עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> סיפורים >> סיפורים לחגי ישראל >> חנוכה >> גבורתה של אישה יהודיה
 

 
גבורתה של אישה יהודיה

 
לכבוד חג החנוכה, אנו מביאים להלן את סיפור גבורתה של יהודית. אין ידיעה ברורה ביחס לזמן התרחשותו של הסיפור, אך לפי הדיעה המקובלת, הוא קרה בימי החשמונאים. הגיבורה הייתה יהודית בת למשפחת כהנים מפורסמת.
מעשה גבורתה של יהודית נשאר לזכרון עולם אצל העם היהודי והפך פרק מפואר בהסטוריה שלו.
 
העיר בתול אשר ביהודה, הייתה נתונה במצור. המצביא הסורי הולופרנש צר על העיר, כשהוא מפקד על חיל גדול. הולופרנש זה היה ידוע לשמצה באכזריותו. כשהצליח לכבוד עיר, לא ידע רחמים ולא חמל על נער או זקן, אישה וטף. אין פלא, איפוא, כי היהודים הנצורים בבתול לחמו כאריות והדפו את כל התקפותיו. בראותו זאת, החליט הולופרנש להאריך את המצור עד שהעיר תיפול לידיו בל קרב, בגלל הרעב והצמא שיתנו את אותותיהם.

חשבונו של הגנרל היה מבוסס על ידיעת העובדות. אכן, עד מהרה אזלו המים בעיר, עד שהלוחמים בקושי יכלו לעמוד על רגליהם. המון גדול שהתאסף בכיכר השוק דרש בקולי קולות כי ראשי העיר ועוזיהו בראשם יפתחו בשיחות עם הולופרנש לבירור תנאי הכניעה.
 
עוזיהו והזקנים אשר עימו עמדו אך בקושי נוחכ הפצרותיהם של הלוחמים המיואשים מוכי הצמא.
- "תנו לנו חמישה ימים" -  קרא אליהם עוזיהו, "הבה נתחזק ונקווה כי אלוקינו אשר בידו נפש כל חי, לא יסגירנו לידי האויב האכזר הזה, רק חמישה ימים, אם עד אז, חלילה לא תבוא הישועה, ניכנע לאויב ויהי מה..."
ההמון המיוגע התפזר אט אט, ברחבה הגדולה נשארה רק אישה אחת שנראתה שקועה בהרהורים. היא ניגשה את עוזיהו ואל הזקנים ואמרה להם: "כיצד אתם מנסים את האלוקים ונותנים לו חמישה ימים? אם אתם מאמינים ובוטחים בו בלב שלם, אז למה רק לימים ספורים, הרי ליפול לידיו של הולופרנש גרוע יותר מהמוות עצמו?!"
 
הייתה זאת יהודית ביתו של יוחנן כהן גדול, שלפני שנים אחדות איבדה את בעלה מנשה, ומאז חיה היא בבדידות ומבלה ימיה בתפילה לאלוקים. היא הרבתה במתן צדקה והייתה מפורסמת בצדקותה, צניעותה והחן המיוחד שהיה נסוך עליה.
"צדקת, בתי, ונכונים דברייך" – השיב לה עוזיהו באנחה כבידה. "אולם, רק אם ירד גשם שוטף וימלא את בורותינו, יהיה אפשר לדחות את הגזירה לזמן מה, כי העם ממש מת מצמא. התפללי יהודית, אולי ירחם אלוקים וישמע בקולך..." הוסיף עוזיהו ואמר.
"נתפלל כולנו, ואל נאבד את בטחוננו באלוקים" – השיבה יהודית. – "יש לי תוכנית מסוימת ואולי יעזור אלוקים וישלח ישועה על ידי. אם תרשוני, אצה אל הולופרנש בלוית אמתי.."
"יהודית! היודעת את מה את שחה??" – קרא עוזיהו נרגשות. – "הרוצה את לסכן את חייך וכבודך, תמורת תקווה קלושה"?
"אלוקים שלח פעם ישועה לעם ישראל על די יעל אשר חבר הקיני, ומסר את סיסרא בידי אישה." – השיבה יהודית.
 
עוזיהו והזקנים ניסו להניא את יהודית מביצוע תכניתה המסוכנת. אולם כשהיא הוסיפה לעמוד על דעתה, נתנו לה את ברכתם.
 
 
 כשיצאה יהודית את שער העיר בדרכה אל הולופרנש, הייתה מקושטת ולבושה במיטב בגדיה, אותם לא לבשה מאז מות מנשה בעלה. צעיף ארוך כיסה את פניה היפות והיא הלכה בצעדים מדודים כשלידה הולכת אמתה הנאמנה שנשאה על ראשה סל שהכיל לחם, גבינה וכמה בקבוקי יין.
 
השמש כבר הסתתרה מאחורי ההרים כשיהודית ואמתה חמקו מהעיר. הם התקרבו אל מחנה האויב כששפתותיהן לוחשות תפילה. כשהגיעו בקרבת מקום נעצרו על יד השומרים ששאלו אותן על מגמת פניהן. "יש לנו ידיעה חשובה עבור הולופרנש" – השיבה יהודית בקול תקיף, - "תקחו אותנו תיכף ומיד אליו".
 
היא הוכנסה לאוהל של הולופרנש שישב בחברת קציניו ושתה לחיי הניצחון הקרוב.
"מי את ומה מעשיך כאן?" – שאל אותה המצביא.
"אני מהעיר בתול, העיר שאתה צר עליה." – השיבה יהודית. – "באתי כדי למסור לך ידיעה כיצד ומתי לכבוש את העיר".
לאחר זאת סיפרה יהודית כי החיים בעיר נמאסו עליה והיא שיחדה את שומרי העיר כדי שיתנו לה לצאת אליו. היא שמעה על מעשיה גבורותיו הנפלאים של הולופרנש ועל כן באה להכיר אותו מקרוב, בתקווה שיתן לה את נפשה לשלל.
 
מה שנוגע לעיר הנצורה – המשיכה יהודית – הרי המצב קשה שם מאוד, האנשים רעבים וצמאים, אולם לעת עתה לא איבדו את בטחונם באלוקים שיחיש להם עזרה. כל זמן שהם יתמידו באמונתם זו, לא תוכל לכבוש את העיר. – אמרה יהודית. אולם הם לא יוכלו להחזיק מעמד יותר מכמה ימים. כל דברי המאכל הכשרים נאכלו כבר, ועוד מעט יאלצו התושבים לאכול בהמות טמאות וכל מיני שרצים, אז תבער חמת אלוקים בהם, שימסור את העיר לידי הולופרנש.
יהודית סיפרה עוד כי היא דברה עם השומרים, שכל ערב בגישתה אל חומת העיר, ימסרו לה ידיעות על המצב בעיר.
 
הולופרנש הוקסם מהפגישה הבלתי צפויה עם אישה יפה ועדינה זו. הוא אמר לה: "אם כל מה שאמרת אמת הוא, ואם תעזרי לי לכבוש את העיר, אקחך אלי ואשא אותך לאישה."
 
הוא הורה למשמר שיאפשרו ליהודית לעזוב את המחנה מידי ערב.
 
למחרת בערב, ניגשה יהודית אל החומה והודיעה לעוזיהו כי בינתיים הצליח אלוקים את דרכה ושלא יאבדו את האמונה, כי הישועה קרובה לבוא.
 
 בלילה השלישי הולופרנש הזמין את יהודית לסעודה אצלו באוהל, הוא ציוה לבל יכנס אליו איש עד אשר יקרא לו...
 
הולופרנש קיבל את יהודית בסבר פנים יפות. שולחן עמוס לעייפה עם משקאות ומעדנים עמד במרכז האוהל, מוכן לשרת את המסובים. אולם יהודית אמרה, כי הביאה עימה מאכלים משלה, והיא תאכל רק מהם.
 
הגבינה שהביאה יהודית איתה הייתה מלוחה, אך טעימה להפליא. הולופרנש שהיה זללן גדול, מילא את כרסו מהגבינה, וכשהצמא החל להציק לו, שתה המצביא המשולהב מיינה של יהודית, עד שתוך זמן קצר שכב שיכור כלוט.
 
"חזקני אלוקים רק הפעם" – לחשה יהודית את התפילה שהתפלל שמשון הגיבור לפני שמוטט את הבית על הפלישתים.
היא גייסה את כל כוחה כדי להתגבר על הפחד, אחר ניגשה את הקיר, שם הייתה תלויה חרבו של הולופרנש. ביד רועדת ובכוחות על אנושיים הניפה יהודית את החרב והורידה על צוארו של העריץ.... עוד רגע, וראשו של הולופרנש היה מוטל על הארץ.
 
בקור רוח, עטפה יהודית את הראש הכרות בסודרה וכעבור רגעים אחדים יצאה את המחנה בליווית המשמר כפי שעשתה זאת בערבים אחרים, כאילו לא אירע דבר!!!!
 
כשניגשה אל החומה, ביקשה יהודית שיתנו לה להיכנס. היא נגשה אל עוזיהו והראתה לו את "המציאה" שהביאה. אך, היא לא נתנה לו לדבר הרבה, ולהביע את רגשי תודתו והעם.
"אסור לאבד רגע!" – אמרה יהודית בתקיפות – צווה תיכף ומיד על אנשיך שיפתחו בהתקפה על חיילי האויב שיופתעו, הם ירוצו אל מצביאם וימצאו אותו כרות ראש.... זה יבלבל אותם, והם ירוצו לכל עבר, והניצחון יהיה מושלם.
 
וכך היה: העיר בתול ניצליה הודות לאשת החיל – יהודית.
 
לזכר הנס הזה שנעשה על ידי אישה וגבינה שהביאה, נוהגים בחנוכה להרבות באכילת חלב ומוצריו.

 
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים