עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> במדבר >> פרשת מטות
 

 
פרשת מטות


בני ראובן בונים את נחלתם/ ציירה אהובה קליין©

בני ישראל עומדים ערב הכניסה לארץ ישראל, ואז מוסר משה לראשי המטות את פרשת הנדרים ודרכי הפרתם. מה הקשר בין הכניסה לארץ לבין הפרת הנדרים, ולמה דווקא קודם הכניסה לארץ יש צורך לצוות את בני ישראל על עניין הנדרים?

בעניין הנדרים מצאנו מאמרי חז"ל סותרים. מצד אחד, נדרים עניינם שלילי: "לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים?!". ומצד שני אמרו רז"ל: "נדרים סייג לפרישות"; כלומר, הם מסייעים לאדם להתקדש ולפרוש מתאוות העולם הזה.

ההסבר לכך הוא, שכאשר מדובר ביהודי המתנהג בדרך טובה וישרה, עליו אמרו "דייך מה שאסרה לך התורה", ואף אסור לו לנדור, מכיוון שהנדרים מונעים אותו מלזכך את הדברים הגשמיים; לעומת זאת, מי שהתנהגותו אינה כראוי ויש חשש שהדברים הגשמיים ידרדרו אותו למעשים אסורים עליו אמרו "נדרים סייג לפרישות", ועליו לפרוש קצת מגשמיות העולם הזה.

מכאן עולה שהנדרים עצמם אינם התכלית, אלא גדר הגנה למי שנמצאים בדרגה נחותה. התכלית היא אפוא להתעלות לדרגה גבוהה, שבה יוכלו לבטל את הנדר, עד שיגיעו לדרגה שלא יזדקקו כלל לנדרים, כי יהיו דבקים בה', ולא ייגררו אחר תאוות גשמיות, וממילא יתעסקו בגשמיות העולם הזה אך ורק לשם שמים.

לכן נאמרה פרשה זו, על דבר נדרים והפרתם, ערב הכניסה לארץ ישראל. במדבר לא עסקו בני ישראל בגשמיות העולם הזה.לחם קיבלו מהשמים (מן); מים מבארה של מרים; בגדים גדלו עמם וכובסו על ידי העננים. הם היו שרויים באוהלה של תורה ובהתעלות רוחנית.

אולם עם הכניסה לארץ ישראל היה עליהם לעסוק בחיי העולם הזה - במלאכת החרישה והזריעה וכו', מתוך ידיעה שדווקא קידוש החיים הארציים הוא תכלית כוונתו של אלוקים בבריאת העולם - לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

לכן נאמרה להם פרשת הנדרים דווקא כשעמדו להיכנס לארץ ישראל. עיקרה של פרשת הנדרים אינה הנדרים עצמם, אלא הפרת הנדרים. התורה מלמדת אותנו כיצד להתעלות לדרגה רוחנית גבוהה, שבה אין צורך בנדרים, עד שהם מתבטלים לגמרי. זה גם עניינה של הכניסה לארץ ישראל – להתעלות לדרגה רוחנית גבוהה, שבה גשמיות העולם אינה מפריעה לעבודת ה', ולא עוד אלא שהיא מסייעת לה.

בהקדמה לעניין זה אומרת התורה: "לא יחל דברו", כלומר, "לא יעשה דבריו חולין". כאן למדנו שדרך העבודה בתוך העולם הזה היא לפעול שגם הדברים הגשמיים לא יהיו 'חולין', אלא יתקדשו ויתעלו.יש כאן לא רק ציווי והוראה, אלא גם נתינת כוח, שכל יהודי, גם מי שדרגתו הרוחנית נמוכה, יוכל לקדש את חייו הגשמיים ולעשות לאלוקים "דירה בתחתונים".

 
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים