עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> נשיאי ליובאוויטש >> אדמו"ר הזקן >> הדלת המזרחית
 
 
הדלת המזרחית


 
ר' זלמן זֶזְמֶר, מגדולי חסידיו של האדמו"ר הזקן, עמד לצאת לדרכו. הוא התכונן למסע נדודים ארוך, שבו יבקר בכל ישובי היהודים שבאיזור ויאסוף מהם כספים לצדקה. הכספים הללו נועדו להישלח לארץ ישראל כדי לתמוך בישוב היהודי שם, וכן לחלוקה למשפחות עניות בתוך רוסיה. כמנהגו, בא לפני נסיעתו לרבו כדי לקבל ממנו את ברכת הדרך. הרבי ברכו בהצלחה רבה במשימתו. לפני צאתו פנה אליו ואמר: "זכור דבר אחד, זלמן – לעולם אל תלון בבית שדלתו פונה לכוון מזרח!"
 

ר' זלמן יצא מחדרו של הרבי וניסה להבין את פשר ההוראה הלא מובנת שקיבל זה עתה מהרבי. אבל כחסיד נאמן, לא שאל שאלות ולא הרבה להרהר בדבר. הוא יצא לדרכו כשהוא שומר בליבו את אזהרת הרבי.

ר' זלמן נתקבל בשמחה ובכבוד רב בישובי היהודים. בכל מקום שאליו הגיע, נהג להשמיע דברי חסידות וגם זכה לתרומות ביד נדיבה. הוא אף הקפיד בכל מסעו לקיים את הוראת הרבי, שלא ללון בבית שדלתו פונה מזרחה.

חלפו חדשים מספר ור' זלמן עמד לסיים את שליחותו ולשוב לביתו. הדרך חזרה עברה בתוך יער סבוך. ר' זלמן ישב בעגלה כשהמושכות נתונות בידיו המנוסות של הרכב. השעה הייתה שעת ערב, כשלפתע נעצרה העגלה. הרכב היפנה פנים מודאגות לעבר ר' זלמן ואמר: "נדמה לי כי תעינו בדרכנו". לאחר מחשבה נוספת, החליט הרכב להמשיך בדרך ולנסות להגיע בשעת הנסיעה אל הדרך הנכונה.

חיוך של הקלה עלה על שפתיו של הרכב כאשר הבחין ממרחק באור קלוש. הדבר בישר על מקום ישוב בסביבה. שמחתם של ר' זלמן והרכב גברה כשהגיעו אל הבית שממנו עלה האור ואת הדלת פתח זקן בעל מראה יהודי. הוא קיבלם בשמחה גלויה והזמינם לביתו. ר' זלמן, שעוד לא התפלל ערבית, פנה אל בעל הבית ושאלו היכן הוא צד מזרח שלעברו יש להתפלל. הזקן הפנה את אצבעו לכוון הדלת. נשימתו של ר' זלמן נעצרה לרגע. באותו רגע תפס כי דלת הבית פונה למזרח ונזכר באזהרת הרבי.

"אנו יוצאים לדרך ברגע זה", לחש ר' זלמן לרכב המופתע. אולם משקרבו אל הדלת, מצאו אותה נעולה. הזקן הפנה אליהם חיוך מרושע: "טעות בידכם. אני מחבב מאוד אורחים: אני מאפשר להם להיכנס, אך לא לצאת..."

כעבור שעה קלה הגיעה אל הבית חבורת שודדים. "נטפל בהם אחר כך. כעת בואו ונאכל", אמר ראש השודדים לחבריו בקול גס ומעורר אימה, בראותו את השבויים. משהבין ר' זלמן כי הם נקלעו לצרה גדולה, פנה אל הזקן ואמר לו  בקול מאיים: "דע לך כי חסידו של רבי שניאור זלמן מלאדי אני, וכי לא איתי אתה מתעסק אלא עם הצדיק בכבודו ובעצמו!" הזקן הסיב את ראשו והסתלק.

שעה ארוכה ישבו ר' זלמן והרכב באחת מפינות הבית והתפללו בדמעות לריבון העולמים שיצילם. השודדים סיימו את ארוחתם ושקעו בשינה עמוקה והבית שקט. לפתע התקרב אליהם הזקן ולחש: "מהרו! הימלטו! לפני שיהיה מאוחר מידי". לפני צאתם דחף הזקן שטר של חמישים רובל לידיו של ר' זלמן ואמר לו : "מסור זאת לרבי שלך, ואמור לו כי יתפלל על נשמתי החוטאת..."

כשהגיע ר' זלמן ללאדי, נתקבל על ידי הרבי בחיוך רחב. "גרמת לי לילה של נדודי שינה", אמר לו הרבי, והוסיף: "אולם, נראה שמשמים שלחו אותך לשם כדי להשיב בתשובה נפש תועה".

כעבור זמן לא רב הגיע ללאדי זקן יהודי, שלא היה אלא אותו זקן מחבורת השודדים שביער. הוא נטש את מעשיו הרעים ושב בתשובה שלימה.


 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים