פרשת 'אֱמֹר'

בתחילת פרשת אמור מצויים ציוויי ה' למשה בנוגע לכהנים שבבני ישראל,
 
הכהנים הם בניו של אהרן הכהן [אחיו של משה רבינו]. על הכהנים נאמר שהם 'זריזים למצוות' – כלומר, שיש להם חיבה יתירה לקיום מצוות ה'. תפקידם של הכהנים הוא ללמד תורה את העם, לשרת בבית המקדש ולהקריב בו את קורבנות העם.
 
לכהנים ישנה קדושה יתירה משל שאר בני ישראל, ולכן אסור לכהן לשהות במחיצתו של מת [אלא אם כן המת הוא מקרובי משפחתו, ה' יצילנו מכך, מכיוון שעל ידי כך הוא בא לידי טומאה - וכמו כן אסור לכהן לשאת נשים מסויימות מתוך בנות ישראל,
 
ובלשון התורה:
 
"וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה - אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו [פירוש: אסור לכהן לבוא לידי טומאה ('לֹא יִטַּמָּא') על ידי שהייה במחיצת אדם מת מתוך עם ישראל ('לְנֶפֶשׁ... בְּעַמָּיו')]. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו [אלא אם כן אדם זה הוא קרוב משפחתו, שאר בשרו, של הכהן – וכפי שמפרטת התורה להלן:] לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא [אזי, כאשר המת הוא קרובו של הכהן, מותר לכהן לשהות במחיצתו, גם אם על ידי כך יבוא לידי טומאה]...
[וכמו כן, כאשר הכהנים אבלים על מת, אזי אסור להם לנהוג במנהגי האבלות הבאים:] לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת. קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם. כִּי אֶת אִשֵּׁי יְ-ה-וָ-ה לֶחֶם אֱ-לֹהֵיהֶם [כלומר, את הקורבנות בבית המקדש] הֵם מַקְרִיבִם, וְהָיוּ [הכהנים] קֹדֶשׁ.
[וכמו כן, אסור לכהנים לשאת נשים מסויימות:] אִשָּׁה זֹנָה [אשה 'זונה' היא אשה ששכבה עם בן ישראל האסור לה, כגון ממזר או נתין וכו'] וַחֲלָלָה [אשה 'חללה' היא אשה שנולדה מזיווג של כהן עם אשה האסורה לו] לֹא יִקָּחוּ [אסור לכהנים להתחתן עם נשים אלה, וכמו כן] וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ. כִּי קָדֹשׁ הוּא                  לֵא-לֹהָיו וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב, קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם. 
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו [הוא הכהן הגדול העובד בבית המקדש] אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה [השמן המיוחד אשר בו מושחים את הכהן הגדול לתפקידו] וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים [המיוחדים לכהן הגדול – וכאשר הכהן גדול אָבֵל, אזי אסור לו לנהוג גם במנהגי האבלות הבאים:] אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם, וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא [וכמו כן, אסור לו להיטמא על ידי שהייה בקרבת מת, ואפילו אם מת זה הוא שאר בשרו, ואפילו לא] לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, וּמִן [בית] הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱ-לֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְ-ה-וָ-ה.
 
וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח, כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדְּשׁוֹ"[1].
 
השאלה אודות טומאתו של הקדוש ברוך הוא
ובקשר לדברים אלה מתעוררת השאלה הבאה:
הרי הקדוש ברוך הוא מכונה בשם 'כהן'[2],
[כלומר, הקדוש ברוך הוא עצמו הרי הוא נעלה מכל דרגה והשגה שכלית אנושית – כך שכאשר התורה מכנה את הקדוש ברוך הוא בשם מסויים, הכוונה בזה היא רק לחלק ולדרגה מסויימת באלוקות ובעולמות העליונים המכונה בשם זה]

וידועים דברי המדרש[3] שאת כל המצוות שהקדוש ברוך הוא מצווה על ישראל לעשות הוא עושה בעצמו,
ואם כן, לאור זאת, צריך להבין כיצד יכול היה הקדוש ברוך הוא להתעסק בקבורתו של משה רבינו, וכפי שעל הפסוקים המתארים את מותו של משה רבינו:
"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ, וַיַּרְאֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן, וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו - זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר - לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. 
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי יְ-ה-וָ-ה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ  וְלֹא נָס לֵחֹה"[4],
מפרש רש"י ואומר: "הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו קבר את משה"[5]. 
וכמו כן, בדומה לכך, ניתן לשאול שאלה נוספת - הנביא ישעיהו מנבא שבתהליך הגאולה האמיתית והשלימה הקדוש ברוך הוא ילכלך ויטמא את בגדיו כדי לגאול את בני ישראל מהגלות, וכמו שאומר הקדוש ברוך הוא על העתיד לבוא: "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי [-לכלכתי וטימאתי]"[6] – ושוב צריך להבין, כיצד הקדוש ברוך הוא יכול להביא את עצמו לידי טומאה כאשר הוא למעשה 'כהן'?
ובכן, הביאור לכך הוא שבני ישראל נקראים 'בנים למקום'[7] [כמו שאומר הכתוב: "בָּנִים אַתֶּם    לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם"[8]] – ולכן אין קושי בכך שהקדוש ברוך הוא התעסק בקבורתו של משה רבינו, מכיוון שלכהן מותר להתעסק בקבורת קרובי משפחתו – "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו",
וכמו כן, ספר הזהר מבאר שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יביא את עצמו לידי טומאה כאשר הוא יוציא את בני ישראל מהגלות - 'וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי' - מכיוון שכנסת ישראל תמיד שמרה אמונים לקדוש ברוך הוא, ולכן היא על דרך "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא" – ולכן יכול הקדוש ברוך הוא, ה-'כהן', להיטמא לאחותו.
הקדוש ברוך הוא – כהן גדול
אבל עדיין צריך להבין, הרי בנוסף לכך שהקדוש ברוך הוא מכונה 'כהן', הוא מכונה גם בשם 'כהן גדול'[9], והרי לכהן הגדול אסור לבוא לידי טומאה אפילו אם המת הוא קרוב משפחתו – 'וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו... ְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא",
ואם כן חוזרת השאלה למקומה – כיצד יכול היה הקדוש ברוך הוא, הכהן הגדול, להיטמא על ידי ההתעסקות בקבורתו של משה, וכיצד הוא ייטמא בעתיד בגאולתן של ישראל?
 
 
הנבראים הם משל ומעין דוגמא למקור ממנו הם נמשכו והשתלשלו
ובכן, ההסבר לכך הוא שכל ענייני הבריאה למטה נקבעו באופן זה או אחר מכיוון שכך הם גם למעלה, בשורש ובמקור שממנו הם נמשכו – אמנם המקור והשורש שממנו נמשכו כל הנבראים נעלה לעין ערוך מגדרי נבראים עצמם, אך עדיין קיים דמיון בין הנבראים כפי שהם בעולם הזה לבין השורש שלהם בעולמות העליונים,
אך למרות הדמיון וההקבלה בין הנברא הגשמי לבין השורש והמקור הרוחני שממנו הוא נמשך, הרי מובן שמכיוון שבעולם הזה הנבראים הם גשמיים וסופיים מובן שיש להם סייגים והגבלות שבהם הם אינם דומים ואינם מקבילים למקור ולשורש בעולמות העליונים שממנו הם נמשכו,
ונבין כל זאת היטב באמצעות דוגמא מוחשית:
ובכן, בכך שכדור השמש אינו משתנה על ידי האור והזיו היוצא ממנו הוא למעשה מהווה מעין דוגמא ומשל ל-"אֲנִי יְ-ה-וָ-ה לֹא שָׁנִיתִי"[10] – כלומר, משל לכך שלמרות שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות כולם הרי שלמעשה הבריאה לא חוללה בו שום שינוי ['לֹא שָׁנִיתִי'], וזאת מכיוון שהקדוש ברוך הוא עצמו הוא מרומם ונעלה לחלוטין מהבריאה ומכל ענייניה[11],
אך יחד עם זאת מובן מאליו שהגדרים הגשמיים של כדור השמש, כגון גודלו ומשקלו וכו', אינם מהווים משל ודוגמא לקדוש ברוך הוא - שהרי הקדוש ברוך הוא עצמו הוא אינסופי.
'כהן' ו-'כהן גדול' למעלה
וכעת נוכל להבין את פשר הדברים:
כאשר התורה מכנה את הקדוש ברוך הוא בשם 'כהן' הכוונה היא שדרגה מסויימת באלוקות ובעולמות העליונים מכונה בשם זה,
והכהן הרגיל שלמטה הוא מעין משל ודוגמא על דרגה זו שלמעלה, שהיא למעשה המקור והשורש שממנו נמשך הכהן שבעולם הזה,
וכמו כן כאשר התורה מכנה את הקדוש ברוך בשם 'כהן גדול', הכוונה היא שדרגה מסויימת למעלה מכונה בשם 'כהן גדול',
והכהן הגדול שבעולם הזה הוא מעין משל ודוגמא לדרגת ה-'כהן הגדול' שלמעלה, שהיא למעשה השורש והמקור שממנו נמשך הכהן הגדול שבעולם הזה,
[וכמו שלמטה בעולם הזה ישנה כהונה וקדושה יתירה בכהן הגדול על פני הכהן הרגיל – כך גם בדרגות שלמעלה ישנה כהונה וקדושה יתירה בדרגת ה-'כהן הגדול' על פני דרגת ה-'כהן' הרגיל]
אך יחד עם הדמיון וההקבלה בין דרגת הכהן הגדול שלמטה בעולם הזה לבין דרגת ה-'כהן הגדול' של מעלה - הרי שההגבלות שיש לכהן הגדול למטה בעולם הזה, מפני היותו נשמה המלובשת בגוף גשמי, אינן מהוות משל ודוגמא על דרגת ה-'כהן הגדול' שלמעלה,
ובענייננו, הכהן הגדול למטה בעולם הזה מוגבל בכך שהוא יכול לבוא לידי טומאה כאשר הוא נמצא בקרבת מת [ולכן, מכיוון שהוא יחיד בדורו ואין לו תחליף הרי שעליו לעבוד ללא הפסק את עבודתו בבית המקדש, ולכן אסור לו לבוא לידי טומאה (שתאסור עליו את עבודתו בבית המקדש), ואפילו אם המת הוא קרוב משפחתו],
אך למעשה מגבלה זו, שהכהן הגדול יכול לבוא לידי טומאה, נובעת אך ורק מכיוון שהכהן הגדול כאן בעולם הזה הוא נשמה המלובשת בגוף גשמי – ולא מצד דרגת הכהונה והקדושה היתירה שבו,
כלומר, דרגתו של הכהן הגדול למטה היא מצד עצמה נעלית מכל עניין של טומאה, דרגה זו אינה יכולה להיטמא לעולם – וכך הוא הדבר גם בדרגת ה-'כהן הגדול' שלמעלה, בדרגה זו יש קדושה כה רבה עד שהטומאה אינה יכולה לדבוק בה לעולם,
אך בשונה מכך, הרי שבכהן הרגיל שלמטה בעולם הזה הטומאה יכולה לדבוק לא רק בשל היותו נשמה המלובשת בגוף גשמי, אלא גם מצד דרגת הכהונה שבו עצמה – כלומר, דרגת הכהונה הרגילה מצד עצמה איננה נקיה מעניין הטומאה,
וכך הוא הדבר גם בדרגת ה-'כהן' שלמעלה - גם בדרגה זו יכולה לדבוק הטומאה,
וכעת, לאחר כל זאת ניתן להבין כיצד יכול הקדוש ברוך הוא, למרות היותו 'כהן גדול', לבוא במגע עם ענייני טומאה – פשוט מכיוון שדרגה עליונה זו, מצד עצמה, היא נקיה מכל עניין של טומאה, הטומאה אינה יכולה לדבוק בה כלל,
וכל השאלה היא אך ורק מצד דרגת ה-'כהן' שלמעלה – והתשובה על כך היא, כאמור, שבני ישראל נקראים 'בנים למקום', ו-'אחות בתולה' לקדוש ברוך הוא, והרי למדנו שלכהן רגיל מותר להיטמא לקרובי משפחתו.
כל יהודי הוא כהן גדול
ומעניין לעניין באותו עניין:
על הפסוק: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"[12] אומר מפרש בשם 'בעל הטורים' שהכוונה בזה היא דווקא לכהנים גדולים – כלומר, שבכל יהודי ויהודי באשר הוא ישנה בנשמתו בחינה של 'כהן גדול',
ומכך מובן שכשם שבבחינת ה-'כהן הגדול' שלמעלה לא ייתכן שום עניין של טומאה, כך גם לגבי ישראל, מצד בחינת הכהן הגדול שבהם, לא ייתכן בהם שום עניין של טומאה,
כלומר, כל עניין הטומאה והגלות הוא אך ורק בכוחות החיצוניים והגלויים של בני ישראל – אך מצד עצם נשמתם, מצד בחינת ה-'כהן הגדול' שבהם, הרי שלא ייתכן מלכתחילה כל עניין של טומאה חטא ויצר הרע,
אך בכל זאת הקדוש ברוך הוא מבטיח שהוא ייטמא, כביכול, כאשר הוא יוציא את בני ישראל מהגלות,
וכפי שעל הפסוקים: "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה... וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.  כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" אומר ספר הזהר:
"עתיד הקדוש ברוך הוא ללבוש לבושי נקמה על מלכות אדום על כך שהם החריבו את בית המקדש ושרפו את היכלו והגלו את בני ישראל אל בין האומות,
ועתיד הקדוש ברוך הוא לעשות בהם נקמת עולם עד שלבושי הנקמה של הקדוש ברוך הוא ייטמאו, וכמו שאומר הכתוב 'וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי [לכלכתי וטימאתי]' – וכל זאת מכיוון שכנסת ישראל הם 'אֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ' של הקדוש ברוך הוא - וזהו שאומר הכתוב: 'קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה עָלַיִךְ זָרָח'[13], שעל כנסת ישראל לקום ולהאיר מכיוון שהקדוש ברוך הוא בא לגאול אותה",
וכל זאת מכיוון שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה ואינו יכול להשאיר איזשהו עניין כלשהו השייך לבני ישראל בגלות, ולכן הוא ייגאל גם את הכוחות החיצוניים והגלויים של בני ישראל, וביחד עם כל ענייניהם בעולם הזה - ואפילו אם הדבר כרוך בכך שהוא ייצטרך לטמא את עצמו,
כל זאת בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש!
[מקורות: הרבי מליובאוויטש, ספר לקוטי שיחות כרך ז שיחת פרשת אמור ב. עיבוד ועריכה, ר' רועי כץ. טז אייר ה'תש"ע  שנים לבריאת העולם]

---