עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> סיפורי צדיקים >> סודו של העץ
 
סודו של העץ
 

 
לפני שנים רבות, כאשר יהודי ספרד סבלו קשות מנגישותיהם של אנשי האינקווזיציה הנוצרית, חי במדריד רופא מפורסם בשם אביתר איבן קרשקש. בגבור הלחץ של האינקוויזציה הוא נאלץ לעזוב את ארמונו היפה אשר בבירה, להפסיק את עבודתו כרופא ולהיות גולה בכפר קטן, בו קיוה שיתנו לו לחיות במנוחה. לאביתר איבן קרשקש היה בן צעיר בשם אברהם. הוא שמח כי שוב אין קוראים לאביו חדשים לבקרים, למקומות קרובים ורחוקים, כדי לרפא כל מיני אנשים רמי מעלה, וסוחרים עשירים. לאברהם הצעיר לא היה איכפת שאביו שוב לא היה עשיר כמקודם, לעומת זאת הוא שמח שאביו מבלה עימו שעות ארוכות כל יום, מלמדו כל מיני דברים שילד יהודי צריך לדעתם. יתר על כן הם בילו שעות רבות בגינה הגדולה של ביתם החדש, שם לימד אביתר את אברהם כל מה שידע אודות עצים, שתילים, ופרחים למינהם.

יום אחד קרא אביתר לבנו לגינה ואמר לו: "היום הוא יום מיוחד, טו' בשבט, ראש השנה לאילנות. ביום זה נקבע למעלה איזה עץ יניב פרי ואיזה יתנוון. כל מה שאנו יכולים לעשות, זה לנטוע עצים, לטפל בהם ולקוות שהם יחיו ויניבו פרי".

"האם זה יעזור לעצים שאנו נוטעים, אם נתפלל בעדם?" – שאל אברהם את אביו.

"תפילה תמיד עוזרת", - הייתה תשובת אביו.


 
***
אברהם לעולם לא שכח את אותו טו' בשבט כאשר אביו הרשה לו, לנטוע מספר שתילים. הוא יזכור לעולם את דברי אביו: "אברהם בני, הבטח לי שתשתדל להיות יהודי טוב, ולגדול כאדם ישר ובן נאמן לעמנו, ואז תהיה שתול על פלגי מים".

שנים עשר שתילי מישמש שתלו באותו יום, כמנין שנותיו של אברהם. לאחר מכן לקח אותו אביו לפינה נסתרת שבגן, שם אסור היה לאיש לנגוע בשתילים. אברהם – אמר לו אביו: "אני רוצה שתזכור מה שאני אומר לך עכשיו. אם      אי-פעם תיאלץ לעזוב את המקום הזה ואני לא אהיה על ידך, תבוא הנה, תוציא את השתיל הזה ותמצא משהו שתהיה לו השפעה רבה על עתידך".

כעבור מספר חודשים, בליל סערה, נשמעה לפתע שעטת סוס ליד הבית. פרש עייף קפץ מעל סוסו ודפק בדלת בחוזקה.

"מה רצונך?" – שאל אביתר.

"האם אתה זה אביתר איבן קרשקש הרופא?" – שאל הזר.

"זה שמי" – השיב אביתר – "אולם אין לי יותר הרשות לעסוק במקצועי".

"אני הדוכס פראנציסקו אלבה" – השיב הזר – "אשתי היקרה, הדוכסית חולה מאוד, אם לא תנותח מיד, יש חשש שהיא תיחנק, לאחר שגרונה נפוח מאוד. אתה מוכרח לבוא ולנתחה, אתה לא יכול לתת לה למות". – ביקש הדוכס בתחנונים.

"הרי ישנם רופאים גדולים וטובים במדריד, טולדו, סרגוסה, וברצלונה" – אמר אביתר – "מדוע באת אלי, הרי בית המשפט אסר עלי לעסוק במקצועי, ודבר זה מסכן אותי?"

"הייתי בכל מקום" – השיב הדוכס – "אך איש אינו מוכן לקבל את הניתוח המסוכן. אנא עזור לי, אני אדאג שאיש לא יגע בך לרעה, ואתן לך מחצית מרכושי (אביתר הניע את ראשו לשלילה). ובנוסף, אביא אוניה, כדי לקחת אותך ואת משפחתך לחוף מבטחים, אם יתברר שרוצים להתנכל לך".

אביתר הביט בו חסר יישע ואמר לו: "טוב, אעשה מה שאתה מבקש ממני. אך דבר אחד אבקשך להבטיחני: אם יקרה לי משהו, תדאג לכך שבני אברהם ילקח למקום מבטחים ולא יאונה לו רע". הדוכס הבטיח.

אביתר עשה מלאכתו ביד אמונה והדוכסית מיד החלה לנשום בצורה סדירה וחייה נצלו. הרופא השאיר הוראות לטיפול וחזר לביתו. שם כבר חיכו לו סוכני האינקוויזיציה שעצרו אותו ולקחוהו למרתפי העינויים, מבלי לאפשר לו להיפרד מבנו.

אברהם, שהיה ילד בן 12, מירר בבכי. עד מהרה הגיעו אנשי הדוכס על מנת לקחתו למקום מבטחים. הם הבטיחו לו כי הדוכס יעשה הכל להצלת אביו וגם הוא יצטרף אליו מאוחר יותר.

לפני שיצאו לדרך, הוא אסף בילקוט מספר חפצים אישיים. לפתע נזכר אברהם בדברי אביו בטו' בשבט האחרון. הוא רץ לגינה, הוציא בזהירות את השתיל, עליו הורה אביו, ומתחתיו הבחין בקופסת ברזל קטנה. הוא פתח את הקופסא, בה מצא – שקיק שהיה עמיד בפני חדירת מים – זוג תפילין. לידו היה פתק ובו היה כתוב: "בני היקר, זוג תפילין זה יתן לך כח למצוא מקום מבטחים וכן להתחזק ביהדות ולא ליפול לידי יאוש. אם תשתול את השתיל הזה באדמה חדשה, ותטפל בו בזהירות ובמסירות – הוא יהיה מקור לפרנסתך. כי השתיל הוא ממדינה רחוקה ועליו משמשים מזון לתולעי משי, העושים את הבד היקר. תשאר יהודי טוב, בני היקר, ו-ה' הטוב יברכך ויעזור לך, כברכת אביך האוהב אותך" – אביתר איבן קרשקש.

אברהם מחה את דמעותיו ויצא לדרך, ולא ידע אם יזכה לראות את אביו בחיים.

בינתיים התענה אביתר במרתפי האינקוויזיציה. הם עינו אותו על מנת שימיר את דתו. אך הוא סירב בתוקף וזה הגביר את חמת הרצח שלהם.

כעבור מספר חודשים, אברהם שהיה על האי מאלורקה, הגיע למצוות. בדיוק כשהניח את התפילין, הוא ראה ספינה קטנה מתקרבת לנמל. הוא לא האמין למראה עיניו, מהספינה ירד... אביו!

לאחר הפגישה הנרגשת התברר לאברהם את קורות אביו. במשך הזמן אספו אביתר ואברהם מספר יהודים סביבם ויסדו מושבה יהודית במקום.

ב-טו' בשבט הם נהגו לשתול עצים כמנין שנותיו של אברהם...



 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים