עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> דברים >> פרשת דברים >> 'משנה תורה'
 

'משנה תורה'


פרשת 'דברים' היא הפרשה הפותחת את ספר 'דברים', הספר החמישי מבין חמשת חומשי התורה – וכך נפתחת פרשת 'דברים':
 
 
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
 
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ [-בחודש האחד עשר] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֹתוֹ אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת"[1]
 
ולאחר מכן, בהמשך הפרשה ולכל אורך ספר דברים, משה רבינו אומר את דבריו אל בני ישראל – כאשר דבריו של משה אל בני ישראל הם הן חזרה על כל המאורעות שקרו אותם מאז היציאה ממצרים [מתן תורה, המלחמות בעמים וכו'], וכן דברי תוכחה על חוסר אמונתם של בני ישראל וכו',
 
ספר 'דברים' נקרא גם בשם 'משנה תורה', וזאת מכיוון שכל דברי משה אל בני ישראל שנאמרים בספר זה למעשה כבר נאמרו בספרים הקודמים – אלא שכעת הם חוזרים ונשנים שוב בספר זה, מפיו של משה רבינו.
 
"מפי עצמו" אך יחד עם זאת "ברוח הקודש"
 
כל חמשת חומשי התורה נאמרו וניתנו לישראל על ידי משה – אך על ספר דברים הגמרא אומרת[2] שמשה רבינו אמר אותו "מפי עצמו",
 
וצריך להבין – הרי הרמב"ם פוסק במפורש ש-"כל האומר אפילו על תיבה אחת בתורה שמשה אמר אותה מפי עצמו, ולא מפיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא כופר"[3], ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לומר על ספר שלם שמשה אמר אותו "מפי עצמו"!
 
ואם כן, מהי כוונת הגמרא בדבריה?
 
ובכן, ביאור העניין מצוי בפירושם של ה-"תוספות"[4] על הנאמר בגמרא – שמשה אמנם אמר את הדברים 'מפי עצמו' - אלא שיחד עם זה היה זה "ברוח הקודש",
 
כלומר, פירוש הדבר הוא שהאלוקות התלבשה במשה והתאחדה עמו ממש, ועד ש-"שכינה מדברת מתוך גרונו של משה"[5], כפי שאמרו זאת חז"ל,
 
ולכן, מכיוון שהאלוקות התלבשה והתאחדה עם משה ממש יכול היה משה לומר: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל  נַפְשְׁכֶם וְנָתַתִּי [-משה בעצמו] מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי [-משה בעצמו] עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"[6] – מכיוון שהרי השכינה דיברה מתוך גרונו ממש.
 
וביתר פירוט:
 
ההבדל בין ספר דברים, משנה תורה, לבין ארבעת הספרים שקדמו לו הוא באופן גילויים אלינו על ידי משה רבינו:
 
כאמור לעיל, גם ארבעת הראשונים של התורה [בראשית שמות ויקרא במדבר] נמסרו לנו על ידי משה[7] - אלא שאת הספרים האלה מסר לנו משה כשליח, וכפי שאומרים חז"ל: "משה מפי הגבורה אמרם, ונעשה שליח לומר לישראל - כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא"[8],
 
אך לעומת זאת את ספר משנה תורה, ספר דברים, אמר משה לא כשליח המעביר את דבריו של הקדוש ברוך הוא ללא שינוי, אלא "מפי עצמו" – כלומר, באופן שהשכינה התלבשה בהשגתו, התאחדה עמו ממש, ועד שדיברה "מתוך גרונו של משה".
 
מהי כוונת התורה
 
אך לאחר המענה על קושיה זו, מתעוררת נוספת,
 
הרי כל עניינה של התורה מכוונים ומדוייקים הם בתכלית, וכפי שחז"ל אמרו[9] על רבי עקיבא שהיה דורש תילי תילים של הלכות על הצורה של כל אות ואות מאותיות התורה – ואם כן, הרי בוודאי קיימת כוונה פנימית בכך שהחומש האחרון, חומש 'דברים', נאמר דווקא על ידי משה, "מפי עצמו" וביחד עם זאת "ברוח הקודש" – ומהי אותה כוונה?
 
ובכן, ספר דברים נאמר לבני ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל, לאחר נדודיהם במדבר במשך ארבעים שנים – ובין שתי תקופות אלה קיים הבדל מהותי עקרוני ועצום:
 
כאשר היו בני ישראל במדבר השפעת השפע האלוקי אליהם הייתה ללא 'לבושים' וכמעט ללא מאמץ מבחינתם של ישראל – הם זכו לאכול את ה-'מן', הלחם מן השמים, ולשתות את המים שהיו נובעים מבארה של מרים [באר שהייתה נוסעת איתם במסעותיהם] ואפילו בגדיהם היו גדלים עמם מבלי שיתבלו – "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה--זֶה, אַרְבָּעִים שָׁנָה ",
 
אך לעומת זאת, הרי שכאשר בני ישראל נכנסו אל הארץ החל סדר חדש, סדר עבודה של 'ארץ נושבת', כאשר השפעת השפע האלוקי מגיעה אליהם דווקא על ידי לבושי הטבע – המן פסק מלרדת, ובמקום זאת היה צורך לגדל את החיטה וכו', הבאר פסקה ובמקום זאת היה צריך לשאוב או לאגור מים וכו' וכו',
 
ובשל כך, מכיוון שבני ישראל היו צריכים לקבל את השפעת השפע אליהם על ידי התלבשות בגשמיות העולם, הם גם לא היו יכולים עוד לקלוט את האור האלוקי ללא ממוצע, ללא משה רבינו, שיתאחד עם דבר ה' ויבין אותו בהשגתו ובהבנתו שלו,
 
שהרי רק כאשר הם היו במדבר, כאשר הם לא נזקקו ללבושי הטבע כדי לקבל את צרכיהם, הם יכלו לקלוט את האור האלוקי באופן ישיר, ללא ממוצע.
 
ההתלבשות בלבושי הטבע – תכלית העילוי
 
לאור האמור, לכאורה ניתן לחשוב שהכניסה לארץ ישראל הביאה לירידה בדרגתם של ישראל – אך למעשה, אדרבה, להיפך:
 
למעשה ישנו יתרון עצום בעבודת ה' של בני ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל וההתלבשות בלבושי הטבע לעומת עבודתם במדבר - וזאת מכיוון שדווקא על ידי ההתלבשות בלבושים הגשמיים 'לוקחים' את העצמות והמהות של הקדוש ברוך הוא,
 
וזאת מכיוון שהרצון והכוונה של הקדוש ברוך הוא האין סופי בבריאת העולמות הם לשכון ולהתגלות, ללא לבושים והסתרים כלל, דווקא בעולם הזה הגשמי ובעל הגבול – כפי שמלמדים אותנו חז"ל, ובלשונם - "נתאווה הקדוש ברוך הוא לשכון ולהתגלות בעולם התחתון"[10],
ולכן, דווקא כאשר מוטל על האדם להתעסק בגשמיות העולם כדי להשיג את השפע שמשפיע לו הקדוש ברוך הוא הרי שמושגת תכלית הבריאה – דווקא על ידי קיום המצוות בארץ הגשמית האדם הופך את העולם למקום ראוי לגילוי השכינה בו,
ולכן לא רק שלא חסר מאומה במהות של ההשפעה האלוקית בארץ ישראל, אלא אדרבה "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד"[11] - דווקא בארץ ישראל, לוקחים את הבלי גבול האמיתי!
משה רבינו
ומכאן מובן גם לגבי ספר דברים, 'משנה תורה', שנאמר על ידי משה רבינו באופן של התלבשות - 'מפי עצמו':
לא זו בלבד שלא חסר מאומה במהותו של ספר דברים לגבי שאר ארבעת חומשי התורה, אלא אדרבה –
ההתלבשות של דבר ה', השכינה, בהבנתו ובהשגתו של משה, כך שמשה לא אמר את דבר ה' רק כשליח, אלא 'מפי עצמו' ממש, היא למעשה הקיום של רצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולמות, לשכון בתוך העולם הזה הגשמי – ולכן דווקא בספר זה, שנאמר על ידי משה רבינו 'מפי עצמו', רצונו של הקדוש ברוך הוא בא לידי ביטוי יותר בגלוי!
[מקורות: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר לקוטי שיחות כרך ד, שיחת פרשת דברים. עיבוד ועריכה: ר' רועי כץ, ה' מנחם אב ה'תש"ע שנים לבריאת העולם, יום ההילולא של האר"י ז"ל הקדוש]
 
 
 

[1] ספר דברים, פרק א פסוק א ואילך.
[2] מסכת מגילה, דף לא עמוד ב.
[3] רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג הלכה ח. מובא כאן בשינוי לשון קצת.
[4] מסכת מגילה, דף לא עמוד ב. דיבור המתחיל "מפי עצמו".
[5] ספר הזהר חלק ג, דף רלב עמוד א. דף ז עמוד א. דף אסה עמוד א. מדרש שמות רבה, פרק ג טו. מדרש ויקרא רבה, פרק ב ג. מכילתא שמות יח יט.
[6] ספר דברים, פרק יא פסוק יג ואילך.
[7] לבד משתי הדיברות הראשונות של עשרת הדיברות, 'אנכי' ו-'לא יהיה לך', שעליהם אמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.
[8] מסכת מגילה, דף לא עמוד ב, ופירוש רש"י שם.
[9] מסכת מנחות, דף כט עמוד ב.
[10] מדרש תנחומא, פרשת נשא טז. מדרש בראשית רבה פרק ג ו. ספר התניא, פרק לד.
[11] ספר במדבר, פרק יד פסוק ז.
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים