יִשְׂרָאֵל הִבְלִיגָה. יִשְׂרָאֵל לֹא הִשְׁמִידָה אֶת מַעַרְכֵי הַטִּילִים הַמִּצְרִיִּים שֶׁנִּבְנוּ עַל קַו הַגְּבוּל בְּנִגּוּד לַהֶסְכֵּם, וְעַל כָּךְ הִיא כַּמּוּבָן שִׁלְּמָה מְחִיר דָּמִים כָּבֵד בְּיוֹתֵר בְּמִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כַּאֲשֶׁר הַמֶּרְחָב הָאֲוִירִי הָיָה בִּידֵי הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל הָיְתָה חַסְרַת אוֹנִים.
 
 
מַצַּב הָרוּחַ הַפֵּסִימִי וְהַקּוֹדֵר שֶׁשָּׂרַר בָּאָרֶץ לִפְנֵי מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הִתְהַפֵּךְ לְאַחַר הַנִּצָּחוֹן הַנִּסִּי וְהַמַּזְהִיר לְאוֹפוֹרְיָה, שַׁאֲנַנּוּת וּבִטָּחוֹן עַצְמִי מֻפְרָז.
 
אַךְ לֹא כָּךְ הָיָה אֵצֶל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ אֲשֶׁר עוֹד מֵחַג הַשָּׁבוּעוֹת ה'תשל"ג, כְּאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לִפְנֵי פְּרֹץ הַקְּרָבוֹת, יָצָא בִּקְרִיאָה חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית לִפְעֹל עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית: לְהַרְבּוֹת בְּחִנּוּךְ תּוֹרָנִי [בְּקַיְטָנוֹת וּבְמַחֲנוֹת קַיִץ], לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה, רִכּוּז יְלָדִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וַאֲמִירַת פְּסוּקִים וְכוּ' וְכוּ'. עַל יְדֵי הַפְּעֻלּוֹת עִם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹפֶן כָּזֶה, אָמַר הָרַבִּי, יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק: "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז... לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם"[27] – כְּלוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁל יְלָדִים (דַּוְקָא) נִתָּן לְהַשְׁבִּית אֶת הָאוֹיֵב.

אַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי פְּרֹץ מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר פִּרְסֵם הָרַבִּי מִכְתָּב כְּלָלִי "אֶל כָּל בְּנֵי וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל"[28] וּבוֹ הִרְחִיב הָרַבִּי בִּדְבָרִים עַל מַעֲלָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַמְּעַטִּים בְּכַמּוּת אַךְ רַבִּים בְּאֵיכוּת.
 
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פּוֹרֶצֶת הַמִּלְחָמָה וְיִשְׂרָאֵל נִתְפֶּסֶת לֹא מוּכָנָה כְּלָל, קַוֵּי הַהֲגַנָּה נִפְרְצוּ כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ וְכֹחוֹת מִצְרִיִּים וְסוּרִיִּים שׁוֹעֲטִים כִּמְעַט לְלֹא הַפְרָעָה אֶל מֶרְחֲבֵי סִינַי וְרָמַת הַגּוֹלָן, כֹּחוֹת הַמִּלּוּאִים מְגֻיָּסִים בְּאִחוּר רַב וּבְבִלְבּוּל וְכוּ' וְכוּ'. הַמַּצָּב נִרְאָה אָז קָשֶׁה מְאֹד וְאַף אָבוּד, הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית וְהַבִּטְחוֹנִית עַל סַף יֵאוּשׁ וְנִשְׁמָעִים דִּבּוּרִים עַל הֶפְסֵד טוֹטָלִי בַּמַּעֲרָכָה.
 
אַךְ שׁוּב זֶהוּ הַנָּבִיא הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ שֶׁמְּנַבֵּא מֵרֹאשׁ: לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים נִגַּשׁ הָעִתּוֹנַאי גֵּרְשׁוֹן יַעֲקֹבְּסוֹן אֶל הָרַבִּי וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ אוֹדוֹת הַמַּצָּב בָּאָרֶץ, הָרַבִּי מֵשִׁיב כִּי: "הַפַּעַם תִּהְיֶה לָעֲרָבִים מַפָּלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת"[29].
 
וְאָכֵן כָּךְ הָיָה: לְאַחַר זְמַן וּמַאֲמַצִּים רַבִּים הִצְלִיחַ צַהַ"ל לַעֲבֹר מִמִּלְחֶמֶת הֲגַנָּה עַל שִׁטְחֵי יִשְׂרָאֵל לְמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה עַל שִׁטְחֵי מִצְרַיִם וְסוּרְיָה מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים [תּוֹךְ כְּדֵי אֲבֵדוֹת מְיֻתָּרוֹת רַבּוֹת וְכוֹאֲבוֹת מְאֹד נֶהֶרְגוּ כְּאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת חַיָּלִים וְעוֹד אֲלָפִים רַבִּים נִפְצְעוּ, נִשְׁאֲרוּ נָכִים, מְחֻסְּרֵי אֵיבָרִים וְכוּ'], צַהַ"ל הִגִּיעַ לְעֹמֶק מִצְרַיִם וְסוּרְיָה, קָהִיר וְדַמֶּשֶׁק כִּמְעַט נִכְבְּשׁוּ [הָרַבִּי לָחַץ לְכָבְשָׁן, וַאֲפִלּוּ לִזְמַן קָצָר – כַּמְפֹרָט בְּסוֹף חוֹבֶרֶת זוֹ].


 מִיָּד לְאַחַר מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הֵחֵלָּה הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּרִים חֲשָׁאִיִּים אוֹדוֹת הַחְזָרַת הַשְּׁטָחִים שֶׁשֻּׁחְרְרוּ בַּמִּלְחָמָה לִידֵי הָעֲרָבִים וְזֹאת בִּתְמוּרָה לְחוֹזֵה שָׁלוֹם הַכָּתוּב עַל נְיָר. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן דִּבּוּרִים אֵלֶּה הָפְכוּ גְּלוּיִים וִידוּעִים לַכֹּל, וְהַדָּבָר הָפַךְ לְמַעֲשֶׂה לַמְּדִינִיּוּת הָרִשְׁמִית שֶׁל רֹב הַמֶּמְשָׁלוֹת שֶׁקָּמוּ בָּאָרֶץ.
 

עוֹד מִן הַהַתְחָלָה וּלְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הִתְנַגֵּד לְכָךְ הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ[30] בַּחֲרִיפוּת וּבְתַקִּיפוּת רַבָּה, וְאָמַר שֶׁכָּל הֶסְכֵּם שֶׁכָּזֶה מְנֻגָּד הֵן לַתּוֹרָה וְהֵן אֲפִלּוּ לַהִגָּיוֹן הַבָּרִיא הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר.

הָרַבִּי אָמַר שֶׁאֵלֶּה הֵם לֹא הֶסְכֵּמֵי שָׁלוֹם אֶלָּא הֶסְכֵּמֵי כְּנִיעָה, נְסִיגָה וְהַשְׁפָּלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת בִּתְמוּרָה לַוִּתּוּר עַל הַשְּׁטָחִים הַחִיּוּנִיִּים לְבִטְחוֹנָהּ מְאוּמָה שֶׁהֲרֵי הָעֲרָבִים לֹא יְקַיְּמוּ אֶת הַהֶסְכֵּמִים עֲלֵיהֶם הֵם חוֹתְמִים.
 
בִּשְׁנַת תשל"ט [1979] הָרַבִּי מְנַבֵּא כִּי תָּכְנִית הָאוֹטוֹנוֹמְיָה [מִמְשָׁל עַצְמִי, לְלֹא צָבָא וְנֶשֶׁק, לַפָּלֶשְׂתִּינִים] שֶׁעָלֶיהָ דֻּבַּר אָז תּוֹבִיל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר "לְמִמְשָׁל מַמָּשִׁי לָעֲרָבִים בִּיהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, תּוֹךְ צִיּוּדָם בְּנֶשֶׁק" וּמִי יָכוֹל הָיָה אָז, בַּיָּמִים הָהֵם, לְדַמְיֵן, אֲפִלּוּ בְּסִיּוּטָיו הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר כִּי אָכֵן דָּבָר זֶה, הַמְנֻגָּד לְכָל הִגָּיוֹן בָּרִיא, אָכֵן יִקְרֶה וְעוֹד בְּיָזְמָתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים".
 
וְ"הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ"[31] יַחְשֹׁב, יִתְבּוֹנֵן וְיִשְׁפֹּט מָה הִרְוִיחָה יִשְׂרָאֵל עַד עַתָּה מִכָּל הֶסְכֵּמֵי הַ'שָּׁלוֹם' וּמַה הִיא הִפְסִידָה...
 
הַנְּבוּאָה עַל הַהִתְנַקְּשׁוּת בְּאַנוּאָר סָאדָאת:

 בְּיוֹם ח"י בֶּאֱלוּל ה'תשמ"א [17.9.1981] כְּ 20 יוֹם לִפְנֵי הַהִתְנַקְּשׁוּת בְּחַיָּיו שֶׁל נְשִׂיא מִצְרַיִם סָאדָאת מְדַבֵּר הָרַבִּי עַל הַמַּצָּב הַפְּנִימִי בְּמִצְרַיִם וּמְנַבֵּא: "....בְּקָרוֹב יִתְחַלֵּף מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בַּמְּדִינָה [ בְּמִצְרַיִם], וְהַשֵּׁנִי שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מִתְכּוֹנֵן לְכָךְ..."[32]. וְאָכֵן, בְּתַאֲרִיךְ 6.10.1981 בְּמַהֲלַךְ "מִפְגָּן צְבָאִי לְזֵכֶר נִצְחוֹן וְהֶשֵּׂגֵי מִלְחֶמֶת 73' [ מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר]" פּוֹרֶצֶת קְבוּצַת חַיָּלִים מִצְרִים מִשּׁוּרוֹת הַמִּסְדָּר אֶל עֵבֶר הַבָּמָה עָלֶיהָ יָשַׁב סָאדָאת וְיוֹרָה עָלָיו. סָאדָאת נֶהֱרַג. חוּסְנִי מוּבָּארָק, מַחְלִיפוֹ שֶׁל סָאדָאת וְשַׁלִּיט מִצְרַיִם  לשעבר, שֶׁיּוֹשֵׁב עַל אוֹתָהּ בָּמָה עִם סָאדָאת לֹא נִפְגַּע כְּלָל וְ'נִצַּל בְּנֵס' וּכְשָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן [14.10.1981] כְּבָר הוֹפֵךְ לִהְיוֹת שַׁלִּיט מִצְרַיִם בְּפֹעַל. וּכְדִבְרֵי הָרַבִּי: 'וְהַשֵּׁנִי שֶׁיָּבוֹא כְּבָר מִתְכּוֹנֵן לְכָךְ' [בַּתְּמוּנָה – רֶגַע הַהִתְנַקְּשׁוּת].
 
בְּסוֹף שְׁנַת ה'תש"נ מוֹדִיעַ הָרַבִּי כִּי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה – שְׁנַת ה'תנש"א [1991] הֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל: הָיָה תִּהְיֶה שְׁנַת נִפְלָאוֹת אַרְאֶנּוּ[33] וְשֶׁכָּךְ יֵשׁ לְהַדְפִּיס עַל כָּל לוּחוֹת הַשָּׁנָה.
 
בִּתְקוּפָה זוֹ, וּלְיֶתֶר דִּיּוּק בְּתַאֲרִיךְ י"א אָב ה'תש"נ [2.8.1990], כּוֹבֵשׁ שַׁלִּיט עִירַק דְּאָז, סָאדָאם חוּסֵיין, אֶת כּוּוֵית בְּהֶנֵּד עַפְעַף וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִלְחָץ מִשְּׁלִיטָתוֹ שֶׁל סָאדָאם הַמְרֻשָּׂע בִּשְׂדוֹת הַנֵּפְטְ הַבִּלְתִּי נִדְלִים שֶׁל כּוּוֵית, שֶׁהַשְּׁלִיטָה עֲלֵיהֶם מַשְׁפִּיעָה עַל כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּבִמְיֻחָד נִלְחֶצֶת יִשְׂרָאֵל מֵאִיּוּמָיו הַבִּלְתִּי פּוֹסְקִים שֶׁל סָאדָאם לְהַפְצִיץ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּנֶשֶׁק כִּימִי [כְּפִי שֶׁעָשָׂה לְלֹא רַחֵם לַכּוּרְדִים בִּצְפוֹן עִירַק], ועד כדי כך שכֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן מְחַלְּקִים לְכָל אֶזְרָח מַסֵּכָה מְיֻחֶדֶת נֶגֶד לוֹחָמָה כִּימִית.

יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ נִהְיֵית כְּמֶרְקָחָה, דִּיּוּנֵי הַתִּקְשֹׁרֶת לְכָל סוּגֶיהָ עוֹסְקִים בְּנוֹשֵׂא זֶה, תָּמִיד הַטּוֹן הַשּׁוֹלֵט הוּא שֶׁל פַּחַד וּבֶהָלָה. אַךְ שׁוּב זֶהוּ הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ אֲשֶׁר עוֹמֵד יְחִידִי מוּל קוֹלוֹת הַפַּחַד וְהַבֶּהָלָה וּמוֹרֶה לְפַרְסֵם קֶטַע נְבוּאִי מֻפְלָא מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר 'יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי'[34]:
 
"אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּשָּׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בָּהּ[35] מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה מֶלֶךְ פָּרַס [שִׁטְחָהּ שֶׁל עִירַק שַׁיָּךְ לְשֶׁטַח מַמְלֶכֶת פָּרַס שֶׁל יְמֵי קֶדֶם הֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הָרַבִּי[36]] מִתְגָּרֶה בְּמֶלֶךְ עַרְבִי, וְהוֹלֵךְ מֶלֶךְ עַרְבִי לַאֲרָם ['אֲרָם' מִלָּשׁוֹן 'רָם' כְּלוֹמַר לַמְּדִינוֹת הַחֲזָקוֹת בָּעוֹלָם, לַמַּעֲצָמוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת הֶסְבֵּרוֹ שֶׁל הָרַבִּי[37]] לִטֹּל עֵצָה מֵהֶם... וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְיֶאֱחֹז אוֹתָם צִירִים כְּצִירֵי יוֹלֶדֶת. וְיִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְאוֹמְרִים לְהֵיכָן נָבוֹא וְנֵלֵךְ? לְהֵיכָן נָבוֹא וְנֵלֵךְ? וְאוֹמֵר לָהֶם [ הקב"ה]: 'בָּנַי אַל תִּתְיָרְאוּ כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִתְיָרְאִים? אַל תִּתְיָרְאוּ הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלָּתְכֶם!",
 
וְדְּבָרִים אֵלֶּה אֲשֶׁר צִטֵּט הָרַבִּי מִתּוֹךְ הַ'יַּלְקוּט שִׁמְעוֹנִי' הָפְכוּ לִהְיוֹת הַבָּסִיס וְהַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּכָל דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁאָמַר, וְחָזַר וְאָמַר וְהִדְגִּישׁ, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת, בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, הֵן לַצִּבּוּר וְהֵן לַפְּרָט: אֵין כָּל בָּסִיס לְפַחֵד, הַכֹּל לְטוֹבָה!
וּכְפִי שֶׁנִּבֵּא הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ כָּךְ אָכֵן הָיָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ אָמְנָם נוֹרוּ 39 טִילֵי סְקָאד עַל יִשְׂרָאֵל, אַךְ בְּנִגּוּד לְכָל הַהַפְחָדוֹת שׁוּם טִיל לֹא הָיָה בַּעַל רֹאשׁ נֶפֶץ כִּימִי, וְלַמְרוֹת שֶׁרֹאשׁ הַנֶּפֶץ שֶׁל כָּל טִיל הֵכִיל מְאוֹת ק"ג שֶׁל חֹמֶר נֶפֶץ הֲרֵי שֶׁאַךְ וְרַק אָדָם אֶחָד נֶהֱרַג מִפְּגִיעַת טִיל, וְאִלּוּ בִּשְׁאָר הַמִּקְרִים אֲנָשִׁים כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִפְגְעוּ וְזֹאת כַּאֲשֶׁר בָּתִּים שְׁלֵמִים מִתְמוֹטְטִים עַל יוֹשְׁבֵיהֶם [וְאֵלּוּ הַמְּעַט שֶׁכֵּן נִפְגָּעִים מַחְלִימִים בִּמְהֵרָה מֵחַבָּלוֹתֵיהֶם].
 
 
כָּל זֹאת וְעוֹד, הָרַבִּי אַף נִבֵּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק בּוֹ תִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה חַג הַפּוּרִים, אֲשֶׁר חָל בְּי"ד אֲדָר:
 
עוֹד לִפְנֵי פְּרֹץ הַקְּרָבוֹת ב 17/01/1991 [ב' בִּשְׁבָט ה'תנש"א – כְּחֹדֶשׁ וָחֵצִי לִפְנֵי חַג הַפּוּרִים], הִגִּיעַ הָרַב הֶחָסִיד יַעֲקֹב גּוֹלְדְשְׁטֵיין, הַמְשַׁמֵּשׁ כְּרַב צְבָאִי בִּצְבָא ארה"ב, אֶל הָרַבִּי וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַאִם עָלָיו לָקַחַת עִמּוֹ 'מְגִלַּת אֶסְתֵּר' לְסָעוּדְיָה, לְשָׁם נֶאֱמַר לוֹ שֶׁהוּא נִשְׁלָח עִם צְבָא ארה"ב – כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְרֹא בָּהּ בְּפוּרִים,
 
אַךְ הָרַבִּי רָמַז לוֹ שֶׁלְּבַסּוֹף הוּא לֹא יֻצַּב בְּסָעוּדְיָה, וְהוֹסִיף עוֹד וְאָמַר לוֹ בִּמְפֹרָשׁ: 'בֵּין כָּךְ בְּפוּרִים כְּבָר תִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה',      וּכְמוֹ כֵן יוֹם אֶחָד לִפְנֵי סִיּוּם הַמִּלְחָמָה הֶרְאוּ הַחֲסִידִים לָרַבִּי מוֹדָעָה לְפִרְסוּם בְּעִתּוֹן 'נְיוּ יוֹרְק טַיְמְס' וּבָהּ מְפֻרְסָם שֶׁהַמִּלְחָמָה תִּגָּמֵר מָחָר [בְּפוּרִים] וּבִקְּשׁוּ אֶת אִשּׁוּרוֹ וְהָרַבִּי אָכֵן אִשֵּׁר אֶת פִּרְסוּם הַמּוֹדָעָה, וְהִיא פֻּרְסְמָה!
 

וְאָכֵן כָּךְ הָיָה – כְּפִי שֶׁנִּבֵּא הָרַבִּי לְבַסּוֹף שִׁנּוּ אֶת מְקוֹם הַצָּבָתוֹ שֶׁל הָרַב יַעֲקֹב גּוֹלְדְשְׁטֵיין וְהוּא הֻצַּב בְּיִשְׂרָאֵל, יַחַד עִם סוֹלְלוֹת טִילֵי הַפַּטְרִיּוֹט[38] שֶׁל צְבָא ארה"ב – וְאָכֵן הַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה בְּחַג הַפּוּרִים מַמָּשׁ.[39]
 
כָּל זֹאת וְעוֹד: בְּט"ז אֲדָר ה'תנש"א, יוֹמַיִם לְאַחַר סִיּוּם הַמִּלְחָמָה, אִחֵל הָרַבִּי הַצְלָחָה לַכֹּחוֹת הָאָמֵרִיקָאִיִּים הַלּוֹחֲמִים בְּעִירַק: "יְהִי רָצוֹן שֶׁהקב"ה יַעֲזֹר וְיַצְלִיחַ אוֹתָם בְּמִלְחַמְתָּם בְּבָצְרָה"[40],


וְלִכְאוֹרָה דְּבָרִים אֵלֶּה מְעַט תְּמוּהִים שֶׁהֲרֵי הַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה וּמַדּוּעַ הָרַבִּי מְבָרֵךְ אֶת הָאָמֵרִיקָאִים לְנִצָּחוֹן...? וּמַדּוּעַ דַּוְקָא בְּתַאֲרִיךְ זֶה ט"ז אֲדָר...?
 
     אֶלָּא שֶׁמִּלָּה שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ לְעוֹלָם לֹא חוֹזֶרֶת רֵיקָם וּבְדִיּוּק בְּתַאֲרִיךְ זֶה, 12 שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר, בְּט"ז אֲדָר שֵׁנִי ה'תשס"ג [2003] נִפְתַּחַת מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ הַשְּׁנִיָּה אֲשֶׁר בְּסִיּוּמָהּ מֻפָּל בְּאֹפֶן סוֹפִי מִשְׁטַר הֶעָרִיצוּת שֶׁל סָאדָאם חוּסֵיין.


                                                                    

     עַד כָּאן רָאִינוּ לִקּוּט קָצָר וּמְתֻמְצָת מִנְּבוּאוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ נְבוּאוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַגָּדוֹל.
 
וְנוֹסָף עַל כָּךְ – הֲרֵי מְפֻרְסָם הַדָּבָר שֶׁהֲמוֹנֵי הֲמוֹנֵי יְהוּדִים, מִכָּל הָעֵדוֹת וְהַזְּרָמִים וּמִכָּל רַחֲבֵי הָעוֹלָם, פּונים אֶל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ כְּדֵי לְהִתְיַעֵץ אוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל בְּרָכָה בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיְנֵיהֶם הַפְּרָטִיִּים, הֵן הָרוּחָנִיִּים וְהֵן הַגַּשְׁמִיִּים, וְהָרַבִּי משִׁיב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ,
 
וַהֲרֵי יָדוּעַ הַדָּבָר שֶׁמַּעֲנֶה עַל עִנְיָנִים גַּשְׁמִיִּים שַׁיָּךְ וְיָכוֹל לְהִנָּתֵן אַךְ וְרַק עַל יְדֵי 'נְבִיאִים מַמָּשׁ'[41],
וְאִם כֵּן, הֲרֵי זוֹ רְאָיָה נוֹסֶפֶת לֶהֱיוֹתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ 'נָבִיא מַמָּשׁ'!
 
בַּשִּׂיחָה הַמְפֻרְסֶמֶת הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת 'שׁוֹפְטִים' ה'תנש"א, אָמַר וּפִרְסֵם הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, לָרִאשׁוֹנָה בְּאֹפֶן מְמֻקָּד וְגָלוּי, שֶׁכָּל נְשִׂיאֵי תּוֹרַת הַחֲסִידוּת הָחֵל מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב[42] [מְיַסֵּד תּוֹרַת הַחֲסִידוּת הַכְּלָלִית], דֶּרֶךְ אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן [מְיַסֵּד תּוֹרַת חֲסִידוּת חַבָּ"ד] וְכָל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד שֶׁאַחֲרָיו[43], וְעַד לָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ בְּעַצְמוֹ – הֵם הַנְּבִיאִים שֶׁל דּוֹרוֹתֵינוּ, 'נְבִיאִים מַמָּשׁ'!,
 
וְהָרַבִּי מוֹסִיף וּמְבָאֵר שֶׁבַּקֶּשֶׁר בֵּין הַנָּבִיא לְבֵין הָעָם הֲרֵי שֶׁהַנָּבִיא הוּא גַּם 'שׁוֹפֵט' וְגַם 'יוֹעֵץ'[44]:
 
'שׁוֹפֵט' – הַשּׁוֹפֵט הוּא נַעֲלֶה לְעֵין עֲרֹךְ מֵהָאָדָם הַנִּשְׁפָּט. הַשּׁוֹפֵט אוֹמֵר אֶת דְּבָרָיו בְּדֶרֶךְ שֶׁל צִוּוּי וּגְזֵרָה, וְעַל הָאָדָם לְקַבֵּל אֶת גְּזַר דִּין הַשּׁוֹפֵט מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל [וַאֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר אֵינוֹ לְרוּחוֹ] – וְכָךְ גַּם כָּל נְשִׂיאֵי תּוֹרַת הַחֲסִידוּת [מִלְּשׁוֹן הִתְנַשְּׁאוּת] הֵם נַעֲלִים לְעֵין עֲרֹךְ מֵאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם הֵם נְשִׂיאִים, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב: "וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה"[45].
 
'יוֹעֵץ' – בְּשׁוֹנֶה מֵהַשּׁוֹפֵט הֲרֵי שֶׁהַיּוֹעֵץ, כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, תַּפְקִידוֹ לָתֵת עֵצָה טוֹבָה לְאָדָם. הַיּוֹעֵץ הוּא בְּעֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ וְלָכֵן הוּא מְדַבֵּר אֵלָיו כְּיָדִיד טוֹב, שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, וְנוֹתֵן לוֹ עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג – כְּלוֹמַר, הַיּוֹעֵץ מוֹרִיד וּמַחְדִּיר אֶת גְּזֵרַת הַשּׁוֹפֵט לִפְנִימִיּוּת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעַד שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁדִּבְרֵי הַשּׁוֹפֵט הֵם לְמַעֲשֶׂה עִנְיָן טוֹב עֲבוּרוֹ, כָּךְ שֶׁאֵין זוֹ עוֹד גְּזֵרָה וְצִוּוּי אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה.
 
לאור כל האמור לעיל, לאחר שנוכחנו לדעת עד כמה כל מילה ומילה שאומר נביא האמת, הרבי מליובאוויטש, היא נכונה ומדוייקת הרי שהדעת נותנת לאמץ אל קרבנו באהבה ובחום את כל דבריו של הרבי – וכפי שראינו את דבריו של משה רבינו לבני ישראל: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְ ה וָ ה אֱלֹקֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"[46],
 
וּכְפִי שֶׁאוֹמֵר זֹאת, בַּשִּׂיחָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, גם הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ:
 
"צָּרִיךְ לְפַרְסֵם לְכָל אַנְשֵׁי הַדּוֹר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר וּמִנָּה אדם מיוחד [ כָּאן הָרַבִּי מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ], אדם שֶׁהוּא מִצַּד עַצְמוֹ נַעֲלֶה לְעֵין עֲרֹךְ[47] מִכָּל אַנְשֵׁי הַדּוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה 'שׁוֹפֵט' וְ'יוֹעֵץ' וּנְבִיא הַדּוֹר,
 
כלומר, הקדוש ברוך הוא בחר ומינה אדם זה כדי שֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאוֹת וְיִתֵּן עֵצוֹת טוֹבוֹת בְּנוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁל דּוֹר זֶה, בְּכָל הַקָּשׁוּר לְעִנְיְנֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְכֵן בְּכָל הַקָּשׁוּר לַחַיִּים הַיּוֹם יוֹמִיִּים וְלַהַנְהָגָה הַכְּלָלִית שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם,
 
וְהַנְּבוּאָה הָעִקָּרִית שֶׁל נָבִיא זֶה הִיא שֶׁהִנֵּה מִיָּד בָּאָה הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה 'הִנֵּה[48] זֶה [מָשִׁיחַ] בָּא'".
 
צַדִּיק וּנְשִׂיא הַדּוֹר
 
בְּאוֹתָהּ שִׂיחָה מְיֻחֶדֶת (הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל) הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק הַדּוֹר וּנְשִׂיא הַדּוֹר – עַל כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ.
 
כְּפִי שֶׁרָאִינוּ לְעֵיל[49], צַדִּיק הַדּוֹר הוּא הַיְסוֹד עָלָיו עוֹמֵד וּמִתְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר זֹאת הַכָּתוּב: 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם'[50] וְכָךְ, בְּאֹפֶן זֶה בְּדִיּוּק, מֵעִיד עַל עַצְמוֹ הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, נְבִיא הָאֱמֶת, בְּאוֹתָהּ שִׂיחָה מְיֻחֶדֶת שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת 'שׁוֹפְטִים' שְׁנַת ה'תנש"א (1991):
 
"...עַל יְדֵי אָדָם זֶה [ כָּאן הָרַבִּי מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ], אֲשֶׁר בּוֹ בָּחַר וְאוֹתוֹ מִנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת נְבִיא הַדּוֹר, מְגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ אלינו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
 
וְאָדָם זֶה הוּא נְשִׂיא הַדּוֹר, שֶׁ'הוּא הַכֹּל'[51], וְהוּא 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם'[52],
 
כְּלוֹמַר, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נְשִׂיא הַדּוֹר הוּא עַל דֶּרֶךְ 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה' [הָאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת, וּמִמֶּנָּה הִתְפַּשֵּׁט, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ[53]] – אֶבֶן שֶׁנִּמְצֵאת בְּמָקוֹם מְסֻיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי[54] וְקַיֶּמֶת בּוֹ תָּמִיד בְּלִי שִׁנּוּיִים, וַאֲפִלּוּ לֹא שִׁנּוּי שֶׁל גְּנִיזָה [קְבוּרָה],
 
וּבְאֶבֶן זוֹ, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם, יֶשְׁנָם שְׁנֵי עִנְיָנִים:
 
  1. אֶבֶן זוֹ הִיא נְקֻדָּה אַחַת.
 
  1. אֶבֶן זוֹ כּוֹלֶלֶת הַכֹּל – שֶׁהֲרֵי מִמֶּנָּה הֻשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם..."[55].
 
עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, וְנִרְאֶה כָּעֵת אֶת בֵּאוּר הַדְּבָרִים לְעֻמְקָם:
 
וּבְכֵן, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֵעִיד עַל עַצְמוֹ כָּאן שֶׁהוּא 'נְשִׂיא הַדּוֹר' שֶׁ'הוּא הַכֹּל', וְשֶׁהוּא 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', וּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל וּלְהָבִין דְּבָרִים אֵלֶּה בְּשִׂכְלֵנוּ הֲרֵי שֶׁהָרַבִּי מַמְשִׁיל זֹאת עֲבוּרֵנוּ בְּמָשָׁל וְאוֹמֵר שֶׁהַדָּבָר הוּא עַל דֶּרֶךְ 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה' וְכָעֵת לְהַלָּן נָבִין מַהִי אוֹתָהּ 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה', וְכֵיצַד הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת כְּמָשָׁל עֲבוּר 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם':
 
וּבְכֵן, הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת[56] עַל אֹפֶן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיְתָה רַק אֶבֶן אַחַת, [נְקֻדָּה אַחַת], אֶבֶן הַנִּקְרֵאת 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה', וְשֶׁמֵּאֶבֶן זוֹ הִתְפַּשֵּׁט וְהֻשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ [וְזֶהוּ הַמָּקוֹר לִשְׁמָהּ – שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ].
 
הַגְּמָרָא מוֹסִיפָה עוֹד וּמְסַפֶּרֶת שֶׁאֶבֶן זוֹ קַיֶּמֶת תָּמִיד וּבְגָלוּי, גַּם כַּיּוֹם, בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, וּלְלֹא שִׁנּוּיִים וְזֹאת בְּנִגּוּד לִכְלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ [כְּדֻגְמַת אֲרוֹן הַבְּרִית שֶׁבּוֹ לוּחוֹת הַבְּרִית, מְנוֹרַת הַזָּהָב בַּת שִׁבְעַת הַקָּנִים וְכוּ'], שֶׁאָמְנָם גַּם הֵם קַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, אֶלָּא שֶׁהֵם נִגְנְזוּ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה עִם חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עַד לַזְּמַן שֶׁבּוֹ יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.
 
מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁמֵּעֶצֶם מַהוּתָהּ שֶׁל אֶבֶן זוֹ, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי עִנְיָנִים: מִצַּד אֶחָד אֶבֶן זוֹ הִיא נְקֻדָּה אַחַת. אַךְ מִצַּד שֵׁנִי, מִכֵּיוָן שֶׁכָּל פְּרָטֵי הָעוֹלָם הִתְפַּשְּׁטוּ מֵאֶבֶן זוֹ הֲרֵי מוּבָן שֶׁכָּל פְּרָטֵי הָעוֹלָם כְּלוּלִים בָּהּ וְעַל כֵּן אֶבֶן זוֹ כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הָעוֹלָם.
 
כְּפִי שֶׁרָאִינוּ, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, נְבִיא הָאֱמֶת, מֵעִיד בִּדְבָרָיו עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה', וְעַל כֵּן מוּבָן:
 
  • שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֵּאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה הֻשְׁתַּת וְהִתְפַּשֵּׁט כָּל הָעוֹלָם כָּךְ כַּיּוֹם כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר נוֹשְׂאוֹת בְּתוֹכָן אֶת הַחַיִּים וְאוֹר הָאֵינְסוֹף מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְהַוּוֹת וּלְקַיֵּם אֶת הַבְּרִיאָה[57], עוֹבְרוֹת תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הָרַבִּי,
 
  • שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה נִמְצֵאת תָּמִיד בְּגָלוּי וּלְלֹא שִׁנּוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, וַאֲפִלּוּ לְלֹא שִׁנּוּי שֶׁל גְּנִיזָה כָּךְ הָרַבִּי נִמְצָא תָּמִיד, נְשָׁמָה מְלֻבֶּשֶׁת בְּגוּף גַּשְׁמִי, בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי לְלֹא שׁוּם שִׁנּוּי, וַאֲפִלּוּ לְלֹא שִׁנּוּי שֶׁל גְּנִיזָה [קְבוּרָה][58],
 
  • שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבְּאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה יֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים, שֶׁהִיא אָמְנָם רַק נְקֻדָּה אַחַת אַךְ לְמַעֲשֶׂה הִיא כּוֹלֶלֶת הַכֹּל כָּךְ גַּם אֵצֶל הָרַבִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה:
 
הָרַבִּי הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָרַבִּי הוּא נְשָׁמָה כְּלָלִית אַחַת אַךְ זוֹהִי נְשָׁמָה הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל, נְשָׁמָה הַכּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל נִשְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְהַוּוֹת וּמְקַיְּמוֹת וּמַנְהִיגוֹת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ ע"י הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל[59].
 
מִכֵּיוָן שֶׁהָרַבִּי הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְכָל הַיְּהוּדִים לְהִקָּשֵׁר אֵלָיו, אֶל מְקוֹר הַהַשְׁפָּעָה, הֵן בַּגַּשְׁמִיּוּת וְהֵן בָּרוּחָנִיּוּת: "כָּל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד, הָחֵל מֵאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן וְעַד לִנְשִׂיא דּוֹרֵנוּ, הִשְׁפִּיעוּ לַמְקֻשָּׁרִים אֲלֵיהֶם הֵן בַּגַּשְׁמִיּוּת וְהֵן בָּרוּחָנִיּוּת, וְהִתְקַשְּׁרוּת זוֹ שֶׁל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד עִם הַשַּׁיָּכִים אֲלֵיהֶם הִיא בְּכָל תַּרְיַ"ג אֶבְרֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שֶׁל הַמְקֻשָּׁרִים וְעַל כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ לָדַעַת אֲשֶׁר הוּא הוּא הַנָּשִׂיא וְהָרֹאשׁ, וּמִמֶּנּוּ וְעַל יָדוֹ הֵם כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת בַּגַּשְׁמִיּוּת וּבָרוּחָנִיּוּת, וְעַל יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו נַעֲשִׂים קְשׁוּרִים וּמְיֻחָדִים בַּשֹּׁרֶשׁ, וּבַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַשֹּׁרֶשׁ, עַד מַעְלָה מַעְלָה וְכוּ'"[60],
 
הָרַבִּי הוּא נְשָׁמָה כְּלָלִית וְאוֹהֵב הוּא כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, הָרַבִּי רוֹצֶה בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי לְלֹא הִתְיַחֲסוּת כְּלָל לְמוֹצָאוֹ הָעֲדָתִי אוֹ לְרָמַת דָּתִיּוּתוֹ הַחִיצוֹנִית: "...כַּיָּדוּעַ שִׁיטַת לְיוּבַּאוִויטְשׁ וְחַבָּ"ד מֵאָז, אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב דָּתִיִּים הֵם בִּפְנִימִיּוּת נַפְשָׁם. וְהַחִלּוּק הוּא רַק בַּמְּחִצָּה בֵּין הַפְּנִימִיּוּת לַחִיצוֹנִיּוּת, אִם הִיא מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ מְחִצָּה שֶׁל מֶשִׁי, וְכַמָּה חַלּוֹנוֹת בָּהּ אוֹ שֶׁבִּכְלָל הוּסְרָה הַמְּחִצָּה..."[61]. [בַּתְּמוּנוֹת: הָרַבִּי אוֹחֵז בִּשְׁנַיִם מִכְּלֵי הַנֶּשֶׁק הָרוּחָנִיִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים אַרְבַּעַת הַמִּינִים וּמְגִלַּת פּוּרִים]

 

הָרַבִּי הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
 
הָאֱמוּנָה שֶׁל חֲסִידֵי חַבָּ"ד בְּכָךְ שֶׁהָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, מְבֻסֶּסֶת עַל דְּבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ.
    
בְּאֶחָד מִסְּפָרָיו הָרִאשׁוֹנִים כּוֹתֵב הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ: "תְּנוּעָה שֶׁל צַדִּיק, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רְאִיָּה אוֹ שְׁמִיעַת קוֹל צָרִיךְ לִפְעֹל שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַדָּבָר לָעַד"[62],
 
לְהַלָּן נִרְאֶה כֵּיצַד הֵעִיד עַל עַצְמוֹ הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּלְאוֹר הָאָמוּר לְעֵיל, הֲרֵי שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לָקַחַת דְּבָרִים אֵלֶּה לִתְשׂוּמַת לִבֵּנוּ.
 
הָחֵל מִשְּׁנַת ה'תנש"א אִשֵּׁר הָרַבִּי לָשִׁיר בְּפָנָיו אֶת שִׁירַת "יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעוֹלָם וָעֶד!", כַּאֲשֶׁר הַכַּוָּנָה הִיא כַּמּוּבָן אֵלָיו, וְאַף עוֹדֵד בְּעַצְמוֹ שִׁירָה זוֹ זְמַן רַב כְּפִי שֶׁמְּצֻלָּם וּמֻנְצָח רַבּוֹת בְּסִרְטֵי הַוִּידֵאוֹ.
 
 
 
 
כְּמוֹ כֵן, פְּעָמִים רַבּוֹת קִבֵּל לְיָדָיו הָרַבִּי בְּהַסְכָּמָה וּבִבְרָכָה תְּשׁוּרוֹת וּמַתָּנוֹת הַמְּעִידוֹת עָלָיו שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. בִּתְמוּנָה זוֹ אָנוּ רוֹאִים אִשָּׁה הַמַּעֲנִיקָה לְרַבִּי תֹּף יָד שֶׁעָלָיו הַכִּתּוּב 'יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעוֹלָם וָעֶד', וְכִתְמוּרָה וּכְהַסְכָּמָה לְכָךְ הָרַבִּי מַעֲנִיק לָהּ שְׁטָר שֶׁל דּוֹלָר לִבְרָכָה.
וְהָעִקָּר, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ בִּטֵּא בְּעַצְמוֹ וּבְמִלִּים מְפֹרָשׁוֹת אֶת זֶהוּתוֹ כְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנִרְאֶה לְהַלָּן מִסְפַּר דֻּגְמָאוֹת:
 
  • כַּיָּדוּעַ, שְׁמוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הוּא מְנַחֵם מֶענְדְל שְׁנֵיאוֹרְסהאן וְעַל כָּךְ אוֹמֵר[63] הָרַבִּי: "...מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְהַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה צְרִיכִים לָבוֹא מִיָּד וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַמִּלָּה 'מִיָּד' הִיא רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד, וְעַל סֵדֶר הַקִּרְבָה אֵלֵינוּ מָשִׁיחַ [שֶׁ'מְּנַחֵם שְׁמוֹ'[64]], יוֹסֵף יִצְחָק[65], דּוּבֶּער[66]".
 
  • וְעוֹד אוֹמֵר הָרַבִּי בְּקֶשֶׁר לִשְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: "...'מְנַחֵם' הוּא שְׁמוֹ שֶׁל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא 'מְנַחֵם שְׁמוֹ'[67]... מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ 'מְנַחֵם שְׁמוֹ'... 'מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר'[68] הִנֵּה מְנַחֵם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ!..." [69]
 
  • כַּיָּדוּעַ, הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הוּא נְשִׂיא הַדּוֹר וּנְשִׂיא תּוֹרַת הַחֲסִידוּת וְעַל כָּךְ אוֹמֵר הָרַבִּי: "מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הוּא נְשִׂיא הַדּוֹר, שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ שֶׁבַּדּוֹר, וְעוֹד וְגַם זֶה עִקָּר שֶׁהוּא נְשִׂיא תּוֹרַת הַחֲסִידוּת"[70].
 
  • בְּשִׂיחָה מְיֻחֶדֶת בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה בִּשְׁנַת ה'תשנ"ב[71] אוֹמֵר הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ שהרבי הקודם של חב"ד, הָרַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק, הוּא לְמַעֲשֶׂה נְשִׂיא דּוֹרֵנוּ וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ – וְשהוא, הרבי מליובאוויטש הנוכחי, מאוחד עמו בשלימות!
 
כלומר, בדברים אלה הרבי מליובאוויטש מעיד על עצמו שהוא נשיא הדור ומלך המשיח – שהרי הוא מאוחד בשלימות עם הרבי הקודם!
 
כָּל זֹאת וְעוֹד רַבּוֹת – אֶלָּא שֶׁקָּצְרָה הַיְרִיעָה.
 
הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל הָרַבִּי
 
[72] יוֹם ג' בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז הוּא יוֹם מְלֻמָּד בְּנִסִּים עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל, בְּיוֹם זֶה צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן"[73] – וְכָךְ, עַל יְדֵי שֶׁעָצַר יְהוֹשֻׁעַ אֶת שִׁירַת הַשֶּׁמֶשׁ ['שֶׁמֶשׁ... דּוֹם' דּוֹם מִלּוֹמַר שִׁירָה[74]] הוּא קָבַע אֶת מֶקּוּמָהּ בַּשָּׁמַיִם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָכְלוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַנִּצָּחוֹן עַל אוֹיְבֵיהֶם "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ... עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו"[75],
 
וּכְמוֹ כֵן בְּיוֹם זֶה, ג' בְּתַמּוּז, בִּשְׁנַת ה'תשנ"ד [1994] נִכְסָה מֵעֵינֵינוּ הַגַּשְׁמִיּוֹת הַצַּדִּיק הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,
 
אַךְ כָּעֵת כְּשֵׁם שֶׁלְּגַבֵּי יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאִינוּ לְעֵיל[76] שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁזּוֹהִי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ אֲשֶׁר מְסַפֶּרֶת עַל מוֹתוֹ וְעַל קְבוּרָתוֹ: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו... וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה"[77],
 
הֲרֵי שֶׁאֵלֶּה הֵם חֲכָמֵינוּ זָ"ל, חַכְמֵי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָם, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁ'נִּדְמָה לְסוֹפְדָיו וּלְקוֹבְרָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהוּא מֵת אֲבָל לְמַעֲשֶׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, אֶלָּא חַי הוּא לְעוֹלָם'[78],
 
[וְזֹאת מִכֵּיוָן שֶׁהַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל יַעֲקֹב הִיא מְצִיאוּתוֹ כְּפִי שֶׁהִיא בַּתּוֹרָה, וְלָכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵינוֹ מֻגְבָּל כְּלָל בְּהַגְבָּלוֹת הַטֶּבַע, וְאַדְּרַבָּה הוּא מֵעַל גִּדְרֵי הַבְּרִיאָה, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בַּאֲרֻכָּה[79]]
 
כָּךְ גַּם אָנוּ נֹאמַר לְגַבֵּי הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ: לַמְרוֹת שֶׁבַּיּוֹם הַנִּזְכָּר לְעֵיל, ג' תַּמּוּז ה'תשנ"ד, הָרַבִּי נִכְסָה מֵעֵינֵינוּ הַגַּשְׁמִיּוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיְתָה לְוָיָה וְכוּ',
 
הֲרֵי שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הָרַבִּי חַי בֵּינֵינוּ, בְּגוּף גַּשְׁמִי מַמָּשׁ וּלְלֹא שׁוּם שִׁנּוּי, שֶׁהֲרֵי כָּךְ הוֹדִיעַ וְאָמַר לָנוּ בְּמִלּוֹתָיו הַמְפֹרָשׁוֹת הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ:
 
"נְשִׂיא הַדּוֹר [ וְכָאן הָרַבִּי מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ] הוּא עַל דֶּרֶך 'אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה' [הָאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת, וּמִמֶּנָּה הִתְפַּשֵּׁט, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ[80]] – אֶבֶן שֶׁנִּמְצֵאת בְּמָקוֹם מְסֻיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי[81] וְקַיֶּמֶת בּוֹ תָּמִיד בְּלִי שִׁנּוּיִים, וַאֲפִלּוּ לְלֹא שִׁנּוּי שֶׁל גְּנִיזָה [קְבוּרָה]"[82],
 
כְּלוֹמַר, בְּמִלִּים אֵלֶּה הָרַבִּי מוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁהוּא חַי לָנֶצַח בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי, גַּם לֹא שִׁנּוּי שֶׁל קְבוּרָה – וְכַמְבֹאָר בַּאֲרֻכָּה לְעֵיל[83],
 
והנה, בפרק אודות נבואותיו של הרבי נוכחנו לדעת עד כמה כל מילה שאומר הרבי היא נכונה וקולעת אל חוט השערה – ולאור זאת הרי שהדעת נותנת לאמץ מילים אלה בחזקה ובחום, וכפי שראינו את דברי משה רבינו לבני ישראל: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ י ה ו ה אֱלֹקֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן"[84], וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ זאת חֲכָמֵינוּ זָ"ל: 'יְהֵא מוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם'[85].
 
וִידוּעִים הַמִּקְרִים הָרַבִּים שֶׁבָּהֶם הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הִתְגַּלָּה בְּגוּף גַּשְׁמִי לַחֲסִידָיו וְלִמְקֻשָּׁרָיו וּבֵינֵיהֶם גַּם לִי, ר' רוֹעִי כַּץ, הַמּוֹצִיא לָאוֹר שֶׁל חוֹבֶרֶת זוֹ:
 
היה זה באחת השבתות שקדמו לראש השנה ה'תש"ע. קדמו לשבת זו כמה ימים טובים עבורי שבהם התעליתי והצלחתי לעמוד בקצב המהיר ובמשימות הלא פשוטות שהטיל עלי הרבי. היה זה באמצע תפילת שחרית, עמדתי לא רחוק מארון הקודש מתבונן בסידור התפילה. משום מה הרמתי את ראשי מתוך הסידור וראיתי לפתע את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח עומד ביני לבין ארון הקודש, לבוש בטלית לבנה ומתפלל אף הוא מתוך סידור. הרבי נע עם ראשו, כבמתוך תפילה, שלוש פעמים לעברי. הורדתי את ראשי שוב לעבר הסידור, וכשהרמתיו שוב, הרבי לא נגלה אלי עוד. ומיני אז אני מרגיש ביתר שאת שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח מלווה אותי בכל צעדי.
 
אני מאמין שזכיתי לכך שהרבי מלך המשיח יתגלה אלי מכיוון שהאמנתי בכל ליבי לכל נבואותיו ולכל דברי התורה של הרבי – ובפרט לדבריו לגבי עצמו, ש "אין בו שום שינוי, אפילו לא שינוי של גניזה [קבורה]", כמבואר לעיל. וכן מכיוון שהפצתי דברים אלה ברבים. לכן זכיתי.
 
אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ
 
[86] חָזָ"ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ[87] שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמִּלָּה 'אָנֹכִי' [שֶׁבַּדִּבֵּר הָרִאשׁוֹן מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת 'אָנֹכִי י ה ו ה אֱלֹקֶיךָ'] הֵן רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַמִּלִּים: 'אֲנָא נַפְשִׁי כְּתָבִית יְהָבִית [וּבְתַרְגּוּם מֵהַשָּׂפָה הָאֲרַמִּית לְעִבְרִית: 'אֲנִי אֶת נַפְשִׁי כָּתַבְתִּי וְנָתַתִּי (כָּאן בַּתּוֹרָה)]' – כְּלוֹמַר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְנִיס וְכָתַב אֶת נַפְשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הַתּוֹרָה,
 
וְכָעֵת, מִתּוֹךְ הַכְּלָל הָאוֹמֵר שֶׁ'צַּדִּיקִים דּוֹמִים לְבוֹרְאָם'[88] הֲרֵי שֶׁכָּךְ עָשׂוּ גַּם כָּל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד וּבָהֶם הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ כָּל נְשִׂיאֵי חַבָּ"ד הִכְנִיסוּ אֶת נַפְשָׁם וְכָתְבוּ עַצְמָם אֶל תּוֹךְ סִפְרֵיהֶם.
 
וְלָכֵן כַּיּוֹם, כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹצִים לְקַבֵּל בְּרָכָה אוֹ עֵצָה מֵהָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, אָנוּ נוֹהֲגִים לִכְתֹּב מִכְתָּב אֶל הָרַבִּי, לְקַבֵּל הַחְלָטָה טוֹבָה בְּעִנְיְנֵי יַהֲדוּת, וּלְהַכְנִיס אֶת הַמִּכְתָּב בְּאֹפֶן [שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא] אַקְרָאִי אֶל בֵּין דַּפָּיו שֶׁל אֶחָד מִסִּפְרֵי 'אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ' [סְפָרִים הַמְּכִילִים אֹסֶף מִכְתְּבֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל הָרַבִּי לִיהוּדִים מִכָּל רַחֲבֵי הָעוֹלָם בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים] וּבְאֹפֶן מֻפְלָא וְנִסִּי הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּעַמּוּדִים בּוֹ נִפְתָּח הַסֵּפֶר עוֹנָה עַל הַנּוֹשְׂאִים הַכְּתוּבִים בַּמִּכְתָּב שֶׁהֻכְנַס,
 
וְהִנֵּה, אִם תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים הֲרֵי שֶׁתְּשׁוּבָה מוֹפְתִית אַחַת שֶׁל הָרַבִּי דֶּרֶך הָאִגְּרוֹת קֹדֶשׁ שָׁוָה אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים מִלִּים שֶׁל הֶסְבֵּרִים לְגַבֵּי מַהוּת הַיַּהֲדוּת וְהַתּוֹרָה.
 
וְכָךְ אוֹמֵר הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ בְּעַצְמוֹ: "...יָדוּעַ מִנְהַג יִשְׂרָאֵל מִקַּדְמַת דְּנָא שֶׁכְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לְבָרֵר אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּמִקְרֶה מְסֻיָּם אֲזַי הָיוּ מְבָרְרִים על פי גּוֹרָל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּמוֹ לִפְתֹּחַ סֵפֶר קָדוֹשׁ [חֻמָּשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה] וּבַמָּקוֹם שֶׁנִּפְתָּח הַסֵּפֶר – שֶׁזֶּהוּ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית – מוֹצְאִים סִימָן וְכוּ' וְעַל פִּי זֶה מַחְלִיטִים כֵּיצַד לִנְהֹג בְּפֹעַל... וּמְפָרְשִׁים שֶׁזֶּהוּ סִימָן מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּאֹפֶן כָּזֶה..."[89].
 
[חָשׁוּב לְצַיֵּן שֶׁכְּדַאי לְהֵעָזֵר בְּאָדָם הַמִּתְמַצֵּא בְּכָךְ – אָדָם מְנֻסֶּה הַיָּכוֹל לַעֲזֹר הֵן בַּכְּתִיבָה וְהֵן בַּהֲבָנַת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי]
 
כַּיּוֹם, בָּעִדָּן הַמּוֹדֶרְנִי הָאֵלֶקְטְרוֹנִי, כָּל סִפְרֵי הָרַבִּי נִמְצָאִים בָּאִינְטֶרְנֵט, כָּךְ שֶׁנִּתָּן לִכְתֹּב לָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דֶּרֶךְ הָאִגְּרוֹת קֹדֶשׁ גַּם דֶּרֶךְ אֲתָרֵי אִינְטֶרְנֵט, כְּגוֹן: www.Igrot.com
 
כְּדֻגְמָה לְכָל זֹאת, כְּדֻגְמָה לִפְנִיָּה אֶל הָרַבִּי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דֶּרֶך סִפְרֵי אִגְּרוֹת הַקֹּדֶשׁ, נִתְבּוֹנֵן כָּעֵת בִּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי, שֶׁהִתְקַבְּלוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ, בְּנוֹגֵעַ לַהוֹצָאָה לָאוֹר שֶׁל חוֹבֶרֶת זוֹ, הָעוֹסֶקֶת בְּעִנְיַן הַחֲשִׁיבָה הַחִיּוּבִית ['חֲשֹׁב טוֹב וְיִהְיֶה טוֹב']:
 
וּבְכֵן, לְאַחַר הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה שֶׁל לִקּוּט וְעִבּוּד כָּל הַחֹמֶר וַהֲכָנָתוֹ לִדְפוּס, בִּקַּשְׁנוּ מֵהָרַבִּי רְשׁוּת וְאִשּׁוּר לְהוֹצִיא חוֹבֶרֶת זוֹ לָאוֹר וּלְהַלָּן הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁהִתְקַבְּלוּ:
 
"בְּמַעֲנֶה לְמִכְתָּבוֹ... הוֹרָאוֹת רַבּוֹתֵינוּ נְשִׂיאֵינוּ וְדִבְרֵיהֶם קַיָּמִים לָעַד, 'חֲשֹׁב טוֹב וְיִהְיֶה טוֹב' וְיוּכַל לְבַשֵּׂר טוֹב בְּתֹכֶן מִכְתָּבוֹ כַּנָּ"ל, וּבַמִּצְוָה בָּהּ הוּא זָהִיר בְּיוֹתֵר – לְהָפִיץ תּוֹרַת ה' בְּכָל מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וַהֲרֵי לְכָל זֶה זְקוּקִים לְגוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם... הַמְצַפֶּה לִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת...
 
... נָעַם לִי לְקַבֵּל מִכְתָּבוֹ בּוֹ כּוֹתֵב אוֹדוֹת לִמּוּד תּוֹרָה בְּרַבִּים דִּבְרֵי אַגָּדָה... וְיָדוּעַ אֲשֶׁר הָאַגָּדָה שֶׁבַּסְּפָרִים, ע"י רֹב סוֹדוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר גְּנוּזִים בָּהּ, מְכַפֶּרֶת עַל עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, כַּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִי זָ"ל – דְּבָרִים נִפְלָאִים וּנְצוּרִים, וִיהִי רָצוֹן שֶׁיּוֹסִיף בְּהָאָמוּר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב...[אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ, כֶּרֶךְ כ עַמּוּדִים ח, ט]"
 
וְכַמּוּבָן שֶׁרָאִינוּ תְּשׁוּבָה זוֹ, שֶׁבָּהּ מוֹפִיעַ הַפִּתְגָּם 'תַּחְשֹׁב טוֹב ויהיה טוב' לְצַד בְּרָכָה לַהֲפָצַת הַתּוֹרָה, כְּהַסְכָּמָה וְאִשּׁוּר מְפֹרָשׁ מִצַּד הָרַבִּי לְהוֹצִיא חוֹבֶרֶת זוֹ לָאוֹר.
סיפורו הניסי של יוסי פש
 
בהמשך לנאמר לעיל, נראה כעת דוגמא נוספת לקבלת ברכותיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח באמצעות כתיבה באגרות הקודש ונראה זאת בסיפורו הניסי של החייל יוסף יצחק (יוסי) פש:
 
בשנת ה'תשס"ד (2004) שירת יוסי כחייל גולני ברצועת עזה. בכ"ה באב שנה זו (12.08.04) נפגע יוסי מירי של צלף פלשטיני במהלך פעילות לאיתור מנהרות להברחת נשק בציר פילדלפי (ציר הגבול עם מצרים), יוסי נפצע בצורה אנושה – הכדור חדר את הקסדה ומשם אל תוך המוח. יוסי טופל מיידית בשטח, ומשם הוטס במסוק לבית החולים ומיד הוכנס לניתוח חירום.

כאשר יצא המנתח מחדר הניתוחים הוא אמר להוריו של יוסי, ר' איסר וזיווה פש, שהניתוח אמנם הצליח אך הם נותנים ליוסי סיכויים מועטים בלבד לחיות ושגם אם יוסי ימשיך לחיות אזי הוא ישאר במצב של צמח לכל חייו, וזאת מכיוון שמדובר בפגיעה קשה, שבה הקליע חדר אל תוך המוח, וגרם לו נזק.
 
כחסידים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח הוריו של יוסי לא התייאשו, ובמקום זאת התיישבו לכתוב מכתב אל הרבי. את המכתב הם הכניסו באקראי אל בין דפי אגרות הקודש ובמקום שבו נפתח הספר הופיעה התשובה הבאה, שנכתבה ביום סגולה, יום ההולדת של הרבי, י"א בניסן:
 
"יהי רצון שמלמעלה מעלה, ועד מהמקום העליון ביותר שעליו נאמר 'כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ'[90], תימשך ברכה עד לעולם הזה הגשמי, וברכה גלויה... ויש לומר שברכה מעין זו, שבאה ונמשכת מהמקום העליון ביותר עד לעולם הזה הגשמי, היא על דרך עניין הפסח, שעניינו קפיצה ודילוג ללא הגבלה – ברכה והתחלה הנמשכות מ 'המוח הגדול', כביכול, של הקדוש ברוך הוא. בכבוד ובברכה בכפליים"[91]
 
תשובה מופלאה מעין כמוה! בנוסף לכך שמדובר על ברכה לרפואה מהמקום העליון ביותר, הרי שגם מוזכר במפורש עניין המוח! ואכן ברכה מופלאה זו התממשה בתוך זמן קצר:
 
לא רק שיוסי שרד את הפציעה האנושה ולא נפטר, אלא עוד גם זאת שלאחר כמה ימים באופן מופלא וניסי לגמרי יוסי התעורר בבית החולים והתחיל לזהות את סביבתו, וזאת בניגוד גמור להערכת הרופאים שבשל הפגיעה המוחית גם אם יוסי ישרוד את הפציעה הוא לעולם לא יתעורר, ויישאר תמיד במצב של צמח!
 
אך בכך לא מסתיים סיפורו הניסי של יוסי:
 

למרות שמצבו של יוסי הלך והשתפר, הרי שעדיין הטרידו אותו כאבים חזקים בראשו, אותם הוא החל לחוש מאז הפציעה. יוסי פונה אל רופאיו אך הם משיבים שהם אינם יודעים כיצד לטפל בבעיה.
 
יוסי מחליט לפנות אל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח גם לגבי בעיה זו – הוא מתיישב לכתוב מכתב ומכניס אותו באקראי אל בין דפי אגרות הקודש, ובמקום שבו נפתח הספר מופיעה התשובה הבאה:
 
"שלום וברכה! כותב אתה במכתבך שאתה סובל מהפרעות שינה וכיוצא בזה, וששאלת את הרופאים על כך אך לעת עתה לא קיבלת תשובה.
 
הנה, ראשית הכל עליך לבדוק את המזוזות בביתך ואת התפילין שלך, שיהיו כולם כשרים כדין, ונא הפרש בכל יום חול לפני תפילת הבוקר מספר פרוטות לצדקה...
 
ובנוסף לזאת, מכיוון שלכל דבר צריכה הרי להיות גם אחיזה בדרכי הטבע – הנה בוודאי הרופא ייתן לך כדורים כלשהם וכדומה, עליך למלא אחרי הוראות הרופאים ולקחת את הכדורים, אך יחד עם זאת עליך להסיח את דעתך לגמרי מכל עניין ההפרעות האלה.
 
ואם אכן תעשה כך, אז לאט לאט ובמשך זמן לא ארוך תחזור לאיתנך ותהיה שוב ככל האדם וככל שתסיח את דעתך מעניין זה ותוסיף בבטחונך בה' יתברך, שהוא הבורא והמנהיג של העולם – כך יתווספו אליך ברכות ה'"[92].
 
בהתאם לברכתו של הרבי יוסי אכן מילא אחרי הוראות הרופאים והסיח את דעתו מעניין הכאבים ושוב ברכתו של הרבי התגשמה:
 
לאחר זמן מועט יוסי חזר לאיתנו ושב להיות 'ככל האדם', בדיוק כפי שבירך אותו הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
ברוך ה', כיום יוסי חי בריא ושלם, ללא כל מגבלות מאז הפציעה האנושה – וכל זאת בזכות הברכות שזכה לקבל מהרבי מליובאוויטש דרך אגרות הקודש!
 

[1] ספר דברים, פרק טז פסוק יח ואילך.
[2] ספר דברים, פרק יז פסוק יד ואילך.
[3] ספר שמואל א, פרק י פסוק א.
[4] ספר דברים, פרק יז פסוק כ.
[5] רמב"ם, ה-'יד החזקה', הלכות מלכים פרק א הלכה ז.
[6] ספר שמואל ב, פרק ז פסוק טז: "וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד  כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת  אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה  מֵאַחַר הַצֹּאן  לִהְיוֹת נָגִיד  עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל, וָאֶהְיֶה עִמְּךָ  בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ  וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ  מִפָּנֶיךָ  וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל  כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,  וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו  וְשָׁכַן תַּחְתָּיו  וְלֹא יִרְגַּז  עוֹד  וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ  כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה   וּלְמִן הַיּוֹם  אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל  וַהֲנִיחֹתִי לְךָ  מִכָּל אֹיְבֶיךָ  וְהִגִּיד לְךָ ה' כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ ה'  כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ  וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ  וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ  אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ  וַהֲכִינֹתִי  אֶת מַמְלַכְתּוֹ -  הוּא יִבְנֶה בַּיִת  לִשְׁמִי  וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ  עַד עוֹלָם, אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב  וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן  אֲשֶׁר  בְּהַעֲוֹתוֹ  וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים  וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם   וְחַסְדִּי  לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ  כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל  אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ   וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם  לְפָנֶיךָ   כִּסְאֲךָ  יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם   כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה  וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה  כֵּן דִּבֶּר נָתָן  אֶל דָּוִד.
[7] רמב"ם, ה-'יד החזקה', הלכות מלכים פרק א הלכה י.
[8] רמב"ם, ה-'יד החזקה', הלכות מלכים פרק א הלכה יב.
[9] רמב"ם, ה-'יד החזקה', הלכות מלכים פרק א הלכה ח.
[10] ספר המצוות, מצוות לא תעשה שס"ב.
[11] 'אהרן הכהן' - אחיו של משה רבינו. הכהונה נמשכה אך ורק לבניו של אהרן.
[12] ספר מלכים, פרק א פסוק א ואילך.
[13] ראה מסכת חולין, דף ס עמוד ב.
[14] ספר שמואל ב, פרק כג פסוק ב.  
[15] רמב"ם, הלכות יסודי התורה, ראש פרק ז [מובא כאן בשינוי לשון קצת].
[16] מסכת יומא, דף ט עמוד ב. מסכת סוטה דף מה עמוד ב. מסכת סנהדרין, דף יא עמוד א. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[17] ולהעיר: אפילו על הדברים שהגמרא אומרת במפורש שהם התבטלו [(מסכת סוטה, דף מה עמוד ב)] אמרו חז"ל [מסכת שבת, דף כ עמוד ב] שהם לא בטלו לגמרי, אלא רק שהם אינם מצויים עוד כמקודם – ואם כן על אחת כמה וכמה שכאשר הגמרא אומרת שהנבואה הסתלקה, הרי שהכוונה בזה היא רק שהיא אינה מצויה עוד כמקודם.
[18] וכמסופר בספר החקירה לאדמו"ר הצמח צדק [מצוות עדות סוף פרק ח, דף סה סוף עמוד א, דף נ סוף עמוד א] אודות רבי ישראל הבעל שם טוב [מייסד תורת החסידות] אשר "כמוהו לא היה מימות הראשונים פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע שהיו נראים על ידו, הוא ותלמידו הרב המגיד ממעזריטש היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין הראיה והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו על ידי שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום הראשון שהשם יתברך גנזו בתורה". וכן ידוע אודות אדמו"ר הזקן [מייסד חסידות חב"ד], שלמרות שכתב במפורש [ספר התניא, אגרות קודש סימן כב] שאין לשאול אותו אודות עניינים גשמיים, וזאת מכיוון שהמענה על כך שייך ל-'נביאים ממש', הרי שבכל זאת החסידים לא התפעלו מדברים אלה והמשיכו לשאול אותו גם אודות עניינים גשמיים, והשיב להם אדמו"ר הזקן. וכך עשו גם כל אדמו"רי חב"ד ממשיכי דרכו. וראה עוד: שערי קדושה להרב חיים ויטאל – שער ג פרק ז. פרקי גילויים להר"ר מרגליות בפתיחתו לספר 'שאלות ותשובות מן השמיים' [ושם נתבאר]. וכמובן גם משמו של רבי עזרא הנביא מבעלי התוספות [מסכת גיטין, דף פח עמוד א, דיבור המתחיל דילמא ועוד].
[19] ספר דברים, פרק יח פסוק טו.
[20] שיחת שבת פרשת 'שופטים' שנת ה'תנש"א. נדפס בספר 'דבר מלכות – דברים'. וראה גם לקוטי שיחות כרך יד עמוד 72-74. וראה 'תורת מנחם – התוועדויות' שנת תשי"א חלק א עמוד 107.
[21] נבואה זו נדפסה בשבועון "כפר חב"ד", גליון מספר 762 עמוד 20 ואילך. ספר "נבואת הגאולה" של הרב רפאל חרותי, עמוד 207 ועוד.
[22] נדפס בשבועון "כפר חב"ד", גליון 762 עמוד 22.
[23] ספר "שלום שלום ואין שלום" של הרב וולפא עמוד 21. שבועון "כפר חב"ד", גליון 762 עמוד 24.
[24] ספר "קראתי ואין עונה – שיחותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א על שלמות הארץ", חלק א עמוד 39 ואילך.
[25] ספר "קראתי ואין עונה – שיחותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א על שלמות הארץ", חלק א עמוד 45.
[26] ספר ישעיה פרק נ פסוק ב.
[27] ספר תהילים, פרק ח פסוק ג.
[28] נוסח פתיחת המכתב – מכתב זה נדפס בספר "אגרות מלך", תאריך ו תשרי תשל"ד. ועוד.
[29] כפי שפורסם עוד בתחילת המלחמה בעיתוני החול בארץ - עוד כאשר צה"ל היה נסוג ומתקפל מדי יום. ראה כתבות עיתונים בעמוד זה ובחלקה הפנימי של הכריכה האחורית של חוברת זו.
[30] הדברים הנכתבים כאן בקיצור רב מאוד הם תמצית הדברים הכתובים בספר "קראתי ואין עונה - שיחותיו של כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש על שלימות הארץ". עיון בספר זה פורש לפני הקורא את דרכו של הרבי להשגת שלום ובטחון, על פי התורה, לארץ ישראל.
[31] ספר קהלת, פרק ב פסוק יד. ראה ביאורו של פסוק זה בספר התניא, פרק לה.
[32] מתוך הספר 'שלום שלום ואין שלום' מאת הרב וולפא, עמוד 155.
[33] על דרך לשון הפסוק: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". ספר מיכה, פרק ז פסוק טו.
[34] ילקוט שמעוני, רמז תצט.
[35] בשנת התנש"א הסכים הרבי לפרסום זהותו כמשיח צדקנו ברבים והחל לעודד את שירת: "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!" בחוזקה רבה!
[36] ספר "תורת מנחם – התוועדויות תנש"א כרך א", עמוד 137, 203.
[37] ספר "תורת מנחם – התוועדויות תנש"א כרך א", עמוד 137.
[38] טילי הפטריוט הם טילים נגד טילים ששלחה ארה"ב לישראל כעזרה.
[39] ראה ספר 'ותורה יבקשו מפיהו' של הרב שלום דובער הלוי וולפא, עמוד 264. כמו כן - הדברים שודרו בתוכנית 'גל פתוח' של רשת החירום המשותפת של גלי צה"ל ורשת ב' שהייתה אז, בתאריך 17/01/91 בשעה 12:00. הדברים נאמרו לכתב הרשת על ידי מזכירו של הרבי. תמליל מלא של תוכנית רדיו זו נדפס בספר 'נבואת הגאולה' של הרב רפאל חרותי, בפרק העוסק בנבואות מלחמת המפרץ.
[40] ספר 'תורת מנחם – התוועדויות' שנת תנש"א חלק שני, עמוד 363.
[41] ספר התניא של אדמו"ר הזקן [מייסד חסידות חב"ד], אגרת הקודש סימן כ"ב. באגרת זו מוכיח אדמו"ר הזקן את חסידיו על כך שהם שואלים אותו שאלות אודות עניינים גשמיים, ואומר שהמענה על עניינים מעין אלה שייך אך ורק ל-'נביאים ממש'. אך ידוע ומפורסם שהחסידים של אדמו"ר הזקן לא התפעלו מכך והמשיכו לשאול את אדמו"ר הזקן גם בעניינים גשמיים, ואדמו"ר הזקן ענה להם. וכך היה גם עם כל נשיאי חב"ד שאחריו, כולם ענו גם על שאלות הנוגעות לעניינים גשמיים – ומכאן הראיה שכל נשיאי חב"ד 'נביאים ממש' הם [ולהעיר: על כך שהחסידים 'לא התפעלו' מבקשתו של אדמו"ר הזקן והמשיכו לשאול, ממשיך ואומר הרבי מליובאוויטש: "חסידים אינם מתייראים. אם יש צורך שהרבי יהיה נביא, הרי הוא נביא. העיקר שיתן מענה על העניינים שחסידים שואלים ומבקשים ממנו". מתוך 'תורת מנחם – התוועדויות' שנת תשי"א חלק א עמוד 107]. ראה שיחת שבת פרשת שופטים ה'תנש"א.
[42] ראה לעיל הערה 55.
[43] ראה לעיל הערה 78.
[44] שני עניינים אלה, 'שופט' ו-'יועץ', הם על דרך לשון הפסוק: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה". ספר ישעיהו פרק א פסוק כו. וראה גם הברכה ה-11 בתפילת העמידה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה וכו''. וכמבואר היטב ובארוכה בגוף השיחה שאמר הרבי – שיחת פרשת 'שופטים' ה'תנש"א.
[45] ספר שמואל א, פרק י פסוק כב: "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּי-ה-וָ-ה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ. וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים. וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם. וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה".
[46] ספר דברים, פרק יח פסוק טו.
[47] 'נעלה לעין ערוך' – כמבואר לעיל בעניין ה-'שופט'.
[48] ספר שיר השירים, פרק ב פסוק ח: "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת". מדרש רבה על הפסוק.
[49] ראה לעיל, 'מהי התורה'.
[50] ספר משלי, פרק י פסוק כה.
[51] ספר במדבר, פרק כא פסוק כא - פרוש רש"י שם: "משה הוא ישראל וישראל הם משה.... נשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל", וראה לעיל בפרק 'מהו צדיק על פי התורה'.
[52] ספר משלי, פרק י פסוק כה.
[53] מסכת יומא, דף נד עמוד ב.
[54] מסכת יומא, דף נג עמוד ב.
[55] ציטוט מתוך שיחתו של הרבי מליובאוויטש, בשבת פרשת 'שופטים' שנת ה'תנש"א.
[56] הבא להלן מבוסס על הנאמר במסכת יומא, דף נד עמוד ב, בתוספת ביאוריו של הרבי מליובאוויטש בשיחת שבת פרשת 'שופטים' שנת ה'תנש"א.
[57] כמבואר לעיל בסיפורו של אדם הראשון.
[58] ובאופן המבואר לעיל, בפרק 'מהו צדיק על פי התורה', לגבי יעקב אבינו, שהגמרא אומרת לגביו 'יעקב אבינו לא מת', וכמבואר להלן בפרק 'ג תמוז'.
[59] כמבואר לעיל בפרק 'מהי התורה'.
[60] אגרות קודש, כרך ג עמוד שלא ואילך.
[61] אגרות קודש, כרך יב עמוד תי.                          
[62] ספר 'היום יום', תאריך יד טבת. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[63] שבת פרשת 'משפטים' שנת ה'תשנ"ב [הערה אחרונה]. נדפס בספר 'דבר מלכות – בראשית שמות', עמוד 314. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[64] מסכת סנהדרין, דף צח סוף עמוד ב.
[65] שמו של הרבי הקודם של חב"ד, הרבי השישי – כבוד קדושת האדמו"ר הרבי יוסף יצחק שניאורסהאן.
[66] שמו השני של הרבי החמישי של חב"ד - כבוד קדושת האדמו"ר הרבי שלום דובער שניאורסהאן [אביו של הרבי השישי של חב"ד, וראה הערה קודמת].
[67] מסכת סנהדרין, דף צח סוף עמוד ב.
[68] סוף מסכת תענית.
[69] ספר התוועדויות ה'תשמ"ט, חלק ד עמוד 95. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[70] הרבי מליובאוויטש, קונטרס 'בית רבינו שבבבל'. נדפס בספר 'דבר מלכות – בראשית שמות' עמוד 399 ואילך. ועוד.
[71] ספר 'דבר מלכות – בראשית שמות' עמוד 65, מובא כאן לאחר עיבוד ועריכה – אך ללא שינוי תוכן כלל.
[72] המבואר בפסקה זו הוא על פי דברי הרבי מליובאוויטש: ספר "דבר מלכות ויקרא במדבר דברים", עמוד 255 ואילך, אודות מעלותיו של התאריך ג' תמוז. ועוד.
[73] ספר יהושע, פרק י פסוק יב.
[74] פירוש רש"י על הפסוק [בשינוי לשון קצת]: "יהושע אמר שירה תחת שירת השמש, לפי שאמר לשמש דום, דום מלומר שירה, וכל זמן שהשמש דומם הוא עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה".
[75] ספר יהושע, פרק י פסוק יג.
[76] בפרק 'מהו צדיק על פי התורה – צדיקים אינם מתים'
[77] ספר בראשית, פרק מט פסוק לג ואילך.
[78] מסכת תענית, דף ה עמוד ב, ופירוש רש"י שם – וכמבואר לעיל בפרק 'מהו צדיק על פי התורה – צדיקים אינם מתים'.
[79] בפרק 'מהו צדיק על פי התורה – צדיקים אינם מתים'.
[80] מסכת יומא, דף נד עמוד ב.
[81] מסכת יומא, דף נג עמוד ב.
[82] מסכת יומא, דף נג עמוד ב.
[83] בפרק 'צדיק ונשיא הדור'.
[84] ספר דברים, פרק יח פסוק טו.
[85] משנה, מסכת אבות, פרק ד משנה יב.
[86] המבואר בפיסקה זו הוא על פי ספר 'אגרות קודש', כרך יא עמוד שנג, אגרת ג'תשלז ועוד.
[87] מסכת שבת, דף קה עמוד א.
[88] מדרש רות רבה, פרק ד.
[89] ספר התוועדויות ה'תשמ"ט, כרך ג עמוד 224.
[90] ספר שמות, פרק טו פסוק כו: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו - כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ".
[91] אגרות קודש, כרך יח עמוד שכג. מובא כאן בשינוי לשון קצת. ההדגשות אינן במקור.
[92] אגרות קודש, כרך יח עמוד שנח. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים