עניין קריאת השמות

 

פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה, מספרת את סיפור בריאת העולם וכל הברואים שבו - ובפרט מתעכבת פרשה זו ומפרטת את סיפור בריאת אדם הראשון ואשתו חווה ואת הקורות אותם בגן עדן, עד שחטאו בחטא עץ הדעת ולאחר מכן גורשו.
 
אחת המלאכות הראשונות של אדם הראשון בגן עדן הייתה נתינת שמות לכל בעלי החיים שבעולם:
 
"וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה... וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ...
 
וַיִּצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה"[1].
 
ומרחיב על כך המדרש ואומר:
 
"בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון הלך ונמלך במלאכי השרת... אמרו לו המלאכים – 'אדם זה מה טיבו?' אמר להם – 'חוכמתו מרובה מחוכמתכם'.
 
הביא לפניהם את הבהמות ואמר להם – 'מה שמם של אלה?' והם לא היו יודעים. העביר את הבהמות לפני אדם הראשון ואמר לו – 'מה שמם של אלה?', והשיב לו אדם – 'זה שור, זה חמור וכו'..."[2].
 
בספר 'שני לוחות הברית'[3] מוסבר שבשמו של כל בעל חי רמוז שורשו הרוחני ממנו הוא משתלשל אל העולם הזה הגשמי – וחוכמתו של אדם הראשון בקריאת השמות לבעלי החיים הייתה בכך שהוא ידע והשיג את המקור והשורש של כל נברא ונברא, וידע לקרוא לכל נברא ונברא בהתאם  שורשו.
 
·                      השאלות על דברי המדרש ו-'שני לוחות הברית'
 
אך על דברים אלה המובאים במדרש ובספר 'שני לוחות הברית' ניתן לשאול:
 
א. ראינו במדרש שהקב"ה אמר למלאכי השרת שחוכמתו של האדם גדולה מחוכמתם, והראיה לכך - הוא יודע לקרוא בשמות לבעלי החיים [דבר שהמלאכים לא ידעו לעשות],
 
אך למעשה, השגת מקורו ושורשו הרוחני של כל נברא ונברא גשמי אינה נובעת מכח החכמה שבשכל – אלא דווקא במידת הזיכוך שאליה מגיעים כוחות ההשגה,
 
כלומר, ככל שכוחות השכל יותר מעודנים וקרובים לרוחניות כך גדלה ההבנה וההשגה והתפיסה בעניינים אלה,
 
ואם כן, מהי למעשה המשמעות בדברי הקב"ה למלאכי השרת 'חכמתו מרובה מחוכמתכם'? כלומר, מהי השייכות של החכמה לקריאת השמות?
ב. הרי המלאכים הם נבראים רוחניים, ולכן ממילא הם קרובים יותר מהאדם אל המקור והשורש של כל הנבראים בעולם הזה הגשמי – ואם כן, כיצד יתכן שהם לא ידעו לקרוא בשמות לכל בעלי החיים?
 
·                      'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'
 
כדי להבין זאת יש להקדים ולומר:
 
קריאת השמות על ידי אדם הראשון הייתה לפני חטא עץ הדעת – כלומר, לפני הפגם שפגם חטא זה הן בגן עדן והן באדם עצמו, כאשר הן גן העדן והן האדם עצמו היו בשלמותם,
 
ועשייה זו של האדם הייתה כחלק מציוויו של הקב"ה לאדם 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ' – לשמור ולטפח את גן העדן,
 
אבל למעשה, הרי עוד לפני שאדם הראשון קרא בשמות לכל בעלי החיים הם כבר קיבלו את כח החיים שלהם ממקורם ושורשם, ועוד גם זאת – ראינו שאדם הראשון למעשה לא יצר ולא חידש את שמותיהם של הנבראים, אלא אך ורק הודיע את השם הנכון של כל נברא ונברא על פי שורשו ומקורו...
 
ואם כן, מהי למעשה המשמעות בקריאת השמות על ידי האדם, ומדוע היא נחשבת כחלק מציוויו של הקב"ה 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'?
 
·                    עניין קריאת השמות
 
ונבין כל זאת כעת להלן:
 
ובכן, אומנם לכל נברא ונברא גשמי בעולם הזה יש שורש ומקור רוחני בעולם העליונים – אך למרות זאת הנברא הגשמי אינו דומה כלל לשורשו הרוחני, ולא ניתן להשוות ביניהם כלל,
 
וזאת מכיוון שעל ידי השתלשלות באופן של דרגה אחר דרגה [כפי שהדבר הוא בעולמות הרוחניים העליונים] לעולם לא יכול להתהוות משורש רוחני נברא גשמי ממשי,
 
ומבואר בארוכה בתורת החסידות[4] שזהו אך ורק בכוחו של הקב"ה הכל יכול בכבודו ובעצמו ליצור 'דילוג' זה - שמשורש רוחני יתהוו נבראים גשמיים,
 
ואם כן, מכיוון שלנבראים בעולם הזה הגשמי אין קשר ממשי עם שורשם הרוחני - הרי מובן שידיעת השורש והמקור הרוחני של בעלי החיים לכשעצמה לבדה אינה מספיקה בכדי לקרוא בפועל את השמות לבעלי החיים בעולם הזה הגשמי [ולכן לא יכלו המלאכים לקרוא בשמות לבעלי החיים],
 
ויצירת קשר זה, בין הנבראים הגשמיים בעולם הזה לבין המקור והשורש שלהם בעולמות הרוחניים, הייתה עבודתו ומלאכתו של אדם הראשון בגן עדן: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה"[5] - אדם הראשון 'קרא' והמשיך והוריד את השפע הרוחני משורשו של הנברא אל תוך הנברא שנברא ממנו.
 
וביתר פירוט:
 
בבריאה לכשעצמה, ואפילו בגן עדן שהוא החלק המובחר ביותר בעולם [ובמיוחד כפי שהוא היה בשלמותו לפני חטא עץ הדעת], אין קשר גלוי בין הנברא הגשמי בעולם הזה לבין שורשו הרוחני,
 
ויצירת קשר גלוי זה הייתה למעשה עבודתו ומלאכתו של אדם הראשון בגן עדן – "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".
·                    רק האדם יכול לחבר בין עליון ותחתון
 
כעת אנו יכולים להבין מדוע רק אדם הראשון היה יכול לתת שמות לבעלי החיים, ולא המלאכים:
 
כפי שנאמר לעיל, גם המלאכים ידעו את מקורם ושורשם של הנבראים בעולם הזה הגשמי - אך למרות זאת לא היה להם את הכח לחבר בין הנברא הגשמי לבין שורשו הרוחני,
 
וזאת מכיוון שהמלאכים אינם יכולים להיות בתוך העולם הזה ויחד עם זאת להיות מקושרים לא-לוהות, ולכן הם אינם יכולים לסבול את החומריות והיישות שבעולם הזה [וכפי שמבואר בתורת החסידות[6]], והם אינם יכולים ליצור בנבראים שבו קשר אל שורשם הרוחני,
 
ולכן זהו אך ורק האדם, שהוא מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן"[7], ושהוא כלול הן מן העליונים והן מן התחתונים, ודומה [כביכול] לקב"ה הבלתי מוגבל – רק האדם יכול לחבר ולאחד בין הנבראים הגשמיים בעולם הזה לבין שורשם הרוחני בעולמות העליונים,
 
ועל כך אמר הקב"ה למלאכים "חוכמתו מרובה מחוכמתכם" – שהפירוש בזה הוא שהאדם הוא "חכם הרואה את הנולד"[8] – כלומר, רק לאדם יש את היכולת לראות בתוך העולם הזה הגשמי כיצד כל נברא ונברא גשמי נולד ומתהווה בכל רגע ורגע מחדש משורשו הרוחני,
 
אמנם גם המלאכים יכולים לראות את הכח הא-להי אשר מלובש בנבראים, אך הם אינם יכולים לראות את השורש הרוחני בתוך הנבראים עצמם בעולם הזה הגשמי,
 
את זאת יכול לראות אך ורק האדם - וזאת מכיוון שחוכמתו מרובה משל המלאכים, שהרי הוא "חכם הרואה את הנולד", כאמור.
 
מכאן מובן גם מדוע לא הסתפקו המלאכים בתשובתו של הקב"ה ש-"חוכמתו מרובה מחוכמתכם", והיה צורך להראות להם את מעשה קריאת השמות על ידי האדם – מכיוון שמלאכה זו של חיבור עליון ותחתון, נברא גשמי עם שורשו הרוחני, איננה כלל ביכולת ההבנה וההשגה של מלאך, כך שכל עוד המלאך אינו רואה כיצד האדם עושה זאת הוא אינו יכול לקלוט זאת כלל.
 
·               הציפיה לגאולה
 
ואם כן, יהי רצון שעל ידי שישראל יעסקו בתורה ובמצוות, ובאופן הנכון, הם ימלאו במהרה את תפקידם עלי אדמות – לחבר בין העליון והתחתון, בין השמים והארץ, כך שאור אין סוף יאיר בתוך ומתוך הנבראים, והשכינה תשוב לשכון בארץ כפי שהיה לפני חטא עץ הדעת, ועוד יותר מכך.
 
ואנו נזכה כולנו לראות במהרה בימינו בימות המשיח והגאולה האמיתית והשלימה, ונחזה בקיבוץ נדחי ישראל ובבנין בית המקדש השלישי בירושלים עיר הקודש, על ידי משיח צדקנו – בקרוב ממש!
 
[מקורות: הרבי מליובאוויטש, ספר ליקוטי שיחות כרך טו שיחת פרשת בראשית ג,
עורך: ר' רועי כץ, כ"ד תשרי ה'תש"ע לבריאת העולם]

---