עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> סיפורים >> סיפורי צדיקים >> בעת ובעונה אחת
 

 
בעת ובעונה אחת


 
הדבר היה בתקופת האינקויזיציה בספרד. באותם ימים מרים וקשים נצטוו כל יהודי ספרד להמיר את דתם – ואם לא, נידונו המסרבים למוות בעינויים. יהודים רבים החליטו להמיר דתם למראית עין בלבד, בעוד שבמסתרים המשיכו לשמור ולקיים את כל מצוות התורה. הללו ידועים בתולדות עמנו כ"אנוסים".

בין האנוסים היו, שהגיעו למשרות נכבדות בחצר המלוכה, בלי שהמלך וכל תושבי הממלכה ידעו, כי יהודים הם בסתר.

איתרע מזלו של אחד השרים, יהודי אנוס, ובדרך כלשהי נודע, כי ממשיך הוא לקיים בסתר את מצוות התורה. הדבר הגיע לאוזני הכמרים והללו אסרוהו ודנו אותו לשריפה.

אותו שר אהוב היה על המלך. העובדה, כי השר הינו יהודי, כלל לא השפיעה על המלך, וחיבתו לשר לא התמעטה. אבל להציל את חייו לא היה באפשרות המלך, שכן משפטים על מעשים כה חמורים היו נתונים בידי הכמרים ולא בידי המלך.

ואולם המלך ביקש לדחות את מועד הוצאתו של השר להורג ככל האפשר.

מה עשה? – פנה אל ראשי הכמורה וביקש מהם: "דחו נא את ביצוע גזר הדין לעוד שנה, כדי שיספיק השר להעביר את כל ענייני המלוכה, שבהם הוא מטפל, לאדם אחר".

הסכימו הכמרים לבקשת המלך, ודחו את ביצוע גזר הדין לשנה אחת. תמה השנה, ושוב פנה המלך אל הכמרים. "דחו נא את ההוצאה להורג בחודש אחד". גם הפעם נאותו הכמרים לבקשת המלך.

כשהסתיים החודש, שוב פנה המלך אל הכמרים וביקש דחיה בת שבוע. מבוקשו ניתן לו. ואז, כשחלף השבוע, ביקש המלך לדחות את ההוצאה להורג ביום אחד.

לאחר כל הדחיות הגיע היום המיועד. בכל רחבי העיר נראו כרוזות אצים אנה ואנה ובפיהם הודעה אחת: "בעוד שעה קלה יוצא להורג בשריפה השר אשר התברר כי הוא יהודי. בני העיר מוזמנים לבוא ולחזות בשריפתו!"

ואכן, בני העיר נהרו אל הכיכר הגדולה, אותה כיכר, שבחלקה הוקצה מקום לשריפה, ובצידה השני הוכנו מקומות בעבור כל האנשים, אשר יבואו לחזות בטקס.

מלאה הכיכר מפה לפה. רבים הצטופפו ונדחקו, לבל יחמיצו את המראה. ואז, כשהכל היה מוכן והשר האומלל כמעט והועלה על המוקד – נעה זעה פתאום האדמה, במקום שעליו הוצב המוקד: רעידת אדמה חזקה התחוללה שם!

בהלה אחזה במתקהלים. כהרף עין החלו הכל להימלט מהמקום, כדי להציל את נפשם. בעת המנוסה הגדולה נתקלו הבורחים זה בזה, דחפו זה את זה, הטיחו ארצה כל מי שנקרה בדרכם – המהומה הייתה רבה ונוראה. לא יפלא, שרבים נרמסו למוות תוך כדי מנוסה.

בין אלו לנמלטו מהכיכר לאחר רעידת האדמה היה השר, שאותו עמדו להעלות על המוקד. הוא נס על נפשו והצליח להיחלץ בשלום מתוך אזור המהומה. משם נשא את רגליו אל ארמון המלך, ובעזרת המלך אוהבו הוברח אל מחוץ למדינה.

מטבעו היה השר אדם מעמיק חקור בכל תחום ובכל התרחשות שסבבו אותו. לאחר שניצל והגיע לארץ מבטחים, החליט לחקור את פשר רעידת האדמה שהביאה להצלתו: ההיה זה נס, או שמא בדרך של מקרה אירע, שמועד שריפתו נקבע בדיוק לזמן בו הייתה צפויה רעידת האדמה.

"אם אומנם היה זה סתם מקרה", אמר השר בנפשו – "אמשיך בדרך בה הלכתי עד כה, אוסיף להיות יהודי אך ורק בסתר. אך אם יתברר לי, שהיה זה נס ורעידת האדמה לא התחוללה אלא בשבילי להצילני – או אז אודה בגלוי על יהודתי, ואהיה יהודי גאה ונאמן לעמו. הן נמצא אני סוף סוף מחוץ לתחומי ספרד, ושוב אין נשקפת לי סכנה בגלל היותי יהודי!"

החל איפוא לחקור ולדרוש בענין אותה רעידת אדמה. במהלך חקירתו בא בקשרים עם רבים מחכמי אשכז. בלי שגילה להם, כי הוא האדם שניצל מן השריפה, סיפר להם את כל המעשה, כאילו אירע לאדם אחר.

שמעו החכמים את סיפורו, אמרו מה שאמרו – אך דבריהם לא סיפקו את השר ולא הניחו את דעתו. בין כך ובין כך נודע לו, לאותו שר, על צדיק גדול ומפורסם. קם ונסע אליו, לשמוע מה יאמר על הענין.

והנה, מיד בהיכנסו אל הצדיק, אמר לו: "שלום עליך, שר מספרד!" – וזאת – בלי שיאמר מי הוא ומדוע בא.

פנייתו של הצדיק החרידה את השר. הוא הבין, כי אדם קדוש ומורם מעם ניצב למולו.

בטרם פצה את פיו, המשיך הצדיק ואמר: "ואשר לשאלתך, דע לך שאם מששת ימי בראשית היה במחשבתו של בורא העולם ומנהיגו לחולל רעידת אדמה באותו מקום ובאותה עת – רעידת האדמה הייתה מתחוללת בין כך ובין כך. אך הנס הגלוי הוא, שמועד שריפתך חל בדיוק באות רגע בו התחוללה הרעידה, לא לפני כן ולא אחרי כן!"

התשובה הזו הפיסה את דעתו של השר, וכפי שהחליט בטרם ניגש לחקור את העניין – חזר הוא להיות יהודי בגלוי!

 
Bookmark and Share



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים