חשכת ימי הביניים
.jpg?id=10179543)
קסם אישי רב, מקצוענות וחוצפה חביבה ובלתי מזיקה - בכל אלה ניחן ר' לוי יצחק פריידין, הצלם של '770'.
ר' לוי איצ'ה, כפי שכינוהו בחיבה, נהג מאז תשל"ה לעזוב את ביתו בישראל ולבקר בחצר הרבי מדי שנה בשנה בחודש תשרי. עדשות מצלמתו הנציחו רבים מן הרגעים המרגשים ב'בית חיינו' - למשל, ברכת הרבי לתלמידי הישיבה ה'תמימים', בערב יום הכיפורים. עם עין אחת על השעון, לבל יחלל את היום הקדוש, ועין שניה על עדשת הפוקוס, צילם ר' לוי איצ'ה עוד ועוד תמונות מן המעמד הבלתי נשכח. כה עמוק היה שקוע במעשיו, עד כי פעם אחת ביקשו הרבי לומר לתלמידי הישיבה ב"770" כי אילו היו חדורי התלהבות כמו פריידין בעבודתו – מסתמא היו הדברים נראים טוב יותר...
פריידין רצה מאד לחלוק עם הציבור בארץ-ישראל את החוויות שחש ב'770'. ב1976 פתח תערוכה ב'בית סוקולוב' (בית העתונאים בתל-אביב) ובה הציג את עבודתו. התערוכה, שהוצגה גם באוניברסיטת בר-אילן ובירושלים, איפשרה לקהל הרחב להתרשם מן השילוב שבין מומחיות מקצוענית וחוויה רגשית עזה.
התערוכה זכתה לשבחים רבים. עם זאת, עתונאי אחד כתב בספר האורחים את השורות הבאות: עם כל הכבוד למומחיות בצילום, הרי הנושא שבחרת לצלם מחזיר אותנו אל תקופת החושך הפרימיטיבית של ימי-הביניים.
"בביקור הבא שערכתי בארה"ב", סיפר פריידין, "הצגתי בפני הרבי מלך המשיח שליט"א את ספר האורחים. אף שדיפדף במהירות, הצליח הרבי להבחין באותה הערה שלילית. הוא ביקשני שאשלח את איחולי לאותו עתונאי על כנותו ואמר כי דרוש אומץ לב להביע דעה השונה מן הדעה הכללית. "אך אמור לו גם, כי בימי הביניים לא הכל היה חשוך ובימינו - לא הכל כל-כך מזהיר ובקש ממנו שיציץ בטורי החדשות בעתון בו הוא כותב, ויווכח". הרבי מסר לו דולר המיועד לצדקה, וביקשני לתיתו לעתונאי.
בכל פעם שהיה עליו לשוב לארץ-ישראל, היה ר' לוי איצ'ה נוהג להמתין על המדרכה מול ביתי של הרבי כדי להיפרד ממנו. הוא היה מודה לרבי על שהואיל לאפשר לו לצלמו ותמיד נהג להתנצל על אי הנוחות הנגרמת לרבי. באותה הזדמנות היה גם מבקש ברכה עבור בני משפחתו.
פעם אחת המתין ר' לוי איצ'ה בהתרגשות. קודם לכן פגש אברך צעיר שסיפר לו כי הוא ואשתו חשוכי ילדים ונתונים במצוקה קשה. "יש לך גישה מיוחדת אל הרבי", התחנן לפניו הצעיר, "אנא ממך – ספר לו על בעייתנו". הדברים נגעו מאד לליבו של ר' לוי איצ'ה, והוא החליט להעלות את הדבר בפגישתו הקצרה עם הרבי.
בתארו לפניו את מצוקתו של הצעיר, ובעוד הרב בנימין קליין, אחד ממזכיריו של הרבי, ממתין לו בסמוך כדי להסיעו ל'770', נתן הרבי בר' לוי איצ'ה מבט נוקב והשיב : "אמור לבחור הצעיר שירשום על פתק את שמו, שם אשתו ושמות אמותיהם. אזכיר על הציון".
ואז, כפי שנהג פעמים רבות בעבר, הזמין הרבי את ר' לוי איצ'ה שיתלווה אליו בנסיעה ל'770'. על-פי רוב היה ר' לוי איצ'ה נוהג לסרב, אולם בפעם הזאת נכנס למכונית בתקווה לומר כמה מלים נוספות כהשתדלות עבור בני הזוג.
הרבי לא הותיר לו זמן לעשות ואת. תוך כדי הנסיעה, הנמשכת דקות ספורות בלבד, התעניין הרבי בבני משפחתו של פריידין, ושאל אם היה סיפק בידו לקנות מתנות לאשתו ולילדיו.
כאשר הגיעה המכונית ל'770' – נפרד ר' לוי איצ'ה לשלום מן הרבי ומיהר לביתו של הצעיר כדי למסור לו את התשובה. מיד אחר כך עלה למטוס שהביאו ארצה.
פחות משנה אחר כך, בכ"ה אלול, כאשר הגיע לקראון-הייטס בפעם נוספת, נתקל פריידין במארחו, ר' גבריאל שפירא, כשהוא ממהר לצאת מביתו. "שלום עליכם, ר' לוי איצ'ה. זוכר אתה, בתשרי, שהשתדלת אצל הרבי עבור בני הזוג חשוכי הילדים, ובכן, הגעת בדיוק בזמן לברית המילה"..."
פריידין הביט בשעונו. השעה היתה כמעט עשר בבוקר. בשעה הזאת עוזב הרבי את ביתו בדרכו אל '770'. בלי להתעכב שניה אחת נוספת, מיהר לרחוב פרזידנט. "רבי", פנה אליו, נשימתו קצרה מן הריצה, "הברכה שהענקת לבני הזוג אשתקד - התגשמה. היום הברית!"
הרבי הקשיב בסבלנות. "אל תעשה עניין מכל דבר", אמר בתנועת ביטול, "אין צורך שתתרגש כל כך".
