מהו החטא בפרשת המרגלים?
"לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". (יג', לא')
המרגלים חטאו בכך שספרו "כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם". הרי הם ספרו את האמת, מדוע נחשב להם הדבר לחטא? המטרה אליה הם נשלחו היא כדי לתור את הארץ ולבדוק אותה. וזו התשובה שהם השיבו בשובם. אם כן, מדוע מילוי תפקידם הוא חטא חמור?
התשובה לכך היא: שמשה שלח את המרגלים כדי לבדוק באיזו דרך ובאיזה אופן יהיה קל יותר לכבוש את הארץ. משה ביקשם באיזה מקום כדאי להתחיל את הכיבוש על פי דרך הטבע, שהרי אלוקים אינו עושה נס ללא צורך. משה רבינו היה בטוח שעם ישראל יעלה ויכבוש את הארץ כפי שציוה אלוקים. שאלתו לא הייתה אם לעלות, אלא כיצד לעלות על מנת להצליח על פי דרך הטבע. חטאם של המרגלים היה שהוסיפו והסיקו מסקנה ממה שראו. הם אמרו: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". אפילו שאלוקים ציוה לעלות לארץ ולכבוש אותה, הם אמרו: אי אפשר.
מסיפורם של המרגלים אנו לומדים הוראה כללית ויסודית על כל מצוות התורה: עלינו לדעת שהמצוות הן ציווי מאת ה', ולכן ברור שאפשר לקיימן. אם אלוקים ציוה עלינו, הרי אנו מסוגלים לבצע. אחרי ידיעה זו, שקיום המצוה הוא בכוחנו, אל לנו לסמוך על נס. עלינו להשתדל לקיים את המצוות בדרך הטבע, בעולם הזה הגשמי. לכן שלח משה את המרגלים לתור את הארץ. לאחר ידיעה ברורה שהדבר אפשרי ובודאי יתבצע, משה אינו סומך על ניסים שיתרחשו, אלא שולח את המרגלים לבדוק מהי הדרך לבצע את ציווי ה' בדרך הטבע.
ארץ ישראל היא "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה". בארץ ישראל יש השגחה אלוקית פנימית וגלויה יותר מבשאר הארצות. גם בגשמיות של ארץ ישראל מורגשת אלוקות ביתר גילוי, לכן, כל קיום מצוה, הוא כמו הכניסה לארץ ישראל. קיום המצוה ממשיך קדושה בגשמיות, כמו ארץ ישראל, שבה הגילוי האלוקי גלוי.
