עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> סיפורי צדיקים >> דין תורה עם אלוקים
 

 
דין תורה עם אלוקים
 

 
היה זה בערב שבת קודש, ביום שישי אחר הצהרים. ובעיר ויטבסק ממהרים כולם בהכנותיהם האחרונות לכבוד שבת. גם רב העיר, הגאון רבי אייזיק, מתכונן ללכת למקוה כדי לטבול את גופו במים הטהורים לכבוד שבת. הוא לוקח את המגבת, ו... הנה נכנס לביתו יהודי מתושבי העיר.

"במה אוכל לעזור לך?" – שאל הרב.

"באתי אל הרב לדין תורה" – ענה האיש.

"ולא מצאת שעה נוחה יותר?" – נדהם הרב.

"לא!" – השיב התמהוני, "בכל ימות השבוע עסוק אני. בבוקר, מתפלל ואוכל. ומשעה תשע אני מלמד כל היום עד הערב. כך שרק ביום שישי אחר הצהרים מתפנה אני לבוא לדין תורה."

"והיכן הוא בעל הדין השני?" – שאל הרב.

"הוא כאן עימנו" – עונה המלמד, "זהו אלוקים הנמצא בכל מקום".

חבש הגאון את ה"שטריימל" לראשו, חגר את אבנטו למתניו, התיישב ואמר: "מבין אני שאתה התובע. ובכן, טען את טענתך".

פתח המלמד ואמר: "כתוב בגמרא ובמדרשי חז"ל: "שלושה שותפים באדם: אלוקים, אביו ואימו." ובכן, שלושת השותפים חייבים לדאוג לו ולמלא את כל מחסורו. והנה בת לנו בוגרת שהגיעה לפרקה, ולי ולאשתי אין אף פרוטה כדי להשיאה, ואילו לו – לאלוקים, השותף השלישי, יש הרבה ואיננו נותן, לכן תבעתי אותו לדין תורה".

בשמוע זאת הרב התלהטו פניו והוא שקע במחשבות. ולבסוף פסק את פסק הדין ואמר: "הצדק עימך. אתה זכית בדין. אלוקים חיב לתת לך כמה שדרוש לך כדי להשיא את ביתך".
המלמד חזר לביתו. ואומנם בעל הדין הנתבע, אלוקים, קיים את פסק הדין כבר ביום ראשון. באותו יום זכו המלמד ואשתו בכסף רב שהספיק להם כדי להשיא את ביתם. וכיצד זכו?

אשת הפריץ סבלה מכאבי שיניים חזקים זה חודש ימים. היא הייתה כבר אצל טובי הרופאים ומאומה לא עזר לה. האישה אינה מוצאת מנוח, היא צועקת ובוכה, אינה יכולה לישון ונאנקת מעוצמת כאביה. בראות זאת הנער העובד שם, אמר לפריץ: "בקרבת מקום גרה יהודיה, היודעת ללחוש לחש מסוים על השיניים, והן מתרפאות." הפריץ היה מלגלג לנער בכל פעם שחזר וסיפר זאת. אולם עכשיו, כאשר החמיר המצב ואף מומחי הרופאים לא הועילו, ביקש לנסות את הלחש. אם לא יועיל – לא יזיק, אמר, ושלח להזמין את האישה, היא אשת המלמד.

בהכנס היהודיה אל ארמון הפריץ, שמעה את זעקותיה של החולה וראתה את המשרתים המתרוצצים סביב מיטתה ומנסים להקל עליה את יסוריה. זה מביא מטלית טבולה במים קרים וזה מביא מטלית טבולה במים רותחים. האחד שופך  לה חומץ על השן והאחר יוצק וודקה לתוך פיה. חדרנית ראשונה עומדת ופוכרת אצבעותיה מרוב צער וחדרנית שניה מנגבת דמעותיה. ואילו אשת הפריץ אין בה כח לסבול עוד. פניה חיוורים כסיד, שערותיה פרועות ועיניה הגדולו מחכות לישועה.

בהיכנס אשת המלמד אל חדר החולה פנימה, השתתקו כולם וזזו לצדדים כדי לפנות לה מקום. ה"מומחית" ניגשה מיד אל מיטה, התישבה עליה, פתחה את פי החולה ולחשה לתוך שניה מה שלחשה.

והנה, נס! הכאב חלף עבר. אשת הפריץ התיישבה על מיטתה בחיוך של הקלה, הסיטה שערותיה לצדדים, נשמה נשימה עמוקה וקראה: "תודה לקל! הבראתי! "ואת יהודיה, הצלת אותי. אמרי מה שכרך ויינתן לך מיד".

אמרה האישה: "בת לנו בוגרת שעליהו להשיא ואין בידינו אף פרוטה".

"אמרי בכמה כסף יש לך צורך כדי להשיא את ביתך. אל תתביישי" – האיץ בה הפריץ.
והאישה החלה למנות: "חמש מאות. ועוד שלוש מאות עבור נדוניה ומאתים עבור החתונה".

נתן הפריץ בידי האישה את כל הכסף, והיא הוסיפה: - "גם כרים וכסתות דרושים לה". הכניסו למרכבה כלי מיטה ומתנות מאת אשת הפריץ ושלחוה בתודות לביתה.

אז אמר המלמד: "נתקיים פסק הדין של הגאון הצדיק רבי אייזיק".

 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים