עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> במדבר >> פרשת שלח >> עיניינו של חטא המרגלים
 


 
עיניינו של חטא המרגלים


פרשתנו פותחת בסיפור שליחת שנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את ארץ ישראל, כהכנה לכיבושה – המרגלים נשלחים, אך כאשר הם חוזרים הם מוציאים דיבה רעה על ארץ ישראל, וממרידים את העם מלעלות ולכבוש את הארץ – לבד מכלב בן יפונה ויהושע בן נון:

"וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה, כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם:

לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר, לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי, לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף, לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא, לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי, לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי, לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי, לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל, לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי, לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם - עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר, וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב, וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים, וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת, וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק,  וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים. לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ - אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן!

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר - עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה - לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ, וְלָמָה יְ-ה-וָ-ה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז. הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו - נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְ-ה-וָ-ה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּי-ה-וָ-ה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-ה-וָ-ה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה - וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ, וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת - שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְ-ה-וָ-ה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְ-ה-וָ-ה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה, וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד. וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר - מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְ-ה-וָ-ה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר. וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר - יְ-ה-וָ-ה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְאוּלָם חַי אָנִי, וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-ה-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ, כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי, אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה. וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף.

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר - עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי. אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְ-ה-וָ-ה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ, וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי. אֲנִי יְ-ה-וָ-ה דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ, וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד"[1]

לאחר סיפור  המרגלים מנויות בהמשך הפרשה מספר מצוות שהקדוש ברוך הוא מצווה את בני ישראל - לבסוף, בסיום הפרשה, מדובר אודות מצוות ציצית:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְ-ה-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים, אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם"[2]

השאלה – מהו המקשר בין כל ענייני הפרשה

כידוע, תוכנה העיקרי של כל פרשה ופרשה מרומז בשם שבו היא נקראת על פי מנהג ישראל ['מנהג ישראל – תורה הוא'] – וכך גם לגבי פרשה זו, פרשת 'שלח', שם זה מבטא את הנקודה העיקרית של כל העניינים עליהם מדבר הפרשה,

אך צריך להבין:

הרי עניין ה-'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן' [שעל שמו נקראת כל הפרשה], חשוב ככל שיהיה, הוא אך ורק סיפור דברים שהתרחש כאשר היו בני ישראל במדבר, ולא מצויה בו שום מצווה,
ו
לעומת זאת המצוות המנויות לאחר מכן בפרשה הן מצוות שבני ישראל מצווים לקיים אותן בכל הדורות, ועל אחת כמה וכמה מצוות ציצית, שהיא מצווה כללית אשר מביאה לזכירת כל תרי"ג (613) מצוות התורה, וכמו שאומר הכתוב: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְ-ה-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם",

ואם כן, כיצד שם הפרשה, 'שלח', קשור ומבטא את העניין ואת התוכן של המצוות המנויות לאחר סיפור המרגלים – ובפרט את זה של מצוות ציצית?

המפתח  - הבנת חטא המרגלים

כדי להבין את התשובה לשאלה זו עלינו להבין את מהות חטאם של המרגלים:
ובכן, כאשר המרגלים שבו מתור את הארץ הם אמרו 'אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן!',
ולכאורה אינו מובן מהו החטא כאן – הרי זהו משה בעצמו ששלח אותם לראות 'אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב וכו' וכו'', ובהתאם לזה הם השיבו את תשובתם, ולכאורה בזה הם מילאו את תפקידם,
אלא שהנקודה בזה היא שמשה רבינו שלח אותם לבדוק ולברר באיזה דרך ואופן יהיה קל יותר בדרך הטבע לכבוש את הארץ,
וזאת מכיוון שהרי 'הקדוש ברוך הוא אינו עושה ניסים לחינם וללא צורך'[3], ולכן צריכים להשתדל בכל דבר ודבר גם בדרך הטבע – כך שגם אם בסופו של דבר יצטרכו לנס כדי לפעול את העניין, הרי שמספר הניסים יהיה מועט יותר,
אבל בכל אופן בטוח היה משה רבינו לחלוטין שבכל מקרה בני ישראל יצליחו ויעלו ויכבשו את הארץ – וזאת מכיוון שכך הרי ציווה הקדוש ברוך הוא,

אך לעומת זאת הרי שלאחר שהמרגלים סיפרו על העם והערים והארץ וכו' הם הוסיפו מסקנה משלהם: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ וכו'" – כלומר, שמחמת הקשיים שראו המרגלים בכיבוש הארץ בדרך הטבע, הם הסיקו מסקנה זו ש-'לא נוכל לעלות וכו', למרות ציוויו המפורש של הקדוש ברוך הוא, וזה היה חטאם – שמכיוון שהם נתקלו בקשיים בדרך הטבע הרי שהם לא האמינו עוד שניתן לקיים את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא.

הקשר בין סיפור המרגלים לבין כל המצוות

וזהו הקשר בין סיפור שליחת המרגלים לבין קיום המצוות המנויות בפרשה:

יסוד עיקרי בקיום כל המצוות הוא הידיעה המוחלטת שמכיוון שהמצוות הן ציוויו של הקדוש ברוך הוא הרי שברור הוא הדבר שהאדם יכול לקיים אותן במלואן - שהרי הקדוש ברוך הוא הוא התכלית והעצם של הטוב והצדק, ולכן הוא 'אינו מבקש אלא לפי כוחם של בני ישראל'[4], והוא לא ידרוש ממי שהוא מצווה אותו דבר שהוא אינו יכול לקיימו,

אלא שגם לאחר ידיעה זו הרי שבנוגע לקיום המצוות 'אין סומכים על הנס'[5], ואדרבא – עניין עיקרי במצוות הוא לקיים אותן דווקא בדרך הטבע, וזאת מכיוון שעניין המצוות הוא להפוך את העולם הזה למקום ראוי ומוכן לגילוי אלוקות בו, ולכן צריך לקיים את המצוות דווקא בדרך הטבע, כדי להפוך את הטבע ל-'כלי' לאלוקות,

ולכן היה צריך להיות 'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וכו'' – בכדי לדעת באיזה אופן אפשר לקיים בדרך הטבע את ציוויו של הקדוש ברוך הוא לכבוש את הארץ.

והוראה זו, לנסות עד כמה שאפשר לקיים את כל המצוות בדרך הטבע, שייכת לכל המצווות כולן – ולכן סיפור שליחת המרגלים [כנ"ל] בא בפרשה זו כהקדמה וכהכנה למצוות המנויות בה, ובפרט למצוות ציצית, אשר היא מצווה כללית, הכוללת בתוכה את כל תרי"ג מצוות התורה.

[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ספר ליקוטי שיחות כרך יג פרשת שלח. עריכה: ר' רועי כץ כב בסיוון ה'תשע שנים לבריאת העולם]
 
 
 

[1] ספר במדבר, פרק יג פסוק א ואילך.
[2] ספר במדבר, ספר טו פסוק לז.
[3] ראה מסכת שבת, דף נג עמוד ב. ראה דרשות הר"ן ד"ח. ועוד.
[4] מדרש שמות רבה ראש פרק כט. מדרש במדבר רבה פרק יב ג. מדרש תנחומא נשא יא. ראה מסכת עבודה זרה, דף ג עמוד א.
[5] מסכת פסחים, דף סד עמוד ב. ספר הזהר חלק א, דף קיא עמוד ב.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים