עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> שמות >> פרשת תרומה >> עבודת הקורבנות בבית המקדש
 

פרשת תרומה
 

בראש פרשתנו מופיעה אחד מציוויה העיקריים של התורה – הציווי על בניית בית מקדש לקב"ה – מקום שבו ישכון ויתגלה הקב"ה לבני האדם:

"וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם,

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, וְכֵן תַּעֲשׂוּ.
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב, וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית, וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב, וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ, וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ, וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת, וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים, וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[1]
 
דברי חז"ל ותכלית הכוונה בבריאת העולמות
 
חז"ל מלמדים[2] אותנו שבדברים אלה הקדוש ברוך הוא מבטיח לבני ישראל שעל ידי בניית מקדש זה הוא ישכון ויתגלה גם בתוך כל אחד מהם – שהרי לא נאמר 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכוֹ', אלא 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' - בתוך כל אחד ואחת מבני ישראל,
 
כלומר, הרצון והתאווה של הקדוש ברוך הוא האין סופי והבלתי מוגבל הוא לשכון ולהתגלות דווקא בעולם הזה הגשמי הסופי והמוגבל,
 
ותאווה זו היא למעשה זו שהביאה את הקדוש ברוך הוא לברוא את כל העולמות - וכפי שאמרו זאת חז"ל במדרש: "כל העולמות, העליונים והתחתונים, נבראו מכיוון שהקדוש ברוך הוא נתאווה לכך שהוא יוכל לשכון ולהתגלות דווקא בעולם הזה התחתון"[3],
 
ובפרט רוצה הקדוש ברוך הוא לשכון ולהתגלות בנפשם של בני ישראל – כלומר, שבני ישראל, כפי שהם נשמות מלובשות בתוך גופים גשמיים, יהיו משכן ראוי שבו הקדוש ברוך הוא יוכל לשכון ולהתגלות,
 
וכל זאת על ידי קיום התורה והמצוות – כלומר, על ידי העבודה שעובד האדם בעולם הזה, כאשר הוא כופה את רצונותיו ומשנה והופך אותם להיות בהתאם לרצונו של הקב"ה – הנה פעולה זו מביאה להשראת השכינה בעולם ובפרט בבית המקדש ובבני ישראל,
 
וכפי שכותב זאת ספר הזהר: "כאשר כופים את היצר הרע בעולם הזה מאיר ומתעלה האור של הקב"ה בכל העולמות כולם"[4].
 
[ולהעיר, שאין הכוונה לבטל או לעקור את הרצונות הטבעיים, אלא להשתמש בהם לעבודת ה' – וכפי שמביא אדמו"ר הזקן בספר התניא[5] את דבריו של החכם 'רבא' שאמר ש-"ין וריח טוב מפקחים את דעתו של האדם", ואת הסיפור אודותו שלא היה יכול לענות על שאלות שנשאל בתורה עד שלא אכל בשר משובח של שור שמן, עיין שם]
 
מבט פנימי על עבודת הקורבנות בבית המקדש
 
והנה, אחת העבודות העיקריות השייכות לבית המקדש היא עבודת הקרבת הקורבנות – עבודה שבפנימיותה היא עבודה רוחנית שנעשית בנפש האדם, ושלכן כאשר אדם מישראל היה מקריב קורבן בבית המקדש היו משתתפים עמו הכהנים בעבודתם והלווים בשירם ובזמרם,
 
ועניין זה של עבודה פנימית בעת הבאת הקורבנות מרומז בפסוק הפותח את ספר 'ויקרא', שדן כה רבות בעבודת הקרבת הקורבנות:
 
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"[6],
 
והנה, לכאורה היה צריך להיכתב, באופן יותר פשוט, " אָדָם מִכֶּם כִּי יַקְרִיב וגו'" – ומדוע מדייק הכתוב בלשונו וכותב דווקא " אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם וגו'",
 
ובכן, כוונת הכתוב כאן היא לרמז על כך שעניין עבודת הקורבנות היא למעשה גם עבודתו הפנימית של האדם,
 
כלומר, שכאשר האדם רוצה להתקרב לאלוקות, "אָדָם כִּי יַקְרִיב...", אזי מכם הדבר בא ובכם הדבר תלוי להיות קורבן [-קרוב] לה', "...מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה...",
 
כלומר, עניין הקרבת הקורבנות הוא בפנימיותו עניין קירוב החושים לאלוקות – והדבר תלוי באדם עצמו אם יתקרב לאלוקות או לא,
 
ואסור לו לאדם לומר מי אני, המרוחק בתכלית, שאתקרב לאלוקות – שהרי חז"ל אמרו שהקב"ה אינו בא בטרוניה עם בריותיו[7], והוא מתגלה ומאיר בכל אחד ואחד לפי כוחו ויכולתו,
 
על האדם רק להקריב את הבהמה שבלבו, את הרצונות הארציים, "מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" – כלומר, יש אדם שהוא בבחינת שור נגח ובעל מידות גסות מאוד, 'בָּקָר', ויש אדם שהוא בבחינת בהמה דקה, 'צֹּאן', - וכל אחד ואחד צריך לפעול בעצמו לפי הצורך ולתקן את הדרוש תיקון,
 
והנה על ידי כך, כמו שעל המזבח הגשמי שבבית המקדש, שעל גביו היו מקריבים את הבהמה הגשמית ממש, הייתה יורדת אש שמיימית מלמעלה ומלחכת את הקורבן כמו ארי[8] - כך גם בנפש האדם, על ידי עבודה זו רשפי האש של הנשמה מאירים  ומתגלים מלמעלה, "רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְ יָ-ה"[9],

ואהבה זו שמתגלה באדם על ידי עבודתו מחלחלת וחודרת אל הרצונות הגשמיים הגופניים, הבהמיים, של האדם ומשנה והופכת אותם להיות רצונות אלוקיים – שהרצונות הטבעיים של הגוף ירצו, ובפשטות, אלוקות,
 
כלומר, שלמרות שבתחילה הרצונות הטבעיים של הגוף נמשכו לכל ענייני העולם הזה, הנה על ידי עבודה זו הם משתנים ורוצים לחוש את הקירבה לאלוקות,
וזהו עניין בניית בית המקדש לקב"ה בעולם הזה הגשמי – "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
[מקורות: מאמרי 'באתי לגני' של הרבי מליובאוויטש שליט"א. עריכה – רועי כץ, ל' שבט, התשע"א שנים לבריאת העולם]
 
 
 
 
 
 
 

[1] ספר שמות, פרק כה פסוק א ואילך.
[2] ספר לקוטי תורה ראש פרשת נשא. ספר שני לוחות הברית, שער האותיות אות ל. ועוד.
[3] מדרש תנחומא פרשת נשא טז. פרשת בחוקותי ג. מדרש רבה פרשה יג, ו. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[4] ראה ספר התניא, פרק כז. ועוד רבות.
[5] פרק ז'.
[6] ספר ויקרא, פרק א פסוק א.
[7] מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א.
[8] מסכת יומא דף כא עמוד ב.
[9] ספר שיר השירים, פרק ח פסוק ו.
Bookmark and Share




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים